אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן נ
בדין טעות שנמצא במקח ומקח שבטל מקצתו (ב"מ נ"ו:).
קי"ל דבר שבמדה שבמשקל שבמנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזר, ודעת התוס' ב"מ (נ"ו) ב"ב (ק"ד) דהמקח בטל לגמרי, וכן דעת רשב"ם ב"ב (ק"ג) וכן דעת הרמב"ן הביאו הה"מ פט"ו מהלכות מכירה, וכן דעת הר"ן בפרק האיש מקדש, והקשו ע"ז מדתנן פרק בית כור, בית כור עפר אני מוכר לך פחות כל שהוא ינכה, אבל המקח קיים, ותירץ רשב"ם משום שאמר מדה בחבל משמע בין פחות בין יתר, ובתוס' ב"מ תירצו דאונאה שאני שהמוכר ידע באונאה, משא"כ התם לא אמר שמדד, ונראה הפירוש דכשידע המוכר באונאה לא נתכוין למכור כשהוא פחות מדה רק בכל הדמים אבל התם שסבור שהיא בית כור, כשם שרצה למכור הבית כור כמו שפסק כך רוצה למכור פחות מבית כור לפי חשבון:
ובתוס' ב"ב תירצו דבבית כור כיון שלא אמר שמדד מתחילה נמי הי' יודע שיש פחות או יותר, נראה הפירוש דלא הוי טעות כלל כיון שמתחילה ג"כ ידע הלוקח שיש פחות או יותר, ולפי שיטה זו למד הר"ן פרק האיש מקדש דהמוכר שדה לחבירו ונמצא חצי' גזולה דכל המקח בטל, והקשה על זה מדקי"ל בב"ב כשמואל דשני אחין שחלקו שבא להם אח שלישי ממדינת הים מקמצין, ותירץ דחלוקה שאני דניחא להו שתקיים חלוקתם במה שהיא, וכמו שחילק הש"ס שם בין כור בשלשים דיכול לחזור אפי' בסאה אחרונה, ולפי זה נראה דבחלוקת אחין דטעות במידה אינו מבטל כל החלוקה כמו שבא להם אח שלישי ממדינת הים, וקשה דהא שם בפרק האיש מקדש קאי רבא אאחין שחלקו דפליג במשחתא חוזר וצ"ע:
ובהר"ן פרק האיש מקדש דנהי דטעות כל שהיא מבטל כל המקח זה אינו רק בקרקע, אבל במטלטלין כמו האומר לחבירו מאה אגוזים ונמצא צ"ט המקח קיים כיון שאפשר להשלים, וכ"כ הה"מ פט"ו מהלכות מכירה, ונראה דזה אינו לפי משמעות התוס' ב"מ הנ"ל דטעמא דחוזר משום שהמוכר ידע שאינהו ולא נתכוין למכור אלא באונאה, דא"כ מה מועיל אם אפשר להשלים כיון שהמוכר לא רצה למכור בהשלמה, אמנם הם אזלו לשיטתם דס"ל כחילוק רשב"ם משום שאמר מדה בחבל, וכ"כ הרמב"ן פרק בית כור להדיא, וכן הר"ן פרק האיש מקדש:
והנה יש לעיין לשיטה זו דנמצא מקצתה גזולה בטל כל המקח, מ"ש מקני את וחמור דקי"ל קנה מחצה ואף שבטל המקח דהיינו הקנין במקצת לא בטל כולו, וכן המקנה לחבירו מטבע ומטלטלין ביחד בק"ס דמסקנת הפוסקים סי' ר"ג דקנה המטלטלים, ולכאורה החילוק פשוט בין מתנה למכירה, דבמכירה לא רצה המוכר למכור אלא בכל הדמים וכן הלוקח לא רצה רק בכל המקח, משא"כ במתנה שאם רצה ליתן לו מתנה בחנם שניהם למה לא ירצה ליתן אחד:
אך הדבר הקשה, דבקידושין (נ"א) מדמה מעשה דחמש נשים ובהן שתי אחיות ואמר הרי כולכם מקודשת לי בכלכלה זו דנכריות מקודשת לקני את וחמור, וכתב הרמב"ן שם דהסוגיא דשם אזלי למ"ד קני את וחמור לא מהני, אבל למה דקי"ל קנה מחצה התם נמי נכריות מקודשת, והתם כמו מכר שקנה החמש נשים בכלכלה זו:
(וי"ל דבעד השלשה לא ירצה ליתן אף שלשה חלקים מהכלכלה, ואין לחלק דשאני טעות במקח שהמוכר לא רצה למכור אלא באונאה, דא"כ דבר שאפשר להשלים נמי וכנ"ל באריכות, וצריך לחלק לשיטת הרמב"ן בין טעות דמציאות בין טעות בדין, דשם ידע שהם אחיות אלא שסבור שיכול לקדשה, משא"כ קסבור שהוא יתר ונמצא פחות דהוי טעות דמציאות, ולפי זה הא דמדמה הש"ס ב"ב קמ"ג קני את וחמור לתורם קישות ועיי"ש בפירוש התוס' שנמצא בהם מרים דלא מהני הפרשתו והוי טעות דמציאות, דלפי הנ"ל לכ"ע לא קנה, התוס' לשיטתם שתירצו האי דבית כור פחות כל שהוא ינכה משום שלא מדד עדיין לא חשיב טעות שאף מתחילה ידע, והתם נמי כיון דבשלא בדקו עסקינן כמ"ש הר"ש פ"ג דתרומות, לא חשיב טעות שאף מתחילה ידע שאפשר שימצא מרה):
עוד יש לעיין לשיטת הרמב"ן והר"ן דבדבר שאפשר להשלים משלים, מ"ש מכור בשלשים אני מוכר לך דיכול לחזור אפי' בסאה אחרונה, וה"נ למה לא יוכל לחזור קודם שהשלים, וכן קשה אהא דאמרינן בפרק האומנין המוכר שדה באלף זוז ונתן לו מאתים זוז קנה כנגד מעותיו ובזמן שהמוכר חוזר יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעות רצה אומר תן לי קרקע, בזמן שהלוקח חוזר יד המוכר על העליונה, מ"מ מבואר דאף שלא נתן לו כל הדמים והוי כמו במטלטלין שלא משך כולו קנה מקצתו שעשה בו קנין, ומ"ש מכור בשלשים דיכול לחזור אפי' בסאה אחרונה, וכן באחין שחלקו ובא להן אח שלישי ממדינת הים דאי לאו טעמא דרצה בחלוקה הוי כל החלוקה בטילה:
ונראה לפי דעת הרשב"א בת"ה דהא דכור בשלשים יכול לחזור בסאה אחרונה היינו אם לא נתן מעות, אבל אם נתן מעות קנה נגד מעותיו מה שמשך, וכן דעת הרבה פוסקים. ומזה הטעם הדין דהא דאמרינן בהזהב כגון שהחליף חמור בפרה וטלה דלא קנה אם לא משך הטלה דלא הוי משיכה מעלייתא, היינו דווקא בחמור שאינו ראוי לחלוק, אבל אם הי' בדבר הראוי לחלוק הי' קנה נגד מעותיו, ואין להקשות דאמאי קנה, הא גבי פרה וטלה לא נתן מעות רק משיכה לבד, אבל נראה החילוק בזה, דדמי למוכר קרקע ודקלים המבואר בחו"מ סי' רי"ב דלא אמרינן בזה דבטל מקצתו בטל כולו מאחר דשני מינים הם, א"כ ה"נ בפרה וטלה הוי שני מינים, ובזה ניחא ההיא דקידושין. דשם ג"כ כל אשה ואשה קנין בפ"ע היא, ודמי למוכר קרקע ודקלים הנ"ל:
נלפענ"ד דהא דדעת הרמב"ן וסייעתו דטעות במקח כל החלוקה בטלה דווקא שמכר כל הקרקע בסכום מעות אחד, אבל אם מכר כל אמה בדינר לא נתבטל המקח מהשאר, דומה לסאה בסלע דמשמשך כל סאה קנה אף שקנה אצלו כור, ואין לחלק דשאני התם שמשך כל סאה בפני עצמו, משא"כ הכא שקנה הכל ביחד, דא"כ מה הקשה הש"ס (פ"ו:) מהשוכר את הפועל, דהא התם מיירי שקנה הכל ביחד, שהוא שכר את הפועל בבת אחת על מאה יום, ומ"מ יש לעיין די"ל דאף בסאה בסלע אם אין רוצה לקיים כל המקח יכול שכנגדו לחזור בו: