אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תעז

סימן תעו

א) הנה בסוכה (דף ז'.) דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. ופרש"י ודוקא במקומות הרבה דהוה לי' פרוץ מרובה על העומד אבל במקום אחד או בשני מקומות הוה להו כפתחים עכ"ל. מבואר מדבריו דעומד מרובה על הפרוץ מהני בסוכה. ולכאורה תקשי מהא דאמרינן לעיל בסוכה העשוי' כמבוי דעושה פס ארבעה ומשהו פחות משלשה סמוך לדופן ע"כ. והא בפס שלשה ומחצה ומשהו סגי. דהוה לי' עומד מרובה על הפרוץ. ואף דיש הפסק בין הפס לדופן האחר לית לן בה. כדאמרינן בעירובין (דף יוד:) במבוי שהוא רחב ט"ו אמה דמרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות דהנהו שתי אמות נתרין משום עומד מרובה על הפרוץ והשאר נידון משום פתח. והכא נמי הנהו שלש טפחים ומחצה יותרו משום עומד מרובה והשאר דהיינו מהפס עד דופן השני יהי' ניתר בצורת הפתח להרמב"ם ולסברא ראשונה של הרא"ש אף בלא צורת הפתח לכל מר כדאית לי':

ב

ולפי דעת הר"ן (דף ט"ז.) דבסוכה העשוי' כמבוי לא מהני טפח שוחק בין שתי הדפנות פחות משלשה לכל צד כיון שגוף הדופן פחות מארבעה לא מהני לבוד. הוא הדין הכא דלא מהני אם עומד מרובה אם הפס פחות מארבעה. ושוב מצאתי כן במגן אברהם סק"ה. אלא דרש"י על כרחין לית לי' הא דר"ן. דהא מהני קנה פחות משלשה לדידי'. [ושיטת הר"ן יתבאר לקמן בעזר השם] וגם להר"ן קשה דלמה לי פס ארבעה ומשהו בארבעה סגי ובשלשה מופלג מהדופן או יותר עד ארבעה:

ג

על כן נראה דהנה לקמן (דף י"ז:) דסכך פסול בסוכה קטנה פוסל בשלשה כיון דנפיק מתורת לבוד. ואף דסכך כשר מרובה. ובסכך כשר ופסול נמי שייך דין עומד מרובה על הפרוץ כדאמרינן במקרה סוכתו בשפודין. הרי דלא מהני עומד מרובה להשלים שיעור הסוכה. והוא הדין בסוכה העשוי' כמבוי. דכיון דאין בפס שמעמיד שבעה טפחים לא מהני עומד מרובה להשלים. ודוקא בפחות משלשה מהני להשלים כמו פסול פחות משלשה דמשלים שיעור סוכה ואינו בסוכה קטנה:

ד

שוב ראיתי להבית יוסף שכתב בשם רבינו ירוחם שיש שני דיעות אי הפרוץ משלים ושנראה לו לר' ירוחם עיקר דמשלים. ולפי עניות דעתי נראה כמו שכתבתי מכח ראיות הנ"ל. והבית יוסף בשם רבו כתב גם כן דאינו משלים עיין שם בארבעה מדות. ומכל מקום אם יש בעומד כשיעור אף שהפרוץ מפסיק שפיר דמי. ולפי עניות דעתי נראה דבעינן דוקא כשיעור בעומד במקום אחד:

ה

וראי' מהא דכתב הר"ן דצריך ליזהר שלא יהא בכל קרנות הסוכה פתחים. דאם כן ליכא שתי דפנות דערובן ומשמע אפילו העומדים מרובים על הפתחים [מדברי הר"ן אלו נמי מבואר דאין הפרוץ מצטרף להשלים שיעור הסוכה. דאי מצטרף אם כן הוא בכלל דופן והוה לי' שתי דפנות דערובן. וכמו בסוכה העשוי' כמבוי דכתב הר"ן דכיון שמעמיד פס ארבעה פחות מג' דחשיב דפנות דערובן כיון דפחות משלשה כלבוד חשיב דופן. והכי נמי אם נאמר דפרוץ הוה לי' בכלל דופן. חשיב נמי שתי דפנות דערובן. ודלא כמגן אברהם סק"ה דנראה מדבריו דאין צריך שיהא בעומד שיעור סוכה מדכתב דצריך שיהא בעומד שיעור מקום דהיינו ארבע טפחים מכלל דשבעה טפחים דהוא שיעור סוכה לא בעינן. והוא כדברי ר"י. ולפי עניות דעתי כיון דפסק הרמ"א דצריך שלא יהא בקרנות הסוכה פתחים ומשמע אפילו עומד מרובה משמע דלא כר"י כנ"ל] ואם כן הוא הדין אם הפרוץ באמצע וליכא בעומד מצד אחד שיעור סוכה. אם כן ליכא שתי דפנות דערובן כיון דאינו מעורב עם דופן כשיעור סוכה. וכמו בסוכה עשוי' כמבוי אי עביד פס פחות מארבעה ומשהו בפחות משלשה סמוך לדופן ומזה מוכח נמי דצורת הפתח מפסיק בין העומדים אי ליכא בעומד אחד כשיעור. דהא הר"ן בפתחים שיש בהם צורת הפתח מיירי עיין שם. ו) עוד ראי' לזה מהא דכתב רש"י גבי סיכך על גבי פסי ביראות כשרה זה לשונו בסה"ד ואף על גב דבעינן שתים כהלכתן. עד כאן. ומשמע דאי הוה שתים כהלכתן הי' דופן שלישי כשירה בפסי ביראות בלא מיגו, כיון דלא בעי אלא טפח שוחק פחות משלשה דהיינו ארבעה טפחים. וכל שכן הכא דאיכא אמה. ולכאורה קשה דהא מכל מקום בעינן צורת הפתח:

ז

ונראה לי דהנה באמת צריך להבין אמאי יגרע סוכה משבת דלא מהני צוה"ט גרידא כמו בשבת וכן פסי ביראות. ונראה דהנה בשבת קיימא לן שלש מחיצות דאורייתא בלא קראי רק מסברא דרה"י נקרא רה"י כשיש לו שלש מחיצות. ובסוכה אצטריך קראי דבסוכות. על כרחין לרבות דבעי מחיצות שלימות דלא ליהני צוה"פ ושאר דברים דמהני בשבת ואתא הלכתא ואוקמתא לשלישית אפי' טפח. והיינו לענין מה דגלי בסוכה דבעי מחיצה שלימה ולא כשבת. לענין זה גלי הלכתא דשלישית רק טפח בעי שלם. ועל כן בעי נמי צוה"פ. ועל כן מועיל נמי פסי ביראות כיון דאיכא טפח שוב מועיל כמו בשבת:

ח

והא דבעינן בסוכה העשוי' כמבוי צוה"פ אף בפחות מעשר ולא סגי בפס ד' שעושה כמו בשבת דמהני פס ד' בחצר כיון דאיכא שתי דפנות דערובן. היינו משום דלא הוי דפנות גמורים רק מחמת לבוד. ועל כן קיימא לן דאם עשה דופן שבעה דלא בעי צוה"פ כמ"ש הר"ן והה"מ והרמ"א:

ט

ובלא זה יש לומר דסבירא לי' לרש"י דפסי ביראות עדיף מצוה"פ דהא ברשות הרבים לא מהני צוה"פ ובעי דלתות כדאיתא בפרק קמא דעירובין ואלו בפסי ביראות קיימא לן כרבנן דר' יהודה דאפי' דרך הרבים מפסקתן אין צריך לסלק:

י

ויהי' איך שיהי' מוכח מדבריו דהפסול משום דליכא שתי דפנות דערובן. וקשה כיון דאיכא אמה לכל צד הרי יש בכל מחיצה שני אמות שהוא יותר מהכשר סוכה. ושוב יועיל פסי ביראות. ואין לומר כיון דנגד הפרצות ליכא דפנות פסול. הא ליתא שהרי בסוכה עשוי' כמבוי דעושה פס ארבעה ומשהו דחשיב שתי דפנות. אף דאחר הפס ליכא שתי דפנות דערובן. ועל כרחין מוכרח לומר דבעי הכשר סוכה ביחד דווקא:

יא

ובהא דכתב רש"י דמהני קנה קנה פחות משלשה והוא הדין חבלים והתוס' (דף ט"ז:) כתבו דקנים מהני ולא חבלים ועיין שם במהרש"א ודעת הר"ן דבסוכה עשוי' כמבוי לא מהני טפח בין הדפנות פחות משלשה לכל דופן דבעי בעומד ארבעה. ולפי זה כל שכן דלא מהני קנה קנה פחות משלשה. דהוי מחיצה של שתי גם כן יקשה בשמעתין. והמג"א תירץ דבשמעתין שאני דאיכא ד' דפנות. ולפי זה צריך לומר דהא דקאמר דסוכה ניתר בפרוץ מרובה ופרש"י דכי מצרפת לה בהדי שתים הפרוצות כו' לא קאי על קנה קנה פחות משלשה ומשמע מדבריו שם דאפי' בדופן שלישית אינו מועיל קנה פחות משלשה לטפח שוחק צוה"פ. והוא תימה דלבוד עדיף מצוה"פ (דאם לא כן למה לי טפח שוחק. יעמיד הטפח אצל היוצא ויעשה צוה"פ. וכן בסוכה העשוי' כמבוי. ועוד דהא כתב הר"ן דצריך ליזהר שלא יהא בקרנות הסוכה פתחים דאם כן ליכא שתי דפנות דערובן. ואף דאיכא בעומד ארבעה. ואלו בהעמיד פס פחות מג' סמוך לדופן חשוב דפנות דערובן כמו בסוכה העשוי' כמבוי] וכיון דצוה"ת מהני כ"ש לבוד:

יב

ולפי עניות דעתי נראה ליישב דברי הר"ן באופן אחר. דהנה הר"ן הקשה אהא דאמר רבא וכן לשבת מיגו דהוי כו' דלמה לי מיגו דהא בעי צוה"פ וצוה"פ מהני בשבת. ותירץ דנפקא מינה לפרוץ מרובה על העומד דמהני בסוכה ולא מהני בשבת. עוד תירץ דנפקא מינה אם הדופן ארוכה הרבה דניתר משום היוצא מן הסוכה. וקשה על תירוץ הראשון דהא רש"י פירש דסוכה ניתר בפרוץ מרובה העומד דכי מצרפת לה בהדי שתים הפרוצות רובו פרוץ הוא. ובאמת צריכין להבין לרש"י דהא שלישית על כרחין סתומה הוא בצוה"פ דמהני בשבת וצריך לומר שארוכה הרבה וכתירוץ הב' של הר"ן. והשתא קשה בתי' הראשון של הר"ן דעל כרחין שתים כהלכתן עומד שבהן מרובה על פרצות שבהן. דאם לא כן אף בסוכה לא מתכשר. ודופן שלישי על כרחין נמי הוכשר בצוה"פ ואם כן אף בשבת הוי רה"י מן התורה כיון דיש שלש מחיצות שעומד שבהן מרובה על הפרצות שבהן והר"ן לענין רה"י של תורה מיירי כמבואר בדבריו שכתב אחר כך ולענין איסור דרבנן פשיטא כו':

יג

על כן נראה דהר"ן מפרש הסוגיא כהרב המגיד דעל דופן שלישית קאי ועיין בכ"מ שמפרש דבדופן שלישי הקילו נמי דמועיל פרוץ מרובה על העומד יעיין שם. ולפי זה יש לפרש דרישא נמי דדופן סוכה כדופן שבת קאי אדופן שלישי. ובזה ניחא דמהני קנה קנה פחות מג'. דהנה צריך להבין אמאי לא מהני כלישנא קמא דרבא שאותו טפח יחלק לכאן ולכאן ולצוה"פ. ונראה כיון דצריך להעמיד פחות מג' סמוך לדופן. ואם יהי' פחות מטפח מבטל לי' אוירא כמו שכתבו התוס' בד"ה עושה טפח שוחק. ומוכח מדבריהם דמחד גיסא לבוד ומחד גיסא צוה"פ מבטל אוירא. מה שאין כן בקנה קנה דמתרי גיסי לבוד לא מבטל אוירא כדמוכח בתוס' דף ט"ו ע"ב עיין שם ושפיר מהני טפח ע"י צירוף כדמהני בשני דפנות שיעור הכשר סוכה על ידי צירוף כמבואר בב"י בלא מפסיק לי' צוה"פ. וכל שכן לבוד דעדיף מצוה"פ כנ"ל. ואפי' למ"ש לעיל אות ב' דהר"ן חולק על זה היינו משום דבעי שתי דפנות דערובן. אבל בדופן שלישי לא שייך זה ודו"ק ועל כן מהני קנה קנה פחות מג' דהיינו שני קנים מרוחקים זה מזה פחות מג' ועוביין יותר מטפח וכמבואר בעירובין פ"ב שיעור חבלים ועוביין יותר על טפח עיין שם ומסתמא גם כאן כן הוא. ואין לומר שיבטל האויר קנה שבסוף הדופן דאויר שאין רוצין לחשבו כסתום אינו מבטל כמו שכתב התוס' עירובין י' ע"ב ד"ה ואם בשוים:

יד

ונראה לפי עניות דעתי דהר"ן סבירא לי' כתירוץ ב' של התוס' דקנה מבטל לי' אוירא. מדכתב דעושה צוה"פ של ארבעה, משמע דשלשה לא הי' צוה"פ דלבוד עדיף מצוה"פ וכנ"ל ולכאורה קשה דלמה לי באמת שיעמיד צוה"פ. הא די שיעמיד קנה אצלו פחות משלשה. וכל הסוכה יהא ניתר אפי' גדולה הרבה משום פסל היוצא מן הסוכה. ולהנ"ל ניחא דאם באנו להתיר שאר הסוכה משום פסל היוצא מן הסוכה שוב יבטל אוירא ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה