אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תצד

סימן תצג

ב"ה יום ג' ויצא ח' כסליו תרס"ב לפ"ק. שלום לכבוד הרב החריף כו' מו"ה יעקב יהודה נ"י מ"ץ דק"ק אמשנאב. א) מה שנסתפק בנתינת אתרוג על מנת להחזיר במה יקנה. משיכה קנין דרבנן ולא מהני לדאורייתא ואף שהוא מתנה. דעת רמב"ן גם מתנה אינו נקנה מדאורייתא אלא בקנין או בחצר:

ב

הדבר ברור לדעת רמב"ן כשהוא כולו בידו קונה קל וחומר מחצר. וכן כתב רי"ט אלגזי ריש פרק ב' דבכורות בביאור דברי רש"י אימא כלל כלל לא עד דמטיא לרשותו לא קנה הביא דברי רמב"ן דחצר קונה. וכתב דבשכולו בידו קונה כמו חצירו. ובודאי יד קונה במתנה על כל פנים דונתן בידה כתיב. ואי אמרת אפילו במקום דליכא מעות אין יד קונה במה קנתה הגט. ובחנם הניח הקצות החושן דברי רמב"ן אלו בצריך עיון עיין שם. ובלאו הכי אין לגבב כל החומרות. קנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא. וגם שיטת רמב"ן אין משיכה קונה מן התורה במתנה:

ג

אך בקונה לולב כתב המגן אברהם ליתן מעות קודם החג משום דקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא וגם אני נוהג כן. הגם שלכאורה אין מקום לזה דעל כל פנים הפקר בית דין הפקר דאורייתא כמפורש פרק השולח ופרק האשה רבה, רק שיש פוסקים שאינו עושה קנין. אבל באתרוג שבידו הוא זוכה מן ההפקר. דלכולי עלמא בהפקר משיכה קונה וכל שכן יד. אך הרי הרמב"ם אומר כן. בהא דלא לקני אינש לולבא לינוקא ביומא טבא קמא. ומפרש רמב"ם פרק ח' מהלכות סוכה אפי' הגיע לעונת הפעוטות [כן כתב בית יוסף סימן תרנ"ח בבדק הבית לדעתו] ובשלחן ערוך כתב דיעה ראשונה סתם ויש מי שאומר שאם הגיע לפעוטות מותר. משמע דסבירא לי' למחבר עיקר להלכה אפילו הגיע לפעוטות אסור דקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא. ופרשתי בתשובה על פי דברי ר' יונה בשיטה מקובצת בבא בתרא (דף ק') דהפקר ב"ד הפקר היינו שמותר ליקח אותו ברשות בית דין הם החכמים במידי דרבנן] ועל כרחין דלא יצא מרשות בעלים בהפקר ב"ד. דאם כן רשות ב"ד בשעת לקיחה למה. אלא ודאי שלא יצא מרשות בעלים וחכמים התירו לקחתו כדכתיב יחרם כל רכושו. ועל כן סבירא לי' לרמב"ם דאף אחר שלקחו אינו קונה אותו, כעין שכתב בספר יראים בגזל גוי אף שמותר, מכל מקום אינו קונה. כן סבירא לי' לרמב"ם בהפקר ב"ד ואתי שפיר:

ד

מכל מקום נראה לי להלכה לקנות לולב במשיכה סגי. דכיון שקנה הלוקח במשיכה מדרבנן. הרי המוכר מתייאש מגוף האתרוג. ואפילו דבר שהיא גם מדרבנן נפקע ביאוש. רק בגזל לא קנה. משום דבאיסורא אתא לידי', אבל זה שקנהו מדרבנן על כל פנים. אין שום איסור מן התורה משום הפקר בית דין רק שאינו קונה כנ"ל. אבל איסור ליכא. ושוב קונה ביאוש דדומה להפקר שקונה במשיכה לבד. ודוקא בקטן שהגיע לעונת הפעוטות. דכשם שאין קנינו קנין מן התורה כך אין יאושו יאוש מן התורה. ובפרק אלו מציאות קרי ליאוש קטן יאוש שלא מדעת. דלרבא קונה משום אלו הי' גדול כמו אלו הוה ידע. ואנן קיימא לן יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. אבל גדול שמשך במכר הוי קנין גם מן התורה. וזה ברור:

הק' אברהם

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה