אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן כב

סימן כא

ב"ה ר"ח סיון תרס"ח לפ"ק. שלום לכבוד הרב המאה"ג איש אמונים מו"ה מאיר דן נ"י האבד"ק דוואהרט דבר שאלתו וז"ל אלמנה מפה צעירה לימים נשאת לאיש והכניסה לו סך שמונה אלפים רו"כ לנדוניא, וכאשר תבעתי ממנה הרח"ש המגיע לי לפי התחייבות אנשי העיר בכתב הרבנות שלי היתה מענה בפי' שמאלמנה אינו מגיע רח"ש, ואני לא שמעתי שיהי' חילוק בין אלמנה לבתולה כיון שהי' לה מעות אלו במזומנים מירושת הבעל ונשאת לאחר לדעתי מגיע לי הרח"ש בשלימות, והוסכם אצל האלמנה לסמוך עלי החתום מטה בזה:

תשובה. כנים דבריו שאין חילוק בין בתולה לאלמנה דמ"ש, גם אין חילוק בין נשואין ראשונים לשניים, הגם שכבר שלמה פעם אחת בנשואין ראשונים, וזכורני בהיותי בקראשנעוויטץ ושם משלמים רח"ש בתנאים ג"כ והרבה פעמים נתבטלו השידוכים ונשתדכה לאחר כמה וכמה פעמים ושלמו רח"ש מכל תנאים ותנאים, וה"נ בזה:

אך יש לדון בו מטעם אחר, דהנה בתשו' עבוה"ג סי' נ' ז"ל ראובן שהי' שדכן עד שיגע ומצא לשדך ולקשר אשה שנתארמלה לבן גילה והלכה והיתה לאיש ההוא והכניסה כל אשר לה לבעלה ואחר הנשואין תובע ראובן שכר השדכנות מן האשה והיא אומרת שאין לה לשלם והבעל אומר שראובן לאו בעל דברים דידי', והשיב דבזה כ"ע מודים דבעל כיורש, דטעם הרי"ף דשויא כלוקח ולא חיישינן לפסידא דבע"ח משום דהוא גרם לעצמו שהלוה בע"פ אבל שדכנות אין דרך לכתוב שטר עיי"ש, וזה בשדכנות שהחיוב על טרחתו מהשידוך אך שאינו משתלם רק אחר הנשואין, מ"מ כבר נתחייבה קודם הנשואין, אבל רח"ש לא נתחייבה רק בשעת נשואין ואז אין לה כלום:

ואף הרח"ש מהתנאים שכבודו כתב שבעירו משלמים כפול, ודאי כוונתו שמשלמים מתנאים, חדא דלא ברירא אם פסידא דרח"ש חשיב פסיד מאחר שלא עמל בו הרב ליקח הרח"ש, ועוד מאחר שהכניסה לו הכל ל"נדוניא" ונדוניא היא נכסי צאן ברזל ובנכסי צאן ברזל הבעל לוקח גמור [כן הי' ברור אצלי מסברא, ושוב מצאתי כן בב"ש סי' צ"ג ס"ק יו"ד בשם מהרי"ק] ואינו מחוייב לשלם ואם היתה בתולה ואבי' נתחייב עבורה לנדוניא המנהג שאבי' משלם הרח"ש והחיוב על דעת המנהג והוא יש לו לשלם, לא כן בנ"ד שהיא ברשות עצמה והחיוב עלי' והיא שכבר נשאת אין לה לשלם:

אך כל זה בחלקה שהיא מחוייבת לשלם, אבל הבעל מחוייב לשלם חלקו, וכוונת העה"ג בפלפולו ודאי על חלקה, אבל הוא שילם חלקו רק חלקה אינו רוצה לפרוע אבל חלקו למה לא יתחייב, אבל גם זה אינו ברור, ובוודאי אם הבעל דר בדוואהרט גם עליו החיוב, אך לשון כבודו המשמעות שהבעל מעיר אחרת ואינו נכנס בחיובי העיר, אך אם הי' בשעת התנאים בדוואהרט היחיד נכנס בחיובי העיר כדמשמע במגילה (כ"ז.) ביחיד שהלך לעיר אחרת יעיי"ש, היטב, אך אם לא הי' שם בזמני החיוב היינו התנאים והנשואין לא נתחייב, ובוודאי כה"ג חל כל החיוב עלי' והיא אין לה נכסים:

קיצור לדינא אם הבעל דר בדוואהרט או הי' בזמני החיוב בדוואהרט מחוייב עכ"פ לשלם מחצה שלו. אך אם הוא מעיר אחרת ולא הי' בזמני החיוב בדוואהרט חל כל החיוב עלי' והיא אין לה לשלם. ואף אם מלבד הנדוניא שיירה לעצמה והם נכסי מלוג ואין ברור שיחשב פסידא ואי אפשר להוציא מידה, מ"מ כיון שכל הפטור מחמת שאין לה לשלם, וגנאי גדול לאשה עשירה שתשאר חייבת ותפטור עצמה בטענת אין לי, מהראוי לה או שתשלם הכל או שתפשר עם כבודו וכבודו ימחול לה המותר וזה אם יהי' ברצון הבעל:

יקבל החג ביראה וטהרה הדוש"ת הק' אברהם

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה