אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תקיט
א) מגילה (דף ח') רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית והכי קיימא לן ודעת תוספות רי"ד דלרשב"ג אף מגילה אינה כשירה בלשון אחר חוץ מלשון הקודש ויוונית. אך הכל חולקים עליו דרשב"ג לא פליג אברייתא (דף י"ח.) דגפטית לגפטים. וטעם הדבר כתב הריטב"א מדכתיב אל עם ועם כלשונו. והר"ן ז"ל כתב דזה מסברא דראו חכמים שיותר יש פרסום נס בלשון שמבין אף שאינו לשון הקודש. ועל כן אינו יוצא רק מי שאינו מכיר לשון הקודש וכדעת הירושלמי. אבל הריטב"א פסק כהגאונים דאף המכיר לשון הקודש יוצא בלשון לעז שמבין. והיינו דאזיל לטעמי' דנפקא לי' מקרא. ולשיטת הירושלמי כתב הריטב"א ז"ל הטעם משום שאינו יודע בלשון אשורית שמא לא ימצא אדם שיודע בלשון אשורית על כן התירו לו לקרותה בלשון שמכיר:
ב
ובירושלמי כתב עוד דמי שיודע אשורית ויודע לעז אינו יכול להוציא בלעז את מי שיודע לעז לבד. ייבא כהדא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתם. ופירש הר"ן דהוא הדין דכיון שאינו יכול להוציא עצמו בלעז אינו מוציא אחרים גם כן בלעז. אבל הריטב"א הקשה על זה דזה דומה להא דכל המצוות כולן אף על פי שיצא מוציא. על כן פירש הטעם דכיון דלא התירו לו בלשון לעז אלא משום שמא לא ימצא מי שיקרא בלשון הקודש. אבל אם המקרא יודע בלשון הקודש. למה יתירו שיוציאנו בלעז כיון שיכול להוציאו בלשון הקודש. וזה לפי שיטתו כנ"ל. אך לדעת הר"ן דהתירו לו משום דיותר יש פרסום נס בלשון שמבין. צריך לפרש כיון שאינו יכול להוציא עצמו אינו יכול להוציא אחרים):
ג
ויש לעיין לדעת הר"ן אם הלועז יוצא במגילה הכתובה בכתב שאינה אשורית ויוונית. דבזה אינו שייך טעם פרסומי ניסא, דמה נפקא מינה באיזה כתב היא כתובה רק שיבין הלשון אבל לא הכתב [היינו צורת אותיות] ויש לומר להיפוך כיון דמדינא גם לשון אחר פסול ובדוחק הכשרוהו משום פרסומי ניסא. שוב אין נפקא מינה אם גם הכתב אינו כדינו בלשון הקודש או יוונית. ד) אך זאת נראה ברור דלחכמים דכשר בכל לשון וכתב הר"ן דלדידהו אפילו מכיר בלשון הקודש יוצא בכל לשון שמבין דכיון דמדינא כל לשון כשר. די שנמעט מככתבם וכלשונם שאר לשונות בשאינו מכיר אבל במכיר נשאר ההכשר כמו בשאר ספרים. והנה הא דכשר לרבנן בכל לשון היינו דוקא לשון. אבל כתב בעי אשורית דוקא כדמשני אביי לעיל ב בגופן שלנו הא בגופן שלהן. אם כן למה נכשיר כתב אחרת ללא דבר. והא דגפטית לגפטים בלשון גפטית דוקא אבל לא כתב גפטית. ה) וראיתי לריא"ז ריש פרק ב' דמגילה שכתב וז"ל וכן אם היתה כתובה בלשון יווני יצא השומע ואף על פי שאינו מכיר באותו לשון שלשון יווני הרי היא כלשון הקודש. ואף על פי שהכשירו שאר לשונות במגילה הכתובה צריכה שתהא אשורית שהוא כתב לשון הקודש ולא כתב יווני ולא שאר כתיבות [אפי' למכיר דלאינו מכיר אפילו שאר לשונות פסולים] כמבואר בקונטרס הראיות. שאר ספרים נכתבים אפי' בכתב יווני אבל לא בשאר כתיבות עכ"ל. וקשה לי טובא דמדכתב שאר ספרים הכשירו בכתב יווני ולא בשאר כתיבות. מכלל דפסק כר' שמעון בן גמליאל וסבירא לי' דלר' שמעון בן גמליאל כתב יווני גם כן כשר. וכן נראה מפשט הסוגיא דפרק קמא (דף ט') דמקשה ואי ר' שמעון בן גמליאל האיכא יוונית ולמה לי אשורית דווקא ואשורית אכתב קאי כמפורש בסוגיא דמקשה ואי בגופן שלהן אפי' מקרא שכתבו מקרא נמי אינו מטמא את הידים דהא קתני עד שיכתבנו אשורית עיין שם. הנה דעד שיכתבנו אשורית למעט כתב אחר וכן פירש"י שם] הנה דלר' שמעון בן גמליאל גם כתב יווני כשר וכן פסק הרמב"ם [והא דקאמר ולא בשאר כתיבות הוא הדין דולא שאר לשונות כיון דפסק כר' שמעון בן גמליאל וכן בתחילת דבריו דלעז יווני במגילה לכל כשר הוא כר' שמעון בן גמליאל כמבואר בסוגיא] ואם כן כיון דכתב יווני הוא כלשון יווני. ולשון יווני לכל כשר. ולמה פסק במגילה דאף שהכשירו כל לשונות במגילה [היינו במכיר] המגילה הכתובה צריכה שתהא אשורית שהיא כתב קודש ולא כתב יווני ולא שאר כתיבות. והתינח מה שפסל שאר כתיבות משום שאינה כשירה אלא לאינו מכיר לשון הקודש ויש לומר כטעם הר"ן משום פרסומי ניסא כנ"ל. והתינח בלשון. אבל כתב דלית בי' משום פרסומי ניסא כנ"ל פסול אבל כתב יווני למי פסול. כיון שלשון יווני פסק דלכל כשר וכתב יווני כלשון יווני בספר תורה. למה לא יהי' גם במגילה כך:
ו
ונראה ליישב דהנה (דף ט'.) בהא דמשני כאן במגילה כאן בשאר ספרים מגילה טעמא מאי דכתיב ככתבם וכלשונם. תמהתי דהאי ככתבם וכלשונם לאו במצוות קריאה כתיב רק באגרת אחשורוש הנשלחים. ומה זה ענין לכתיבת מגילה. ועיינתי בטורי אבן וראיתי שתמה כן. וכתב דהאי וכלשונם ט"ס ומככתבם לבד דכתיב במגילה קפיטל ט' פסוק כ"ז. להיות עושים וגו' ככתבם וכזמנם וגו'. והביא ראי' מהא דפ"ב דמגילה (י"ח) אי אמר הלכה כר' שמעון בן גמליאל הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמשמע לן. הנה דמככתבם לבד נוכל למעט לשון אחר עכ"ד:
ז
ולפי זה יש לומר דמסיק הש"ס קמשמע לן היינו דמככתבם לא נמעט רק כתב ולא לשון. והא דממעטין בפרק קמא (דף ט') שאר לשון היינו לרבנן [ודברי תוס' שם ד"ה כאן תמוהים. דלעולם מתניתין כרבנן. והא דלא תני מגילה בהדי תפילין ומזוזות. משום דמגילה כשירה בלשון לעז למכיר. וכבר תמה בזה הפנ"י. וכן בטורי אבן חולק על התוס' וגם תירוצם דאתי כר' שמעון בן גמליאל דווקא תמוה. דלמה נמעט לר' שמעון בן גמליאל טפי יוונית ממה שנמעט לרבנן שאר לשון] כיון דלדידהו גופן שלהן פסול גם בספרים על כן ממעטין מככתבם שאר לשון. דאם אין ענין לכתב אומה אחרת דאפי' בספרים פסול תנהו ענין ללשון לעז. אבל לר' שמעון בן גמליאל כיון דכתב יווני כשר בספר תורה. הא איצטריך ככתבם למעט כתב. אבל לשון יווני לא נתמעט. מכל מקום כתב יווני נתמעט מככתבם. ובזה עלו פסקי ריא"ז כהוגן:
ח
והרמב"ם פרק ב' הלכה ג' כתב הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתב הקודש אף על פי שאינו יודע מה הן אומרים כשר. וכן אם היתה כתובה יוונית יצא אף על פי שאינו מכיר ואפי' הי' השומע עברי עכ"ל. משמע מדבריו דאפי' בכתב יווני. ואזיל לטעמי' בהלכה ד' זה לשונו הי' כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון לבד. ומשמע מדבריו דאפי' מכיר לשון הקודש גם כן יצא וכן כתב הר"ן בשמו. ואם כן אי אפשר לומר דמסברא כמו שכתב הר"ן משום פרסומי ניסא או כמו שכתב ריטב"א שמא לא ימצא מי שיקראנה לו. שהרי מכיר לשון הקודש. וקשה מאי שנא משאר ספרים [והא ודאי אין לומר כיון שנקראת אגרת מסברא כשר בכל הלשונות ולא ממעטינן מקרא אלא באינו מכיר כמו שכתב הר"ן לרבנן. דזה אינו שהרי נקראת ספר גם כן. ואם כן לבתר דגלי קרא דככתבם ודאי אמרינן שהשוהו הכתוב לשאר ספרים. וכן הוא להדיא בר"ן דלר' שמעון בן גמליאל אין מכשירין כלל משום שנקראת אגרת. רק דהוה אמינא להכשיר משום שנקראת אגרת]. ועל כרחין דילפינן לה מקרא דאל עם ועם כלשונו כמו שכתב ריטב"א. ואף דכתיב באגרות ילפינן מינה למגילה. ואם כן אי אמרת מקרא דככתבם ממעט כתב יווני נמעט נמי מקרא דכלשונם לשון יווני. ולמה לעז יווני לכל כשר. אלא ודאי לא ממעט רק שאר כתב ולשון ולא כתב ולשון יווני. אבל ריא"ז אפשר סבירא לי' כירושלמי דאינו כשר אלא לאינו מכיר לשון הקודש וכן מוכרח שפסל שאר כתובות אפי' למכיר לעז אי אפשר לומר דיליף מקרא דאל עם ועם ככתבו וכלשונו דאם כן נכשיר נמי שאר כתיבות דכתיב ככתבו. אלא ודאי לאו מקרא יליף. אלא מסברא דפרסום ניסא דלא שייך בכתב. ואם כן שפיר יש לומר דלא ילפינן נמי לפסול כתב יווני מקרא דככתבם וכלשונם דאגרות רק מקרא דככתבם דכתיב במצוות קריאה וכמ"ש: