אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן כא
ב"ה ג' תרומה ר"ח אדר תרמ"ד לפ"ק. שלום לכבוד האי צורב עוסק בחוקי חורב חריף ושנון מו"ה מנחם מענדיל נ"י האבד"ק ביאלא קטן. אשר נסתפקת בקלב"מ אם התנה המתחייב שלא יפטור מממון אם מועיל, למה דקי"ל כר' יהודה בדבר שבממון תנאו קיים ודומה לעל מנת שלא תשמטנו שביעית שאין שביעית משמטתו, מכות (ג'.) ולדעת רמב"ם דכל חיוב אף הקפת חנות שביעית משמטתו בשהגיע זמן על כרחין דיכול להתנות מ"מ כיון שהוא דבר שבממון, וא"כ יוכל להתנות שיתחייב מכל מקום ולא יפטור משום קם לי' בדרבה מיני', והבאת ראי' דלא מהני תנאו מאתנן שאסרה תורה אפילו בא על אמו ואף שהי' ידוע שיהי' חייב מיתה ואעפי"כ התחייב והוי כהתנה כדברי ירושלמי בהלוה לעשר שנים, על כרחין דלא מהני תנאו עכ"ד:
תשובה. אין זה ראי', שהרי אין אתנן אלא אם כן הי' ברשותה בשעת ביאה, וא"כ אף אם קלב"מ יהי' הטלה שלה, אלא דלא חשיב אתנן אלא מתנה כמ"ש התוס', א"כ אין ראי' מהפסיקה שפסק עמה שלא יהי' קלב"מ:
ועיקר הספק לכאורה אין לו שחר, דלא מצינן תנאי שבממון אלא כגון המקדש והתנה שלא יהי' לה עליו שאר כסות דהוה תנאי בקידושין שאם יתחייב לא חלו הקידושין ולא נתחייב. וכן שלא תשמיטנו וכו' שאם תשמטנו המעות פקדון הי' בידו או גזילה בשהוציאם, וכן על מנת שאין לך עלי אונאה, שאם יהי' אונאה לא יהי' מכירה אלא מתנה, וכן אם נפרש התנאי שיור שלענין זה לא יהי' קידושין והלואה אלא פקדון, אבל קלב"מ מה יועיל תנאי שלו, וכאומר לא אירש נכסי אבא דלא אמר כלום:
אלא דיש לעיין בדברי הר"ן פרק האשה שנפלו שכתב דיבם קודם שייבם יכול להתנות שלא יירש בנכסי אחיו יותר משאר אחים, ואף דיבום אינו תלוי בדעתו ואפי' בא עלי' באונס או נתכוין לבוא על הבהמה ובא על יבמתו קנאה ויורש בנכסי אחיו, וכן עוד בר"ן סוף אלו נערות במפותה דמחלה אף דקנס דומה לנחלה הבא ממקום אחר יעיי"ש, ואף דלאו מחמת מעשי' ודעתה, וא"כ יש לספק בקם לי' בדרבה מיני' כיון דאין הפטור ממילא רק ממה שעבר עבירה שיש בה מיתת ב"ד יוכל להתנות שלא יועיל לפטור, הגם שיש לחלק מ"מ אפשר לומר כן אך מ"מ נראה דלא דמי שהרי קם לי' בדרבה מיני' ענינו דעל כל מעשיו שעשה בשעה שמתחייב מיתת ב"ד אין דנין אותו ואף על מה שעשה מדעתו כמו באתנן, וא"כ גם מחמת תנאו שהתנה שלא יהי' קלב"מ אין דנין אותו, ואין לומר שהתנאי תחילה קודם שעבר עבירה דמה דמועיל תנאו במקדש משום דעל מנת כן נשאה, וכן מלוה על מנת כן הלוה, וכ"כ רמ"ה ב"ב (קכ"ו:), וא"כ התנאי בשעה שעבר העבירה ואין מחייבין אותו מחמת התנאי כלום, ולא דמי לעל מנת שלא תשמטנו שביעית דאין שביעית מבטל התנאי והתנאי מועיל שלא ישמטנו, אבל הקלב"מ מבטל התנאי, ואם תאמר אדרבא התנאי יועיל שלא נאמר כלל קלב"מ ואף הקלב"מ שלא יתחייב מחמת התנאי התנאי מבטל, וכשם שאתה אומר שהקלב"מ מבטל כל התנאים, כן נאמר התנאי מבטל כל הקלב"מ, ליתא שהרי בתמורה (כ"ה) האומר על בכור עם יציאת רובה יהי' עולה דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ה"נ כיון דתנאי וקלב"מ בהדי הדדי אתו ואחד מבטל חבירו קם לי' בדרבה מיני' שהיא דינא דאורייתא עדיף מתנאי דידי':
הק' אברהם