אור ברסלב
אבני נזר חושן משפט סימן ב › מחודש ד

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן ב · מחודש ד

מחודש ג

בגמ' אסיק לדרב חסדא דאמר כיון דאמר פטור אתה כמו שנתן ביד דמי בקשיא, וידוע דבמקום דאסיק בקשיא ולא בתיובתא נוכל ליישב, ונ"ל ליישב דברי ר"ח עפימ"ש הרי"ף דטעמא דר"ח משום פסידא דבע"ד וע"כ כתב הרי"ף בב"ק דמומחה דקביל עליו הואיל והוא פטור מלשלם אפי' נו"נ ביד חוזר הדין, והנה לכאורה קשה כיון שאם באו לפנינו שני הבע"ד בסתם חשוב קיבלו עלי', וא"כ תובע שבא לפני הדיין לתבוע חשוב התובע קיבלי' עליו, וא"כ זיכה את החייב למה ישלם:

ולכאורה י"ל דטעם יחיד מומחה שדן בלי קבלה חייב שלא הי' לו לדון יחידי, אך בקיבלו מותר לדון יחידי וכמו שאיתא בירושלמי, הובא בש"ך ס"ג סק"י ע"כ מומחה וקיבלו פטור, וא"כ בלא קיבלו הנתבע לא הי' לו לדון יחידי ולאו אנוס הוא:

אלא דאכתי קשה דבב"ק (נ"ב:) בשור של פיקח שנפל לבור פטור ושור שוטה שנפל חייב ולא אמרינן דתחילתו בפשיעה אצל שוטה כיון דלגבי האי שור פיקח לאו פושע הוא, אלמא דאף שבעה"ב אחד יש לו שור שוטה ושור פיקח כיון דלגבי שור פיקח לאו פושע הוא פטור כ"ש דלגבי מלוה לאו פושע הוא ולא אמרינן תחילתו בפשיעה אצל לוה, ויש ליישב דבבור כשאנוס הוא לא חשוב שנפל השור מחמתו לבור כיון דהוא פיקח ולא הי' הדבר מצוי שיפול, ולאו משום מזיק באונס פטור אלא דלא חשוב שהזיקו כלל, וע"כ פטור דשור שוטה לא נפל ושור פיקח לא מחמתו נפל, ודומה להא דתנן לקמן (ע"ט:) נתכוין להכותו על לבו והי' בה כדי להמית והלכה על מתניו ולא הי' בה כדי להמית ומת פטור, אבל כל שהפטור משום אונס כיון דקי"ל בסנהדרין נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, הרי דהכוונה מזה מהני לזה, ה"נ פשיעה לזה הוי פשיעה לזה:

איברא דנהי דהחילוק מבור נכון ומוכרח מנתכיין להרוג וכו' מ"מ אין זה ראי' לנ"ד דיועיל פשיעה מלוה למלוה, דחיוב רוצח כתב הרמב"ן בפירוש התורה בפסוק לא תרצח וז"ל השמר לך פן תשפוך דם האדם שבראתי לי לכבודי להודות לי בכל אלה, עכ"ל, הנה שרציחה עבירה שבין אדם למקום, וע"כ נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב דחטא במחשבתו להקב"ה, וכן במעשה מה לי זה או זה דשניהם עבדי השי"ת וחייב בהם מיתה לשמים, אבל נתכוין להפסיד ממון ראובן והפסיד ממון שמעון למה יתחייב לשמעון עבור שנתכוין לראובן וע"כ אם הי' אונס לגבי שמעון ודאי פטור *) וא"כ כיון דהמלוה קיבלו עלי' למה יתחייב כשזיכה:

(הגה"ה הא ליתא דמפורש פרק החובל (פ"ו.) נתכוון לביש את זה ובייש את זה לרבנן חייב):

ונראה ליישב לדעת הרמב"ם והמחבר דמזיק באונס חייב, וצ"ל דהא דטבח אומן שקלקל פטור משום דאנוס הוא, כעין שכתבו התוס' (ב"ק קי"ז: ד"ה ואי) ומבואר יותר ברא"ש באנס שבא על השומר ליתן לו כסא דכספא שהופקד אצלו פטור אף דאם אנסוהו לישא וליתן ביד חייב שאני הכא דעל דעת זה קיבל שמירה שאם יבואו עליו על דעת כסא דכספא שיתנוהו להם שלא יפסיד מחמת הפקדון כשיאנס, וה"נ בסבת אומן על דעת כן קיבל לשחוט שאם יאנס יפטור, וה"נ דיין שקיבלו אותו בע"ד, וכל זה שקיבלוהו שניהם, אבל כשקיבלו המלוה לבד, הרי אם יחייב את הזכאי יתחייב, א"כ על דעתא דתשלומין נחית:

אך לרב חסדא דלא מחייב אא"כ נו"נ ביד, א"כ ביד הדיין שלא לישא וליתן ביד ואי לא ציית דינא ינידוהו [עי' ריש פרק אלו מגלחין] רק אם יזכה הנתבע לסברת ר"ח כיון שאמר פטור אתה כמו שנו"נ ביד דמי ע"כ יחשוב נו"נ ביד, א"כ שוב נאמר דתביעת התובע יחשב קיבלו עלי', ובודאי על דעת כן קיבל לדון שאם יאנס ויזכה שלא כדין יפטור, מה תאמר הא אדעתא דתשלומין נחית אם יחייב שלא כדין ליתא, שאם יחייב לא ישא ויתן ביד ויפטור, אבל כשיזכה את החייב ע"כ יחשב נו"נ ביד, ובודאי אדעתא דהכי נחית שיפטור, וכיון שפטור ממילא דמחזירין, וניחא משנתינו דמיירי בדיני ממונות בשלשה, וכתב הרא"ש דשלשה הדיוטות דינם כיחיד מומחה לענין שאם קיבלוהו עליהם בע"ד יפטור:

או לשיטת הרמב"ן במלחמות דסתם דייני דקביעי אית בינייהו חד דגמיר וסביר, ומתני' בדייני דקביעי דקתני דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה, ופירש"י תלמידים היושבים לפני הדיינים, וכיון דגמיר וסביר אלא שבנו"נ ביד חייב בחייב את הזכאי משום דלא קיבלו עליו, אבל בזיכה את החייב אף דכנשא ונתן ביד דמי פטור משום דקיבלוהו התובע עליו כנ"ל, אבל במתני' דבכורות דקיבלו עלי' אלא שאינו מומחה ע"כ גם זיכה את החייב משלם כשנו"נ ביד, וכיון דאמר לי' פטור אתה כמי שנו"נ ביד דמי וחייב:

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה