אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן כו

סימן כה

ב"ה יום א' שופטי' ר"ח אלול תרמ' לפ"ק פה סאכטשאב יכתב לחיים בספר, עת יתקע בשופר, כבוד ידידי מחו' הרב המאה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה חיים חייקא נ"י האבד"ק דראבנין יע"א. דבר השאלה מפלאצק ע"ד דברי ריבות שנתהווה שמה, היות כי יש שמה מקום מיוחד לשחיטות עופות שעומדים שם ביחד ב' או ג' שו"ב ומראים אחד לחבירו סכינו, והלוה שו"ב אחד על מקום אחד בתורת משכנתא בנכייתא, והמקום ההוא שייך ליורשים, אך החצר הוא משותף גם לשאר היורשים, ואיזה שנים הי' שוחטים בהחצר הנ"ל בלי שום מוחה, אך הממשלה הכריחה לעשות בנין לזה להיות מסוגר ולא יראה דם חוצה, ככה התנהג זה יותר מעשרים שנה, וכעת נשרף הבנין, וקמו השותפים ומוחים בהשו"ב מלבנות, באמרם דהוי כמו קוטרא ובה"כ דלא מהני חזקה:

תשובה. הנה רו"מ כתב בזה כמה טעמים לזכות השו"ב, הא' כיון שסתם המחבר סי' קנ"ו דלכל דבר מצוה אינו יכול למחות בידו משום הנכנסין ויוצאין ושחיטה ג"כ נקרא מידי דמצוה ויש בה ערבות לפמ"ש התב"ש סי' א' בענין אם יכול להוציא אחר בברכת השחיטה ונדמהו לברכת המוציא דליכא ערבות לא ליתהני ולא ליבריך, וכתב דלא דמי דהתם ליכא מצוה באכילתו, אבל הכא מ"מ מקיים עשה דוזבחת וכל ישראל ערבים זה בזה, שכשיזדמן לבר ישראל עשה ואין לו מניעה לא יעביד טצדקי לפטור ממנה, דהא אי עביד טצדקי עבירה היא בידו ונענש עלה כדאמרינן במנחות (מ"ג) עכ"ל:

במחכ"ת הרמה והנשאה של רבינו החב"ש אין דבריו במקום הזה מחוורים דענין ערבות הוא כשחבירו אינו בקי הוא יוציאנו, ומהאי טעמא כתבו הגאונים, הובא באו"ח סי' רע"ג, דהא דאעפ"י שיצא מוציא דווקא להוציא את אינו בקי, והכי קי"ל התם, והטעם שאם יכול לקדש לעצמו אין הערב מחוייב כמו שאם יש ללוה לשלם אין חיוב על הערב, וענין עונש על דעביד טצדקי היינו על שאין המצוה חביב בעיניו כמ"ש הרבינו יונה בשערי תשובה, ואם כן ממה נפשך, אם השוחט בקי אין כאן ערבות כבאו"ח הנ"ל, ואם אין השוחט בקי לא יענש כי אין מורה על מניעת חביבות המצוה:

ומה שכתב התב"ש שם עוד ראי' מציצית שכתב הג"א שיכול להוציאו בברכה אע"ג דאיכא למימר לא ילבוש ולא יתחייב בציצית, אינו דומה דבגד ארבע כנפות אם אין לו ציצית הרי מותר ללובשו בלא ציצית כמ"ש המג"א סוף סי' י"ג, וכן כתב הב"ח יו"ד סי' רפ"ח שאם אין לו מזוזה מותר לישב בלא מזוזה עד שימצא מזוזה, וכל שכן שלא יתעכב מללבוש עבור ברכה, נמצא שאם אינו יודע הברכה עכ"פ מותר לו ללבוש הבגד, וכיון שבין כך ובין כך לובשו שוב ערבין זה לזה להוציאו בברכה, משא"כ בשחיטה שהוא מתיר, ואם אינו יודע לשחוט אסור לו לאכול, שפיר אינו ערב, שאם לא יוציאנו, לא ישחוט ולא יאכל, ואינו ערב שיאכל, משא"כ בציצית שבין כך ובין כך ילבוש שוב ערב להוציאו, ובתשב"ץ חלק א' סי' ק"מ הביא ראי' ממדרש ילמדנו דשחיטה אינה מצוה, אך אף לדעת הפוסקים מצוה אין לדמותו למצוות המחוייבות, ובפסחים (ז':) מחלק בין שחיטה לשאר מצוות, וקאמר לא סגי דלא שחיט, כן גירסת הרמב"ן בספר המצוות ורמב"ם סוף הלכות ברכות, ואין לדמותו למלמד תינוקות:

ובר מן דין הלוא קשה קושיית הטו"ז חו"מ סי' קנ"ו אהא דלא יעשה רופא ואומן דכתב הסמ"ע רופא אין הפירוש מוהל דמידי דמצוה רק רופא חולים, והקשה הט"ז אטו רפואה לאו מצוה, והיא קושיא אלימתא דמפורש בסנהדרין (ע"ג) כמבואר ביו"ד סי' של"ו שהיא עשה ול"ת, והיא מצוה שדוחה שבת, ומה שתירץ הטו"ז משום דיכול לילך לביתם, אינו מספיק, דאטו מי לא עסקינן בכרך גדול שהרבה חולים ואין הזמן מספיק לילך לכל אחד לביתו, ועוד קשה דמבואר בב"י שם שדעת הרמב"ם הוא הדין לכל מילי דמצוה, ומ"מ ללמדו אומנות אינו בכלל ודווקא ללמדו תורה יעיי"ש, והא בשבת (ק"נ) משדכין על התינוקות ללמדו אומנות ולית בי' משום ממצוא חפצך דהא חפצי שמים הוא, ופירש"י דהא נמי מצוה היא כדאיתא בקידושין דכל שמלמדו תורה ולא אומנות כאלו מלמדו לסטות:

אשר על כן נ"ל לפמ"ש הב"י בטעם האומרים מלמד תינוקות דווקא משום דהוא תקנת יהושע בן גמלא וחיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו, אבל שאר מצוות יכולה להתקיים בבתים אחרים, ודווקא מלמד תינוקות כיון דתקנה הכא עיי"ש, ולפי זה י"ל דהחולקים שסוברים דאפילו שאר מצוות ס"ל דגם בהו חיישינן אם נאריך עליהם את הדרך יתבטל המצוה, וזהו במצוה שאין בה צורך הגוף כגון כתיבת ספר תורה, מוהל, אבל רפואה ולימוד נערים אומנות, שאפילו אינם יהודים עושים כן לא חיישינן שיתבטל, ולפי זה ה"ה שחיטה שמתיר בשר לאכילה לא חיישינן כלל שיתבטל:

ואף שכתב רו"מ שבפלאצק נמצאים פושעים ויאכלו בלי שחיטה והיא מצוה גדולה להציל מאכילת נבילות, הלוא הכשרים שאינם אוכלים נבילה ח"ו ימצאו מקום לשחיטה ויוכלו גם הפושעים לשחוט:

אך שמעתי מהמביא תשובתו כי בע"כ המציאו להם מקום מחוץ לעיר לשחוט, וקלי הדעת המשרתים כאשר יצטרכו ללכת מהלך רב ינחרו בעצמם, ושוב הוי מצוה רבה::

אך יש לעיין מאחר שלא הניחו אותם הממשלה לשחוט בגלוי, ובנו להם מקום מסוגר בתוך החצר, וזה בוודאי אינם מחוייבים להניח להם לקחת חלק חצר לעצמו, ועל כן נבא עלי' מטעם שהחזיקו, ושוב נאמר על זה שוודאי לא מחלו, דהיזק נכנסין ויוצאין היא כמו קוטרא ובה"כ דאין אדם מוחל, ואף שעפ"י ד"ת אינו יכול למחות מפני היזק נכנסין ויוצאין כי דבר מצוה היא כנ"ל, מ"מ דבמה שסגר מקום לעצמו יכול למחות, וינצל מהיזק נכנסין ויוצאין מסתמא לא מחל:

ויש לדחות כיון דתקנת חכמים הי' בדבר מצוה שלא יוכל למחות משום נכנסין ויוצאין אף הוא מסכים לדעת חכמים שלא למחות בשביל זה, וכיון שבסגירת המקום אינו מקפיד שוב אינו מקפיד משום הנכנסין והיוצאין:

לזאת נראה שהדין עם השו"ב, ובאמת אף אם הדין עמהם הי' ראוי להם שלא להעמיד דבריהם על דין תורה בענין כזה הנוגע לטובת הכלל, וגם להציל את ישראל מנבילות וטריפות, בשגם שעפ"י דין יראה שהדין עם השו"ב, לזאת אם יאבו ישמעו לעצתי אמונה אליהם כי יעברו על מדותם, וזכות הרבים יהי' תלוי בהם וזכות זה תעמוד להם לדור דורים ויחתמו בספרן של צדיקים, בשאר טעמים שכתב רו"מ אין הזמן מסכים אתי:

הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה