אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן כז

סימן כו

ב"ה יום ג' בא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב שלום לכבוד אהובי הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה מרדכי מארקיל נ"י האבד"ק רייוויטץ. בדבר האקט אינטרעציזיע שנכתב שמה שיפול בירושה הן לו הן לה יהי' שותפות וכן כל מה שירויחו ולא ירשנה, ואח"כ נפל לו בית בירושה עם אחיו וקנה חלק אחיו ואצלו הוסיף הרכוש הרבה, ושוב מתה היא, ובתו וחתנו תובעים אותו:

תשובה. הנה הדבר פשוט שמה שנפל לו בירושה לא מהני האקט דהוי דבר שלא בא לעולם, אך הריוח שהרויחו יש לומר שכך הי' התנאי שיהי' הכל לצורך שותפות, וכדין העושה שליח לקנות ולהקנות, אבל חלקו שנפל בירושה אין לה עליו כלום, ואף שנכתב בערכאותיהם אין לומר בזה דינא דמלכותא דינא לפמ"ש הש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט טעם ערכאות משום דנתן בערכאות דעתו הי' שיועיל כדין ערכאות, אבל בזה דהוי דשלב"ל דעתו לא מהני, וכשם שאינו מועיל דעתו לקנין משום שלא בא לעולם כך אינו מועיל דעתו שיועיל בערכאות מטעם זה ופשוט:

אך ברכוש שהוסיפו אם יורש אותה שפסק הרי"ף והרמב"ם והש"ע סי' צ"ב דמהני סילוק קודם הנשואין, אך אם כתב לה קודם אירוסין כתב הר"ן ר"פ הכותב ובתשו' הרשב"א סי' תתק"ס דלא מהני ופסק כן רמ"א באהע"ז סי' צ"ב, ועל כן כתב בש"ך סוף סי' ס"ח דלדידן דמקדשין בשעת נשואין לא מהני סילוק, והטעם דקודם אירוסין שעדיין אין לו שום זכות לא מהני סילוקו, והנה מהאי טעמא גם האקט אינו מועיל, דאין אומרים בזה דינא דמלכותא דינא כיון שאינו אלא משום דעתו שיועיל ערכאות וכדברי הש"ך הנ"ל, ודעתו שקודם אירוסין שעדיין אין לו זכות לא מהני מידי:

אך בדברי הר"ן אלה יש חולקין כמ"ש בתשו' מהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"ה שמרדכי חולק על הר"ן הנ"ל, ואם כי בקצוה"ח סי' ר"ט דחה ראיות מהרי"ט, הנה חזר בו באבני מילואים סי' צ"ב וכתב שמרדכי חולק, גם בתשו' חוות יאיר סי' נ' דהא דהר"ן פרק הכותב שייכא באידך דר"ן בתשו' סי' כ"ג דאינו יכול למחול בדבר שלא בא לעולם, וראייתו שם משובר נגד שטר מאוחר, דבש"ס ביקש עצות, ואם איתא דמהני מחילה בדשלב"ל, יש עצה פשוטה, שימחול חוב שיתחייב לו אח"כ בסך זה:

אך הר"ן ביאר שם דזה אינו ראי' רק לשיטת הרמב"ן דמעכשיו בדבר שלא בא לעולם לר"מ אינו יכול לחזור והוא הדין לדידן במחילה את"ל דמהני בדשלב"ל יש עצה במעכשיו, אך לשיטת רש"י דמהני חזרה גם במעכשיו אין ראי', דאין עצה בשובר שיוכל אח"כ לחזור, וכן דעת תוס' כרש"י, וא"כ תשו' הר"ן תלוי בשיטות, וה"ה הא דר"ן פרק הכותב:

ובהא דתשו' הר"ן יש לי מקום עיון מהא דנדרים (ע"ה) האומר לאשתו נדרים שתדורי עד שאבא ממקום פלוני יהי' מופרים הרי הן מופרים מקו"ח מה נדרים שבאו לכלל איסור וכו' להפר כו' עיי"ש, ומה קו"ח הא הוי הפרה בדבר שלא בא לעולם, וע"כ דשלב"ל דלא מהני היינו לחול דבר חדש שאין עכשיו, אבל הפרה שהוא רק שתהי' בלי נדרים כמו עכשיו אין זה דבר שלא בא לעולם, ואומר לאשתו קידושין (ס"ב:) הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דהוי דשלב"ל אף שהיא עכשיו ג"כ מקודשת ותנאי שתהי' עכשיו כמו גירושין, שאני התם דקידושין של עכשיו בטלו בגירושין וקידושין של אח"כ פנים חדשות, משא"כ בהפרה שהיא רק סילוק נדרים ונשארת כמו עכשיו ודו"ק, ולפי זה המוחל מה שיתחייב אח"כ לא יחשב דשלב"ל:

אך י"ל לפי מסקנת הש"ס בדר"א לא חיילין מעיקרא הרי הפרה שלו חל באשה שלא יהי' לה כח לידור והאשה בעולם, ואף את"ל שאין זה בעולם, מ"מ לפי דברי חוות יאיר הנ"ל דמדמה סילוק למחילה ובסילוק מהני בעודה ארוסה שיש בה קצת זכות, ולמה דהוה בעי למימר בדר"א חיילין ובטלין ואין הפרה זו באשה רק במה שלא באו לעולם כלל היינו אומרים דר"א ס"ל כהני תנאי דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולפי האמת דלא ס"ל לר"א אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מדלא חשיב לי' ביבמות (צ"ג) ובקידושין (ס"ב) עיי"ש, היינו משום דס"ל לר"א לא חיילין כלל ולא הוי דבר שלא בא לעולם:

ונ"ל עוד דיש לומר גם לדעת הר"ן מהני האינטריציזיע, דהנה התוס' בסוגיא כתובות (פ"ג) הקשו בלא דר"כ למה לא יוכל להסתלק בעודה ארוסה מידי דהוה שאר כסות דלר"י תנאו קיים משום שהוא דבר שבממון ופירש הפנ"י כוונת קושייתם דקודם נשואין היא כמו תנאי שעל, מנת כן ניסת, והאשה מתנה שעל מנת כן ניסת שלא יזכה בדבר שלא בא לעולם ולכולי עלמא יכול להתנות בדשלב"ל [אינו מובן לי למה הוצרך לזה דתנאי מהני בדשלב"ל תיפוק לי' דבשעת נשואין לא הוי דבר שלא בא לעולם] והנה לפי מה שהוכיח בקצוה"ח סי' ר"ט מהר"ן בשני מקומות דבכותב לה ועודה ארוסה אינו יכול לחזור אף קודם נשואין מקנס דמפותה דמחלה אף שעדיין לא נתחייב בעד גמר דין רק דהוי כמו סילוק, וע"כ דאינה יכולה לחזור קודם גמר דין, דאי יכולה לחזור הלוא בתביעתה הקנס היא חוזרת ממחילה, וכן מסילוק היבם מירושת אחיו קודם יבום, דאם לא כן מה הבטיח לאחיו כדי שלא יפסלנה בגט הלא יוכל לחזור קודם יבום, וחולק בזה על מהרי"ט, ובנתיבות שם הסכים עמו בדין, רק שהשיג עליו שגם מהרי"ט מודה בזה ועיי"ש, ובזה צדקו דברי קצוה"ח, דמהרי"ט כתב בנשואין זכתה בו, מבואר דקודם נשואין יכול לחזור, ובקצוה"ח הוכיח דאפי' קודם נשואין אין יכול לחזור כנ"ל, ולפי זה יש לומר דאיצטריך דרב כהנא שיחול הסילוק תיכף ולא יוכל לחזור, דאי חזר בו והיא ידעה שוב בשעת נשואין לא ניסת על התנאי שכבר ידעה שחזר בו, ולפי זה י"ל דהא דכתב הר"ן דווקא בעודה ארוסה, אבל קודם אירוסין, יוכל לחזור בו כיון שאין לו עדיין שום זכות אבל אחר שאירסה וכינסה הרי על תנאי זה נתקדשה ונשאת לו:

ואמנם כי בתשו' רשב"א סי' תתק"ס משמע דלא צריך חזרה כלל, אך הרשב"א לטעמי' דס"ל בשיעבוד דאקני יכול לחזור קודם שקנה דלא אלים שיעבוד לרבנן מקנין לר"מ וכמו לר"מ קודם שבא לעולם יכול לחזור, הכי נמי בשיעבוד לרבנן, ובשיעבוד לר"מ יש לומר דאינו יכול לחזור וכמ"ש הנמק"י פרק איזהו נשך בשם רשב"א ועיי"ש, כמו כן אני אומר בסילוק בעודה ארוסה שהוא דבר שלא בא לעולם מהני בסילוק, מ"מ לא עדיף סילוק לרבנן מקנין לר"מ ויכול לחזור קודם נשואין כשיטת מהרי"ט, ממילא מוכח מדנקט ר' ינאי עודה ארוסה דווקא [ולא נקט סתם קודם נשואין דהוי גם קודם קידושין בכלל] דקודם אירוסין לא מהני כלל אפי' לא חזר, דאי חזר אפי' עודה ארוסה לא מהני, משא"כ לדידן דפסק הש"ך סי' קי"ב בדאקני אינו יכול לחזור, וע"כ פוסק הר"ן גם בסילוק שאינו יכול לחזור, שפיר י"ל דנקט ועודה ארוסה דאז ליתא בחזרה, אבל קודם אירוסין איתא בחזרה אבל אם לא חזר אף קודם אירוסין מהני דעל מנת כן נתקדשה ונשאת לו:

במה שכתבתי פסק הש"ך כפוסקים שאינו יכול לחזור מדאקני קודם שקנה, והנה התומים חולק על פסק הש"ך, ועל ראייתו ממאוחרין כשרין הא יכול לבוא להפסד לקוחות אם חזר מדאקני, והתומים השיג על זה דעל כורחין לחזרה לא חיישינן, דאי חיישינן א"כ יקשה למ"ד לוה ולוה וקנה לבתרא לבד משתעבד, דבזה אי אפשר לפרש רק משום דמהני חזרה ותקשי ממאוחרין כשרין עכ"ד:

ולק"מ שהרי כתב בנמק"י פרק איזהו נשך לרשב"א דמהני חזרה מ"מ לר"מ יש לומר דלא מהני חזרה, כמו כן יש לומר לבתרא משתעבד משום דמהני חזרה, מ"מ זה רק למה דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וברייתא מאוחרין כשרין ר"מ היא [ודמוקי הש"ס שם למה דבעי למימר דאקני לא משתעבד מתני' דמאוחרין כשרין ר"מ הוא] וראיית הש"ך מהלכה רווחת בכל הפוסקים מאוחרין כשרין אלמא לא מהני חזרה גם לדידן:

ובקצוה"ח הוכיח ג"כ לחזרה לא חיישינן מדכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו לאביי אפי' בשטרי דלאו אקנייתא משום דעדיו בחתומיו זכין לו, ואף ששיטת רי"ף ורא"ש שאם חזר בו בינתיים לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו ונחוש לחזרה, ולק"מ דמאוחר שתחילה כתב השיעבוד ולבסוף נתן למה ניחוש שבאמצע חזר ואח"כ חזר מחזרה, דהא ודאי אין לחוש שמא חזר רק מזיכוי העדים ודעתו ללות ולשעבד מכאן ולהבא, דלמה יעשה זאת לתת לו בחנם למלוה שטר מוקדם, דסוף סוף יגבה המלוה מזמן הכתוב בשטר רק שיהי' באיסור, ועל כן לא שכיח כלל, אבל במאוחר שפיר ניחוש לחזרה משיעבוד דאקני, ועוד שהעיקר הראי' מהרי"ף והרא"ש שכתב בשמם דאי חזר לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו ולא נזכר זה כלל ברי"ף ורא"ש, רק שהולך לשיטתו בסי' ל"ט סק"ז שפירש כן ברי"ף ורא"ש במה שכתבו דבמכר ומתנה לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו, ואין דבריו מוכרחין כלל להביא ראי' מזה כלל, כי יש לומר טעמם כיון שמכר השדה לאחר קודם נתינה הרי נתינה שלו אח"כ אינו כלום כיון שנסתלק מהשדה והוי כמאן דלא מטא לידו וזה כוונת שטמ"ק שהביא שם, סוף דבר שאין לזוז מפסק הש"ך שמימיו צלולים:

ויש לומר עוד בישוב קושיית התוס', דהנה בדברי תוס' פרק אעפ"י מבואר דהאי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הוא תנאי גמור (שאם יהי' לה עליו שאר כסות ועונה לא תהי' מתקדשת לו] ובעינן דיני תנאים, והנה גבי אשה תנאי בחופה הוא תנאי שאי אפשר להתקיים ע"י שליח שאי אפשר לה לשלוח אחר במקומה לילך לחופה עבורה ובדידי' אפשר ע"י שליח מסר האב לשלוחי הבעל או שהלכה בוגרת בעצמה עם שלוחי הבעל כמ"ש הרמב"ם פכ"ב מהלכות אישות הלכה ג' והלכה ה' שם מהני תנאי דידי' בחופה, וכן כשהיא נערה ואבי' מסרה לחופה על תנאי דאפשר באב ע"י שליח מסר לה שלוחי האב, אבל האשה שהשיאה את עצמה אינה יכולה להתנות בחופה, וזה בכתב ועודה ארוסה דאין תנאי בקידושין רק בחופה ובחופה לא מהני תנאי, אבל כתב קודם אירוסין הרי על מנת כן נתקדשה:

והנה גם לתירוץ התוס' בתירוץ השני כתבו משום דאשה אבעיא לה לאתנויי ומתנה הבעל הוה לי' פטומי מילי, ממילא באקט אינטריציזיע שהאשה מתנה שוב נאמר שעל מנת כן נתקדשה ונשאת:

העולה מזה שיש איזה ספיקות א' שמא כמרדכי דאף קודם אירוסין מהני סילוק, וכן בתשו' חוות יאיר פקפק על הר"ן, ואת"ל כהר"ן שמא בשלא חזר על מנת כן נתקדשה וניסת וכנ"ל באריכות, ויש לומר עוד דהאי תנאי חוץ היא שנשאת לו חוץ מירושתה:

מ"מ אין לפסוק נגד סתימת רמ"א ויעשו פשרה, היינו במחצה הרכוש לבד אשר ירש מאביו, שבזה פשוט שאין לבנו כלום רק ברכוש וכן בחלקים שקנה מאחיו ממעות הרכוש יעשו במחצה מהם פשרה, ושמעתי שבס' ישועות יעקב כתב ג"כ דבכענין זה לעשות פשרה ואין הספר אתי, הצצתי במכתב שלא נכתב באקט אינטריציזיע שלא ישנה רק הם אומרים שכך הי' התנאי, ובאמת האקט אינטריציזיע ששמעתי הם כך מ"מ אם ישבע שלא הי' המדובר ביניהם כן אין להם עליו כלום:

כן נראה לי הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה