אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן נח

סימן נז

ב"ה יום ב ל"ז למב"י תרל"ו נאשעלסק. לכבוד ידידי וכו' הרב הגאון וכו' מו"ה חיים אלעזר נ"י האבד"ק קאליש אודיעהו מה שאני עומד כעת במתני' דשבועת העדות, שבועה שאין אנו יודעים לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין חייבים על כל אחת ואחת, ק"ל דהא בדף (ל"ח) מדמי לה להא דכזית וכזית פרטא הוי דכזית שאמר תחילה חל ברישא דחשיב מחשבת פיגול קדמה, א"כ כבר נעשה רשע בשבועה ראשונה על חטין, ושבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד ואף שהב"ד אינם יודעין שהוא רשע ויאמינו לו, מ"מ לפי האמת אינו עד, ואיתא בפרק מרובה דכשנתגלה דמעיקרא פסולים הי' לא משלמי דין הזמה אף שהב"ד לא ידעו ונגמר הדין על פיהם, מ"מ לא הי' חשיב עדות. וה"נ לא קרינא בי' והוא עד, ולא עדיף מאמר הבע"ד הרי את מקובל עלינו כשנים דאינו בתורת שבועת העדות כדברי ירושלמי, ועוד דנראה דאסור להעיד שלא יוציא הב"ד ממון עפ"י פסולים כההיא דפרק ד' אחין (ל"א) לינחה גבי סהדי זמנין דחזו מכתבא וכו':

והנה כמו כן יש להקשות בדברי הריטב"א שהקשה אהא דהשביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ואח"כ כפרו בב"ד חייבין על כל אחת ואחת מפני שיכולין להודות בינתים והקשה הריטב"א דהא משימין עצמם רשעים כשאומרים שבתחילה נשבעו לשקר, ותירץ הריטב"א דיכולין עכשיו להיות נזכרים ואפילו אומרים סתם פלגינן דיבורא ולא מהימנינן להו במה שאומרים שגם בתחלה נזכרו, וק"ל הא מ"מ לפי האמת לשקר נשבעו ונפסלים ואיך יתחייבו בשבועת העדות אח"כ:

וניחא לי כיון דאם הי' חוזרים ומעידים הי' זה בעצמו תשובה על מה שכפרו תחילה שפיר קרינא בי' והוא עד ראוי להגדה, ולא דמי לפסולים דעלמא דאף שבידם לעשות תשובה לא חשיב ראוי להגדה דמחוסר תשובה, משא"כ בנ"ד שהעדות בעצמו הי' תשובה, דומה לזה כתב הר"ן בגיטין בעציץ נקוב שגט כתוב עליו דשקיל לי' ויהיב ניהלה כשר, והקשה הר"ן הא נטילת העציץ נקוב זה קציצתו, ותירץ הר"ן כיון דנטילת העציץ הוא תחילת מעשה נתינתו, וכיון דלא צריך מעשה אחרת לא חשיב מחוסר כו' עי"ש, וה"נ בנ"ד כיון דבעדות גופי' מתכשר לא חשיב מחוסר, וכ"ש הא כדברי הר"ן הנ"ל:

אך בשבועה שנשבע תחילה על חטין דלא יחשב תשובה במה שיעיד אח"כ על השעורין קשה כנ"ל וגדולה מזה כתבו התוס' בההיא רעיא דאכל תרי מינייהו כו']:

ולכאורה יש ליישב עפ"י דברי התוס' פרק מרובה (ע"ג) דלא נפסלו העדים תכ"ד כיון שבידם לחזור, אך לפענ"ד אינו דומה דהא כתב הרמב"ם בהלכות שבועות פ"ב ה' י"ז דטעם חזרה תכ"ד משום דהוי כטועה, וא"כ היכי דלא חזר דאגלאי מילתא דלא הוה כטועה למה לא נפסל תחילה, וצ"ל כיון שבידם לבטל עדותם חשיב כאילו לא הוציאו עדותם מתחת ידם דלא חשיב עדות כדברי הרי"ף פרק ד' אחין, וכל זה בעדות או שכפרו בלא שבועה דלא חשיב כפירה כיון שבידם להעיד עוד. אבל באמרו שבועה שאין אנו יודעים לך עדות, אף דלענין שבועת עדות לא נתחייב תחילה כיון שבידו עדיין להעיד עוד, וכן לא משום שבועת ביטוי אפי' לאביי בפרק שבועת שומרין דהיכי דלא מחייב בעדות חייב בביטוי כיון דעדיין אפשר שיתחייב בעדות אם לא יחזור, מ"מ משום שבועת שקר נתחייב ונפסל, ואפשר כיון דבשעה שתבעם להעיד כשרים היו חל עליהם חיוב הגדה, ושוב אף שפסלו עצמם בינתיים מחוייבים לעשות תשובה ולהעיד לקיים החיוב שהוטל עליהם מתחילה, וע"כ חייבין שפיר משום שבועת העדות, אשים קנצי למלין:

ידידו הדו"ש באהבה הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה