אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן יט

סימן יח

ב"ה אור ליום א' תרומה. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י מכתבך הגיעני ושם נאמר ג' שאלות חמורות, ובאמת דברי הרמב"ן מוקשים מאד, דשסה בו נחש מיפטר משום גרמא, וכן דיין ומאן דליתי' דיינא, ומראה דינר לשולחני חייב משום דפושע, ולא יהי' פושע חמור ממזיד דשיסה בו מזיד גמור הוא:

ואשר אחזה ליישב בזה עפימ"ש בשטמ"ק ב"ק (צ"ט) בשם הרמ"ה אהא דהרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר, ולא סגי בפסק לו דינר דפעמים שאין הטבח מושך הבהמה, ושומר צריך קנין ובמעות שקיבל נעשה שכירו ועיי"ש, ומדבריו מוכח דטבח בשכר אינו חייב משום מזיק כיון דבעי לי' לעיוני ולאו אונס הוא דא"כ קנין למה, הא מ"מ מזיק הוא, אלא ודאי דמ"מ חשיב אונס לענין מזיק, רק מדין שומר הוא מתחייב, ולפי"ז צ"ע במה שחילקו הפוסקים דמראה דינר ג"כ בין בחנם לבשכר [עי' בתוס' והרא"ש והרשב"א והה"מ] כיון דשם החיוב רק משום דינא דגרמי ולמה יתחייב יותר בשכר, וצ"ל עפ"י דברי השטמ"ק ב"מ (מ"ב:) בהא דמכדי בקרא ש"ש דיתמי הוא איבעי לי' לעיוני, דמשלם ליתומים דמי כל השור אף דאינו שוה כ"כ דצריך לשוחטו תיכף כדברי ר"ת, ומשום דאם הי' מודיעים תיכף הי' הולכים לספסירא והי' מחוייב להחזיר להם הדמים וכשנשתהה עד דליתי' למרי' דתורא מחוייב לשלם ליתומים. הרי דאף שגוף החפץ אינו שוה כ"כ וגם לא הי' שלהם וגם ההיזק לא הי' במה שמת, רק במה שחשבו שהשור טוב ונמצא רע, ודומה ממש לשולחני שאמר טוב ונמצא רע חייבין מדין שומר, וה"נ בשולחני דכשביקשו מאתו לראות הוא כאומר שמרצה מההיזק וכשנתרצה לו לראות נעשה שומר וחייב בשכר כדין שומר שכר רק משום שהיזק לא הי' בגוף מה ששמר לרבנן דלית להו גרמי פטור, וכן מוכח להדיא ברשב"א ב"ק שם דמראה דינר חייב משום שומר, דכתב דנכי ואיסר אפי' בשכר פטורין דאונס גמור חשיב וש"ש פטור מאונסין, והביאוהו הה"מ ג"כ, ואי אמרת דאין חיובו מדין שומר רק משום מזיק כיון דבשכר איבעי לי' לעיוני ולאו אונס גמור, א"כ דנכי ואיסר למה הוצרך לומר דש"ש פטור מאונסין, אפי' חייב, הא אינו שומר ומזיק באונס פטור כמו בחנם דפטור (ועי' רשב"א ריש המניח] ומה יועיל השכר לחייבו משום מזיק כיון דלא אפשר לי' לידע, אלא ודאי ס"ל להפוסקים ז"ל דשולחני חייב מדין שומר ג"כ כמו טבח:

וכן משמע לדעת ריב"א הובא בשטמ"ק סוף כיצד הרגל וז"ל וריב"א פירש דאדם המזיק דמי לש"ש בין לענין גניבה בין לענין אבידה, והא דפטור נתקל במעביר חבית וכן טבח שקלקל משום דכיון שמתעסקין לטובת הניזק לאו אדם המזיק הוא ויש להם דין שומר וכו' וזה דעת הראב"ד פכ"א מה' אישות שכתב דאשה ששברה כלים בעת מלאכתה, הרי זה פשיעה בבעלים משמע דס"ל ג"כ דלא חשיב מזיק כדעת הריב"א ומיושב קושיית המל"מ פ"ב מהלכות שכירות, ומוכרח לומר כן דאין סברא כלל דמזיק בבעלים פטור] וא"כ קשה מראה דינר מ"ט חייב דהא לא חשיב מזיק כיון שנתעסק לטובתו, וכן בדיין שטעה וקיבלו' עלי', ומוכרח דחייב משום שומר וכמ"ש:

וא"כ דברי הרמב"ן ברורים כיון דפושע חייב מדין שומר אף דלא ברי הזיקא, דכל שומר שפשע אינו ברי שיגנב וחייב, רק צריך לדינא דגרמי כיון שהוזק בדבר אחר כנ"ל, אבל למאן דאית לי' דינא דגרמי אין לפוטרו כלל משום דלא ברי הזיקא, ובשלמא אם לאו פושע הוא רק כעין אבידה ואין לחייבו רק משום אדם מועד לעולם הי' צריך שיהי' ברי הזיקא, וע"כ בדיין דלא גמיר חייב כיון שקיבל עליו לדונם לזכות הזכאי ולחייב החייב שלא יגיע להם היזק חייב מדין שומר כפושע גמור והי' לו לומר איני יודע או לשאול גדול ממנו:

אך מה שסיים במי שאינו מומחה וראה הבכור דמזיק הוא צ"ע, ואולי צ"ל דפושע הוא, ואין להעמיד יסוד על תיבה אחת, או אזיל בשיטת הרמב"ם פושע כמזיק, ובדינא דגרמי הביא דעת הרמב"ם ולא הכריע כנגדו [אך ראיתי שם בדינא דגרמי שכתב שלא מצינו דינא דגרמי אלא במזיק ולא בשומר, ויש ליישב דהיינו להתחייב מדין מזיק]:

ודברי הנמק"י סתומים, ואולי דעתו דלענין טעות בדבר משנה כיון שגמיר הוי אונס דמאן דגמיר לא שכיח שיטעה בדבר משנה כמו טבח אומן שקילקל שפטור, והו"ל גמיר לחוד כמאן דגמיר וסבור בטעה בשיקול הדעת, אלא דא"כ גמיר וסבור ודן ביחידי ג"כ יפטור בשיקול הדעת אעפי"כ חייב משום שלא הי' לו לדון ביחידי, ומה"ט בטעה בדבר מ' נמי יתחייב. ויש ליישב שהרי כתבו הפוסקים הטעם משום שמצוי הטעות ביחיד ואין מצוי לטעות בדבר המפורש וגלוי, ומשום תחילתו בפשיעה וסופו באונס אין לחייבו דלא הוי פשיעה גמורה, אלא כעין אבידה דמזיק חייב, ותחילתו כעין אבידה כתבו התוס' בב"מ דפטור, וז"ש הנמק"י דהא אוקימנא רישא באינו מומחה, ובדבר מ' אינו מומחה כמומחה:

ואשר הקשית על הנמק"י, ביבמות (סו"פ הבע"י) דחזקת משפחה בעי ג' זימנין, מה הוכיח הש"ס שם מאחיות, הנה יותר קשה על הריא"ז פרק ר"א דמילה דבאחיות בעי ג' זימנין עיי"ש בשלטי הגבורים בד"ה ומז"ה, הוא התוס' רי"ד מורו זקינו [הגאון] של הריא"ז, ותמוה טובא שהרי הש"ס הוכיח מאחיות, וצ"ל דלמה דאמר המקשה א"כ מאי אסהדתי' דרחב"א וס"ל דפשיט עיקר דין אחיות, א"כ תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג, ולמאי דמשני לי' הא קמ"ל דאחיות מחזקות דאחיות אין מחזקות כ"כ כמו האשה עצמה י"ל דבאחיות בעי ג':

בנך הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה