אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תעו

סימן תעה

ב"ה יום א' האזינו אחרית שנת תרט"ל לפ"ק יכתב לחיים טובים בספר. עת יתקע בשופר כבוד ידיד נפשי הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י ע"ה. פה"ד כקש"ת מו"ה אביגדור יהודה נ"י אבד"ק קויל:

יקרת מכתבו עם הספר קבלתי יישר חילו וכחו:

א

מה שהקשה בסוכה גזולה שתקף מסוכתו הא אינה ראוי' לשבעה שאסור לדור בו עד כאן דבריו הא ודאי ראוי לבעליו. אולי קושייתו במסכך ברשות הרבים דאינו ראוי לשום אדם. ומכל מקום נראה לי דמקרי ראוי לשבעה. וכן מה שנסתפק בסכך של אשירה כיון דאינו ראוי לשבעה מלבד. כי מצוות לאו ליהנות ניתנו וראוי לשבעה] נראה לי דבכהאי גוונא מקרי ראוי לשבעה. דהנה קשה על הרמב"ן פרק קמא דסוכה שפירש בסוכה שאינו מחזקת לשלחנו אף לישן בתוכו פסולה כיון דאינו ראוי לכל מילי דסוכה שמא ימשך אחר שלחנו וקשה הא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בה. ודומה לעשאה על גבי אילן דחשיב ראוי לשבעה. דמן התורה ראוי אף שאין עולין ביום טוב מכל מקום לענין חול המועד שאין גזירת חכמים. דינו כאלו ביום טוב הי' ראוי. וכסברא זו כתב הר"ן בנדרים (דף פ"ו) באשה שנדרה הנאת ידי' לבעלה דלכי מגרשה חייל נדרא כיון דמדינא גם כשהי' תחתיו חל רק דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל. על כן לאחר שנתגרשה דינא כאילו גם בחיי הבעל הי' חל ולא חשיב דבר שלא בא לעולם עיין שם. ואם כן הכא נמי לענין לישן בתוכו דלא שייכא גזירה יהי' הדין כאילו גם לאכילה הי' ראוי:

ב

אך ברורן של דברים על פי מה דקיימא לן טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן. והוא גם כן כיון דמן התורה מותר להפריש בשבת וכמ"ש רש"י ותוספות ביצה (דף ל"ד והיינו גם כן כנ"ל דלגבי איסור מוקצה לאחר שהפריש דינו כאילו גם מדרבנן הי' מותר להפריש. וכתבו התוספות (שם ל"א:) בשם הר"ר משה דוקא בטבל שנסתלק המוקצה מן העולם דמיד שהפריש נסתלק המוקצה מכל וכל עיין שם היטב. והיינו כיון דאז אזיל תקנתא דרבנן דאין מפרישין שכבר הפריש. ועל כן ניחא הכל דבהא דנדרים כיון שכבר נתגרשה ואזיל תקנתא דרבנן הא דאלמוה. על כן דינו כאילו גם מתחילה הי' חל הנדר. וכן בסוכה על גבי האילן דיום טוב אינו רק יום ראשון. ובחול המועד כבר עבר יום טוב. ומעתה היא ראוי' לכל חג. על כן דינו כאילו הי' ראוי מתחילה גם ביום טוב. אבל בהא דרמב"ן כיון שגם עכשיו תקנתא דרבנן שלא יאכל בה. על כן חשיב אינו ראוי ואף לישן בה פסולה:

ג' איברא דאכתי איכא לאקשויי בסוכה שעל גבי אילן התינח כשחל יום טוב ראשון בשבת דכשעבר יום טוב שוב ראוי לכל החג. אבל בחל יום טוב ראשון ביום ב' ג' ה' איך כשר בחול המועד. דעדיין שבת בתוך החג ואינו ראוי לשבת ועדיין תקנתא דרבנן דאין עולין באילן קיימת לשבת הבאה שבתוך החג. דמהאי טעמא אינו ראוי לשבעה ויפסול:

ד

ונראה ליישב דהנה בעירובין (דף ע"ח:) בעשאו אשירה או אילן סולם בין חצר לחצר מסקינן כל שאיסור שבת גרם לו איסור אסור. דבר אחר גרם לו מותר עיי"ש. על כן אף שאינו ראוי לשבת שבתוך החג. מכל מקום לגבי מצוות סוכה חשיב איסור דבר אחר גרם לו וכשר. וכמו התם אשירה לגבי איסור שבת דעירוב חשיב דבר אחר גרם לו. כמו כן הכא איסור שבת לגבי מצוות סוכה ודוקא מה שנאסר מחמת איסור יום טוב. דלעולם יום ראשון דסוכות יום טוב. על כן חשיב איסור גופו גרם לו דאינו ראוי ליום ראשון דיום זה גרם לו לאסור משום שהוא יו"ט. אבל מה שחל יום אחד דאמצע חג בשבת שזה דרך מקרה ואינו מצד עצם היום. דיום זה יוכל לחול בחול. ודבר אחר גרם לו לאסור שחל בשבת. על כן חשיב ראוי לשבעה. וכיוצא בזה פרק ב' דשבת בענין להזכיר של חנוכה במוספין כיון דליכא מוסף בדידי' דזה בהזדמן שחל בשבת או בר"ח ואינו מצד עצם חנוכה. והכא נמי אינו מצד עצם יום דסוכות. ודוקא יום ראשון דסוכות חשיב אינו ראוי לו. דזהו מצד עצם יום ראשון דסוכות שהוא יו"ט ודו"ק, מעתה בסוכה גזולה או של אשירה הרי איסור דבר אחר לגמרי גרם לו חשיב ראוי לשבעה:

ה

ואין להקשות על זה מהא דפרק ב' דפסחים במצה של חלות תודה פסולה משום שאינה נאכלת לשבעה, אף דדבר אחר גרם איסור חלות תודה. דשאני סולם לעירוב. וכן סוכה. דאיכא למימר ראוי הוא וארי' דרביע עלה וכדאיתא התם. על כן כל שאיסור דבר אחר גרם לו חשבינן לי' ראוי דארי' דאיסורא דרביע עלה אבל במצה כל שאסורה באכילה לא חשיב מצתכם כדמסקינן פרק לולב הגזול. וכיון דאינו כשר אלא במותר לאכילה על כן כל שאינה נאכלת לשבעה פסול. מה שאין כן בסוכה דלא איכפת לן במה שאסור לישב בה מחמת איסור דבר אחר. כן נראה לי ברור:

ידידו הדוש"ת באהבה הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה