אור ברסלב
אבני נזר חושן משפט סימן מט › מחודש טז

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן מט · מחודש טז

מחודש טו

א) נסתפקתי אם בכור נוטל פי שנים בעבד עברי, ולכאורה נראה פשוט לפמ"ש בכ"מ פ"ב מהלכות עבדים הלכה י"ב בשם רלב"ג בהא דאין עבד עברי עובד היורש דיתבאר מזה שאין אדם שליט בעבדו למוכרו או ליתנו לאחר, והוא בש"ס ערכין (כ"ח) יכול יחרים אדם כו' ת"ל בהמה מה בהמה שיש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרו עיי"ש, וכיון דקי"ל כרבנן דבכור מתנה קרי' רחמנא ואם לא מטא לידי' דנותן הואיל ואינו יכול להקנות דהו"ל דשלב"ל אין הבכור נוטל בו פ"ש וה"נ כיון שאינו יכול להקנות אין בכור נוטל בו פי שנים:

ב) אך סוף פ"ד דנזיר בהא דבן מגלח על מעות סתומים שהניח אביו אבל אין הבת מגלחת על מעות שהניח אבי' ומבעיא לי' אם הבכור מגלח פי שנים במעות סתומים, ולדעת רמב"ם אפשיט באת"ל דמגלח, הנה דאף דאין הבת מגלחת וכ"ש לוקח כדברי רלב"ג הנ"ל, מ"מ בכור מגלח פי שנים, והטעם בזה דאף דאין יורש מגלח על מעות מורישו וכ"ש לוקח מ"מ בכור זה הלא בן הוא ובן הא מגלח על נזירות אביו, וכיון שבחלק בכורה נתבטל ירושת אחיו הרי יש לו מחמת ירושת הבן ג"כ שכיון שבחלק בכורה אין אחיו יורשים הוא יורש אותו כאילו לא הי' לו אחין, וה"ה בעבד עברי כיון שבחלק בכורה אין אחין יורשין הוא יורש משום שהוא בן:

ג) אך זה לדעת רלב"ג דמה שאינו יכול למכור וליתן משום שאין עובד היורש וכ"ש הלוקח אבל מקבל מתנה זה הוא עובד הואיל והוא בן ג"כ, אך דעת ריטב"א פ"ב דקידושין דהא דכתב ר"ח שעבוד הגוף ליתא במכירה היינו משום דאינו יכול למכור עבד עברי וכ"ש שעבוד הגוף:

ד) והנה מהא דבת יורשת מוחלת שט"ח הנמכר מוכח שיורשת השעבוד הגוף ואין למדין בזה מעבד עברי דהיא הנותנת דמשום דעבד עברי גופו קנוי איקל בי' רחמנא שיצא מעבדותו משום דכתיב כי לי בנ"י עבדים אבל לוה דשעבוד הגוף לבד לא איקל בי', אך לענין מכירה למדין שעבוד הגוף מע"ע, דמה שאינו במכירה אינו קולא לעבד שהרי נשאר לאדון. רק סברא שאין לו בו קנין כל כך שיוכל ליתנו לאחר ולמוכרו, וכ"ש לוה דרק שעבוד יש לו עליו דאינו יכול למכור, ולפי זה בכור נמי לא יטול פי שנים כיון שאינו יכול להקנות אינו יכול ג"כ לתת לבכור ויורשים הבכור והפשוט בשוה, ואינו דומה למעות נזירות דלא מצינו שאינו יכול להקנות, והרי קדשים קלים ממון בעלים הוא רק שבודאי אין הלוקח מגלח מקו"ח דבת, אבל זה הוא בן ג"כ וכנ"ל, אבל עבד עברי שהטעם משום שאין לו זכות בו כ"כ שיוכל להקנות ה"ה שאין יכול לתת לבכור:

אך עיקר היסוד דמה שאינו יכול למכור אין בכור נוטל בו פ"ש מבואר להיפוך ברמ"א סוף סי' רע"ח דגזל ולא נתייאשו הבעלים בכור נוטל בו פ"ש אף שאינו יכול להקדישו ולמוכרו. ואף שבשטמ"ק ב"ק (ל"ג.) ד"ה ולרע"ק קדוש שאם הקדישו הנגזל ואח"כ העמיד הגזלן בדין והוציאו מידו בב"ד ה"נ דקדוש, יש לחלק דהיינו באתא לידי' מחיים בשעה שבידו להקדיש כעין שחלקנו לעיל לר"מ דאמר אדם מקדיש דשלב"ל, וכעין שחילקו בגמ' במכר הבן בחיי האב לר"י בין אתא לידי' דבן או לא:

מיהו בקצוה"ח השיג שם על רמ"א ואשר מסייע בנתיבות לרמ"א מהא דאמר בש"ס גבי מלוה דאינו נוטל פ"ש משום דלאו הני מעות שבק אבוהון אבל גזילה דמוציא הגזילה גופי' משמע דהוי מוחזק, אינו ראי' דמלוה אי הוה שבק להני מעות הי' זה פקדון דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא והי' יכול להקדיש משא"כ בגזילה:

אך אף לדעת רמ"א נראה דרמ"א ס"ל כתוס' מה בכור עד דמטא לידי' היינו דמטא לידי' דבכור דמלוה שאינה ראוי' גוף המלוה לידי' אינו נוטל פי שנים, אבל גזילה שמחזיר גוף הגזילה אתא לידי' דבכור, ועבד עברי נמי נראה דלא חשיב מטא לידי' דבכור דעבד עברי אינו קונה במשיכה, וכל שאינו קנין אינו נקרא מוחזק כמ"ש התוס' בסוגיא דרכוב ומנהיג, וא"כ אין בכור נוטל בו פי שנים גם לשיטת התוס':

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה