אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן ג

סימן ב

ב"ה סאכטשאב. שוכט"ס לכבוד הרב הגדול הצדיק המפורסם כקש"ת הר"ר מנחם מענדיל נ"י האבד"ק פילץ:

הד ומה שהשוו אצל המו"ץ שחלקו הוא על העשיר בעד ששה מאות רו"כ ה בלא קנין דלא מהני בלא קנין רק ם לדין ולא נודע שטעו, אבל נודע שטעו ה בין לדין בין לטעות לא מהני בלא קנין, ונידון דידן אם לד"ת כוון הוא טעות גמור, דאיך שיהי' חלקו נמכר לכשכנגדו בלא מכירה וקנין, ובוודאי לפשרה כוון, וכן לשון כת"ר והתפשרו ביניהם והרי פשרה בעי קנין ואם קיבל עליו לדין ועשה פשרה אפי' קנין אינו מועיל דהוי קנין בטעות] ואף דמבואר ברמ"א (סי' כ"ב) אם הם ממונים בעיר או טובי עיר בכל ענין קיים מצד המנהג אין מו"צ יחיד בכלל זה, ובש"ך דווקא טובי העיר אבל לא דיינים, ואין לומר מעצמינו דווקא דיינים שלא קיבלו בני העיר להיות דיינים, ובוודאי מה שמצד המנהג אין לדמות מלתא למילתא, גם בעיקר מנהג של רמ"א ראיתי בס' ישועת ישראל דצריך לחקור אם הוא מנהג פשוט גם בזמה"ז וע"ש, ע"כ נראה בעיני שהפשרה הזאת שבלא קנין יכול בע"ד לחזור בו:

ואין לדמות להא דסי' י"ב סעיף י"ב דבנה זה קצת וזה קצת דהוי כקנין, דהתם כיון שכך פשרו ביניהם שזה יבנה ויחזיק וזה יבנה ויחזיק וכך עשו כמבואר בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ר"ב הוי כאומר חזק וקני, משא"כ בנ"ד שאין בנינו של זה מחמת הפשרה, ועוד שלשון השאלה שאחר שבנה העשיר הי' הפשרה:

ואין לומר מה שבכל שעה ושעה משתמש בה ומחזיק בה בעצמו הוי חזקה, ליתא דלא מוכח שלשם קנין, ובב"י סי' קצ"ב, אחר שהביא דברי הרא"ש דבאשה נעילה לחוד לא מהני כיון שמקדם היתה רגילה לנעול ולפתוח, כותב מכאן יש ללמוד דקונה בית שהוא דר בתוכה לא קנה עד שינעל ויפתח, הנה דפשיטא לי' דמה שדר בו גם עתה לא הוי חזקה, ועיין במחנה אפרים הלכות שכירות סי' י"ג בשם הרדב"ז והוא מתאים לדברי הב"י, אך המחנ"א חולק עליו מכח דברי ריטב"א ב"מ (ס"ו), בהא דפשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא הא אמר מסתלקנא, דבמה שעדיין מחזיק בה כבתחילה חשוב חזקה, ותמיהני שלא נזכר מדברי הב"י:

ובנ"ד אפי' לדעת מחנה אפרים לא עדיף ממחילה דכיון שמוחל ע"י הפשרה לא מהני בלא קנין כיון שמוחל ע"י עצתם של דיינים דומה לקנין בטעות, לפיכך צריך לאלם הדבר ע"י קנין, והיינו שניכר שבחפץ הלב עושה, כעין שכתב הרמב"ם ז"ל בהרבה דברים שנהגו להקנות אף שאין לקנין מבוא רק כדי שיהי' ניכר שבחפץ הלב הוא עושה, אבל מה שמשתמש כבתחילה שהוא בלא מעשה מחודש ודאי לא יועיל לאלם, זה נראה פשוט:

ודבר השלשות השטרות שנכתב בהן זכותו שיש לו בהבית אין לחשוב כלל לקנין, שהם אותיות, ועיין סי' ס"ו סעיף א', ואינו דומה למ"ש הרמ"א סי' מ"ב סעיף ז', דשם השליש שטרות שמחייב עצמו בהם ממון, ומשום דמחייב אדם עצמו בדבר שאינו חייב כמבואר בסי' מ':

ואשר הוקשה לו בש"ס יומא (ה:) כיצד מלבישן לעתיד לבא, למה יצטרך לעתיד סדר הלבשה הלא כבר נתחנכו אהרן ובניו ולמה יצטרך חינוך שנית:

נ"ל עפימ"ש הרב מלאדי זצ"ל בעל התניא בספרו תורה אור פ' ויחי בפסוק אוסרי לגפן עירה בד"ה והנה זהו כי לעתיד תהי' העבודה למכוון אחר ממה שהי' במשכן ובבית עולמים כי שם הי' הכפרה על האדם ולעתיד יהי' האדם כבר מתוקן והקרבנות יהי' להעלות הבעלי חיים, עיי"ש, וכיון שיהי' העבודה באופן אחר יצטרך חינוך לעבודה זו מחדש, ורמזו חכמז"ל זה במה שאמרו שמיני רגל בפ"ע, וידוע כי שמיני רומז לימות המשיח כינור של עתיד בת ח' נימין, ואין לו צירוף עם עוה"ז והוא בפני עצמו ע"כ צריך חינוך מחדש, ובספר המצוות שורש ג' כתב הרמב"ן ז"ל בד"ה אבל תרומת, לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו בשעת המיתה ויהי' אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה עי"ש:

ידידו הדו"ש וש"ת באהבה הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה