אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן לד
ב"ה יום ועש"ק דברים תרמ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד הרב המאה"ג בעל קרנים מנגח ימה וצפונה מו"ה דוב בער נ"י האבד"ק אוסטריק:
דבר השאלה. בעד אחד שראה את שמעון שחטף חפץ מראובן, ושמעון הביא עד אחד שראובן קנה ממנו אותו חפץ על מנת לפרוע לו מעות לשני חדשים, וראובן טוען להד"ם, וכיון שראובן הודה לו שלא פרע לו המעות, הרי לפי דברי העד החפץ של שמעון:
תשובה. נראה לי להלכה שהדבר הזה דומה לנסכא דר' אבא, דאין לומר דאף אם הי' שם עדים הי' ראובן מחוייב לישבע להכחיש את העד שהעיד שקנה ממנו החפץ, וכיון שאין שנים מחייבין אותו ממון אלא על ידי שבועה דכהאי גוונא גורם לממון חשיב לה הש"ס בפרק שבועת העדות אין ע"א מחייב שבועה, דליתא, דכיון ששמעון מוחזק בחפץ אין העד מחייבו שבועה דאורייתא אלא שבועה דרבנן כמו עד אחד מעידה שהוא פרוע, ובסי' פ"ד שאם הי' תוך זמנו אין התובע נשבע, הרי דאף ששנים אפילו במקום חזקה הי' נאמנים ושוב העד יחייבו שבועה וכמ"ש הר"ן ריש כל הנשבעין בע"א מעיד שלוה ואינו יודע אם פרע או לא והוא טוען לא לויתי אינו נאמן במיגו דפרעתי, דכיון ששנים מחייבין ממון אפילו במקום מיגו דמיגו במקום עדים לא אמרינן. ה"נ ע"א מחייבו שבועה, וה"נ גבי חזקה נימא הכי, ועל כרחין צ"ל דכיון שאין העד מחייבו אלא שבועה דרבנן שפיר החזקה פוטרו, ועיין שם בקצוה"ח, ה"נ כיון דאינו אלא שבועה דרבנן ראובן נאמן במיגו דפרעתי, נמצא שאם הי' שנים הי' ראובן נוטל החפץ בלא שבועה [ועיין בב"י חו"מ סי' קצ"א מחודש א'] הוה לי' דין נסכא דר' אבא:
ידידו הק' אברהם.