אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן מט · מחודש ב
א) כתב רשב"א גיטין נ' ז"ל דכל ששעבדו בפירוש אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא בשעבוד מפורש מודה ולא נחלקו אלא בשט"ח שאין בו אחריות מפורש וכנ"ל ג"כ ממה שאמרו בקידושין מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא, ועיין עוד ברשב"א קידושין י"ג:
ב) אך בתוס' רי"ד קידושין הוכיח מדר"פ ערכין כ"ב. דאמר בטעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ רבית אוכלת בהן ואמר ר"פ הטעם משום פריעת בע"ח מצוה נינהו, והיינו דס"ל שעבודא לאו דאורייתא, ואי שעבדו בפירוש דאורייתא הא משכחת לה בשעבדו בפירוש, ובערכין מקשה כמה קושיות אדר"פ ולא מוקי לה בשעבדם בפירוש, והוא ראי' אלימתא:
ג) אך י"ל לדעת הרשב"א גיטין הנ"ל דר"ה ברי' דר"י דפליג אדר"פ ס"ל נמי שעבודא לאו דאורייתא אלא דס"ל שעבדו בפירוש דאורייתא, וע"כ אף אם לא שעבדו בפירוש הנכסים משועבדים מדרבנן, בשלמא לר"פ דאפי' שעבדו בפירוש לא מהני לא עדיף שעבוד חכמים משעבודו, וחילא דרבנן ממה אבות מנחילין כל מה שירצה אף ראשים מנחילין כו' וכיון דאב אינו יכול לשעבד אף חכמים אין יכולים לשעבד והוא רק מצוה, אבל ר"ה ברי' דר"י פליג עלה וס"ל שעבדו בפירוש מהני, חכמים נמי יכולים לשעבד, וע"כ גובה גם מיתומים קטנים אי לאו משום צררי, וכיון דקי"ל כר"ה ברי' דר"י קם דינא שעבדו בפירוש דאורייתא:
ד) ואפשר לומר שגם תוס' רי"ד הכי ס"ל להלכה ולא הוכיח כן רק לר"פ, ואף שבתוס' רי"ד שלהי ב"ב כתב דרבה ס"ל שעבודא לאו דאורייתא אפי' במפורש והכי מוכח פרק שום היתומים, והיינו ראי' הנ"ל, ולפמ"ש הא ר"ה ברי' דר"י פליג ע"ז וקי"ל כר"ה ברי' דר"י, יש ליישב דהנה בשלהי ב"ב מקשה בגמ' לרבה מהא דאמר גבו קרקע יש לו דלא חשיב ראוי אלמא שעבודא דאורייתא, ואינו מובן דאימא לאו דאורייתא אלא דרבנן והוי מוחזק מדרבנן, וע"כ דשעבדו בפירוש נמי לאו דאורייתא ולא עדיף שעבדו חכמים משעבדו בפירוש דהא ילפינן לה ממה אבות מנחילין כו' וכיון דאבות אין יכולין לשעבד ה"ה חכמים, וא"כ מוכח מיני' ובי' דרבה ס"ל שעבודא לאו דאורייתא אפי' שעבדו בפירוש דאל"כ מה מקשה הש"ס עליו:
ה) אך יש לדחות דלעולם שעבדו בפירוש מהני אך דחכמים אין להם כח רק להפקיר ולא ליתן לאחר וזה שיטת רבינו יונה בשטמ"ק ב"ב (ק"ס) ו הובא בחו"ג ס' ק"כ] וא"כ אילו מוחזק למלוה [ועוד בהפקר לא שייך שעבוד כמו שאבאר] אך לפי זה יהי' מוכרח לומר דר"ה ברי' דר"י ס"ל שעבודא דאורייתא דאי לאו דאורייתא אלא דשעבדו בפירוש מהני וע"כ חכמים נמי יכולין לשעבד הלא חכמים אין יכולים ליתן לאחר רק להפקיר ולא שייך שיהי' משועבד להפקר כהא דפרק שור שנגח משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר כיון דמית גר פקע שעבודו, וע"כ ר"ה ברי' דר"י ס"ל שעבודא דאורייתא, ואין ראי' מדר"ה ברי' דר"י דאי שעבודא לאו דאורייתא מ"מ שעבדו בפירוש דאורייתא ממילא קם דינא דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא גם שעבדו בפירוש לאו דאורייתא, וא"כ ממנ"פ מוכח דרבה ס"ל אפי' שעבדו בפירוש לאו דאורייתא, אי ס"ל דחכמים יכולין ליתן לאחר מוכח מקושיות הש"ס לרבה דאפי' שעבדו בפירוש לאו דאורייתא, ואי ס"ל אין יכולין ליתן רק להפקיר מוכח מדר"פ פרק שום היתומים סובר דשעבדו בפירוש לאו דאורייתא דכן הוא הדין לכל מאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כיון דאין ראי' דר"ה ברי' דר"י פליג עלי' בזה ע"כ ר"ה ברי' דר"י שעבודא דאורייתא ס"ל, וכל זה לרבה, אבל לדידן שפיר נוכל לומר חכמים יכולים ליתן לאחר וס"ל לר"ה ברי' דר"י נמי שעבודא לאו דאורייתא אלא דשעבדו בפירוש דאורייתא ע"כ חכמים נמי יכולים לשעבד, ואה"נ דרבה ס"ל נמי כר"פ שעבדו בפירוש נמי לאו דאורייתא מדמקשה עלי' הש"ס כנ"ל ע"כ ידע דרבה אפי' שעבדו בפירוש ס"ל לאו דאורייתא, אך אנן הא קי"ל כר"ה ברי' דר"י:
ו) והרשב"א בגיטין לשיטתו דס"ל בגיטין (ל"ו:) דחכמים יכולים לומר ממון ראובן יהי' לשמעון וזוכה שמעון מעתה, וע"כ אין ראי' מר"פ, די"ל ר"ה ברי' דר"י דקי"ל כוותי' פליג עלי' בהא ולא משום דס"ל שעבודא דאורייתא, רק משום כח חכמים דהוי דשעבדו בפירוש כנ"ל והרשב"א בקידושין שכתב להלכה דשעבודא דאורייתא דר"ה ברי' דר"י הכי ס"ל, לפי זה למ"ד לאו דאורייתא אפי' שעבדו בפירוש לאו דאורייתא, ובאמת מהא דמלוה הכתובה בתורה הניח דין שעבדו בפירוש בצ"ע, ולשיטת רשב"א גיטין קי"ל שעבודא לאו דאורייתא כיון דר"פ בתרא הכי ס"ל ור"ה ברי' דר"י לא פליג עלי' רק בשעבדו בפירוש: