אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תסד

סימן תסג

א

שיטת הריטב"א [בהא דהמקרה סוכתו בשפודין או באריכות המטה דאם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה (בדף ט"ו.)] דאם כל הסוכה בכללה צילתה מרובה מחמתה ומחצה סכך כשר ומחצה פסול כשירה. וראיתי בשלחן ערוך הרב ז"ל מלאדי שכתב כן לפסק הלכה. ולא הביא ממי יצאו הדברים האלה. ולכאורה הדבר במחלוקת שנוי'. שמתוספות ורא"ש בשמעתא דהעושה סוכתו תחת האילן. שהביאו ראי' דסכך פסול אינו פוסל הסוכה כשיש כשיעור בסכך כשר. מהא דהמקרה סוכתו בשפודין דאם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה. ולא אמרינן דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דכי שקלתי' סגי בכשר. ולפירוש הריטב"א דריוח שבין השפודין לא נתמלא לגמרי אלא שצילתה מרובה ואי שקלת לשפודין הרי הסוכה בכללה חמתה מרובה ב) אולם לאחר העיון יש לומר שגם התוספות מודים לדינו של הריטב"א. ויתיישב גם קושיית המגן אברהם על הרא"ש. דלשיטת' דכשלמעלה שוים למטה חמתה מרובה. אם כן כשלמעלה הסכך פסול וכשר שוים. אי שקלת לפסול נשאר חמתה מרובה. ויתיישב קושייתו כמו שאבאר:

ג

דהנה לכאורה יש לפקפק בראיית התוס' מהמקרה. שהרי סכך פסול אינו פוסל פחות מארבעה. ומה זה ראי' לעושה סוכתו תחת האילן שהאילן על פני כל הסוכה. אלא שהוא חמתה מרובה. אבל המקרה הסכך הוא פחות פחות מארבעה:

ד

ונראה לפרש דבריהם. דהנה צריך להבין למה יפסול היכי דסכך פסול מרובה על הכשר. הא כל חד פחות מארבעה. והכשר פחות מארבעה לאו משום רוב כשר הוא. שהרי ישנים תחתיו והיכי דההיתר מטעם רוב אין ישנים תחת מיעוט הפרוץ כמו שכתבו התוספות עירובין (דף יוד:) גבי עור האסלא. והיינו טעמא דאויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו. כיון שבמקום אויר אין צל. וההיתר רק משום דצילתה מרובה אין ישנים תחת מיעוט חמה [אבל אין לומר דהיתר לבוד לא מהני לישן תחתיו. שהרי הש"ס מוכיח דאין לבוד באמצע באהלי טומאה ממתניתין דטומאה בבית תחת ארובה טהור. הרי דאם היינו אומרים לבוד הי' טמא גם תחת הארובה. וזה דומה ללישן תחתיו כמבואר בתוספות עירובין שם. ועל כרחין הטעם כמו שכתבתי] על כרחין מוכח דהיתר פחות מארבעה בסכך פסול לאו משום רוב. ואם כן למה פסול כשהרוב סכך פסול:

ה

אולם הטעם בזה ברור על פי המבואר בעירובין (דף יוד.) במבוי שרחב עשרים אמה לא מהני להעמיד קנה באמצע שיהי' בכל צד פחות מעשר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' ומצטרפים שני החללים ליותר מעשר. והכי נמי כשהרוב סכך פסול השני פסולים מבטלים לכשר שבאמצע ומצטרפים שני הפסולים לארבעה. אבל כשהכשר רוב וחוצץ בין הפסולים. שוב כשר הסכך פסול פחות מארבעה בעצמותו וישנים תחתיו:

ו

ונשוב לדברי התוספות שנתקשנו באות ג' דהנה הא דסכך פסול חשיב כמו פרוץ הוא משום דהיתר דפרוץ כעומד דהעומד הוא המתיר. והפרוץ אינו אוסר רק שאין כאן מתיר. והלכה למשה מסיני שכל שהמתיר אינו בטל מהני. והיינו טעמא דפרוץ כעומד בעור האסלא לטמא דהעומד עושה אהל ומטמא. והפרוץ אינו מטהר ומבטל אהל רק שאינו מטמא. על כן כל שהעומד אינו בטל הוי אהל. והכי נמי כשר וסכך פסול. שהסכך כשר הוא מתיר והסכך פסול אינו אוסר. שאינו פוסל הסוכה כל שיש כשיעור בכשר. אם כן אין הפסול אוסר רק שאינו מתיר. אבל אם נאמר שהפסול פוסל סוכה כשירה. אם כן גם הפסול חשיב עומד לפסול הסוכה. וכמו עומד דאהלי טומאה דהוי עומד לטמא. והכי נמי הוי עומד לפסול. ואם כן נאמר להיפוך דהסכך פסול הוי עומד. והסכך כשר שבאמצע אינו מפסיק כיון שאינו מרובה בה עליו. וכמו שאתה אומר שהכשר מצטרף זה עם זה לשיעור סוכה והפסול שבאמצע אינו מפסיק. כמו כן נאמר להיפוך ששני הפסולים יצטרפו לארבעה. שהכשר לא יפסיק דאידי ואידי עומדים חשובים. אלא ודאי הסכך פסול אינו פוסל אלא שאינו מכשיר. והכשר חשיב כמו עומד והפסול כמו פרוץ. וכיון שהפסול פחות פחות מארבע ואין מצטרף זה עם זה לארבעה, על כן אף שהכשר בעצמו חמתו מרובה מצטרף הפסול להכשר כדברי הריטב"א ומיושב קושיית המגן אברהם על הרא"ש ודו"ק:

ז

איברא דצריך להבין הרי התוספות מודים היכי דקדמה אילן לסוכה האילן פוסל מגזירת הכתוב. ועיין מהרש"א (יו"ד.) ד"ה תוספות וכאן הרי קדמו השפודים. וצריך לומר משום דאין לבוד להחמיר. וכיון שמהלך על פני כולה לא הי' חשיב הסכך פסול סכך כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע דלא מהני להכשיר היכי דהאויר מהלך על פני כולה. כמו כן כאן דאין לבוד להחמיר לא חשיב סוכה פסולה:

ח

אך לפי מה שכתבתי דהיכי דהפסול פוסל דינו כאהל לדון בו דין עומד כמו אהל טומאה שמטמא. אם כן אכתי נדון בו דין לבוד ולא יחשב להחמיר כמו באהל טומאה דשייך בי' לבוד ולא אמרינן בי' אין לבוד להחמיר. כיון שהוא לעשות אהל לטמא. ואין לבוד להחמיר כתבו התוספות רק בסכך פסול שאינו פוסל אלא שאינו מכשיר. על כן אין אומרים בו לבוד כיון שאינו לעשות סכך רק שלא יהי' סכך כשר. ודין לבוד רק לעשות מחיצה או אהל. אבל הכא דהשפודין קדמו ופוסל אם כן שפיר נאמר בו לבוד שיחשב סוכה פסולה לפסול הסכך הבא אחריו:

ט

אולם באמת כתב הרמ"א ביורה דעה סימן שע"א סעיף ד' שני גגין שאין נוגעין זה בזה אין לבוד להחמיר. והאחרונים תמהו דבש"ס סוכה מבואר דבאהלי טומאה הילכתא דאין לבוד באמצע. ולדידי נראה דהרמ"א סבירא לי' דבאמת משום הכי לא ילפינן מטומאה לשאר לבוד משום דאהלי טומאה הם להחמיר. ואם כן בסכך פסול שפוסל ודינו כאהלי טומאה אין אומרים בו לבוד באמצע:

י

וראיתי בקרבן נתנאל ובבית מאיר שהביאו ראי' דאין לבוד באמצע באהלי טומאה אפילו להקל מסופא דמתניתין דאהלות פרק י' משנה א' מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד הארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אמאי נימא לבוד. ועל מה שבעלי' יהי' טהור. אלמא דאין לבוד באמצע אפילו להקל. ולדידי אין זה ראי' כלום. דלבוד לא אמרינן אלא לעשות מחיצה ואהל. אבל לא לחצוץ בפני הטומאה. שהרי מפורש פ"ב דבבא בתרא ובשלחן ערוך יורה דעה סימן שפ"א דכל דבר שאינו מבטל לי' אינו חוצץ בפני הטומאה לסתום בארובה ובחלון. ובעירובין פרק חלון (דף ע"ח:) דחילוק בין לעשות מחיצה בין לחוץ בפני הטומאה. דלעשות מחיצה מהני אפילו במידי דלא מבטל לי'. הרי דאהל ומחיצה החוצצין בפני הטומאה לא דיינינן להו כמחיצות. ועל כן לא שייך בהם תורת לבוד. דלבוד הוא מהלכות מחיצות. וזה ברור:

יא

הנה נתבאר בדברינו אלה דמה שסכך פסול באמצע אינו פוסל פחות מארבעה כשסכך כשר מרובה. אין הכשירו משום עומד מרובה על הפרוץ אלא דבעצמותו אינו פוסל פחות מארבעה. רק כשסכך פסול מרובה אין הסכך כשר שבאמצע מפסיק בין הפסולים. והוי סכך פסול יותר מארבעה. שהרי בכל הסוכה יש סכך פסול יותר מארבעה כיון שמרובה על הכשר. והכשר יש בו כדי הכשר סוכה שבעה טפחים והסכך פסול עוד יותר. דאם אין בכשר כדי הכשר סוכה הרי הסכך פסול פוסל בשלשה כמפורש בסוכה (דף י"ז:) דבסוכה קטנה סכך פסול פוסל בשלשה, וכשמרובה על הכשר על כרחין הוא יותר משלשה עיין שם היטב:

יב

ויש ראי' לדברינו אלה מסוגיא הנ"ל דפשיטא לי' לאביי דבסוכה קטנה שיעור סכך פסול לפסול בשלשה. ולא ידעינן מנין לו. דסברא דליתא לשיעורא דסוכה חידש לו רבה. ולאביי דלא אסיק אדעתי' סברא זו. אם כן מנין לו באמת דבסוכה קטנה שיעורו בשלשה. ולמה שכתבתי מיושב היטב. דאם לא כן הא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה ואם לאו פסולה ופסיק ותני אפילו בסוכה קטנה. ואי אפילו בסוכה קטנה אינו פוסל פחות מארבעה משכחת לה בסכך כשר שלשה ומשהו וסכך פסול ארבעה פחות משהו דכשר. והיכי פסיק ותני דאם אין ריוח ביניהן כמותן פסולה. אלא ודאי בסוכה קטנה פוסל בשלשה. וכיון שהפסול מרובה על הכשר הרי על כרחין בפסול יותר משלשה על כל פנים. וכל זה לפי היסוד דהא דסכך פסול אינו פוסל פחות מארבעה אפילו אין הכשר רבה עליו. אלא דכיון דדין זה אינו אלא בסוכה גדולה לא משכחת לדבר זה. וכנ"ל באריכות:

יג

ומכל מקום משכחנא פתרי שיהי' בכל הסוכה סכך פסול יותר וכשירה. כגון שסכך כשר רבה על סכך פסול שמצד אחד. ובצד השני אף שמרובה סכך הפסול על הסכך כשר לית לן בה דבכהאי גוונא לא שייך דאתי סכך פסול דמהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטל לי' כיון שסכך פסול שמצד אחד סכך כשר רבה עליו. ודומה להא דאמרינן בעירובין (דף י':) במבוי רחב עשרים אמה מעמיד פס ששה אמות ומרחיק ארבעה אמות מהכותל ומעמיד הפתח על עשר אמה. דכיון דאותם ארבעה נתרין בעומד מרובה. לא מצטרף עם הפתח הגדול לבטל הפס ששה אמות. והכי נמי בזה. ואם כן אין הסכך פסול שמצד השני פוסל הסוכה אף שמרובה על הכשר. ובלבד שיהי' פחות מג' בסוכה קטנה ופחות מד' בסוכה גדולה. ומתניתין דהמקרה סוכתו בשפודין דבעי ריוח ביניהם כמותן. היינו משום שאין הכשר מרובה מצד אחד על הפסול על כן בעי שיהי' בכל צד כמותו. שאם הי' פסול בשוה מצד אחד ומצד השני הפסול מרובה על הכשר. אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' כדאיתא בעירובין שמה:

יד

והנה רמב"ן הביאוהו הר"ן הכריע להלכה דסכך פסול באמצע בארבעה משום דסוגיין בכולא תלמודא דופן עקומה. ואי גם באמצע בד' אמות למה לי דופן עקומה. והקשה לי איש אחד. דאף לרב דאינו פוסל אלא בד' אמות. מכל מקום בעינן שיהי' סכך כשר מרובה כמו למ"ד בארבעה מכל מקום היכי שהפסול מרובה פוסל אפי' בפחות מארבעה. ואם כן צריך לדופן עקומה היכי שבין הסכך כשר לכותל יש יותר מארבעה. ותירצתי לו על פי הנ"ל דטעם הפסול משום דעל כרחין בכל הסוכה יש יותר מארבעה סכך פסול ומצטרפים זה לזה. דהכשר שבינתיים אינו חוצץ ומפסיק בין הפסולים. דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. והכא לא מבעיא אם אין סכך פסול רק מצד אחד פחות מד' אמות דאינו פוסל אפי' הוא יותר מהכשר. אלא אפילו אם גם מצד השני בינו לדופן פחות מארבעה אמות שבצירוף שניהם יותר מד' אמות. מכל מקום לא שייך שמבטל הסכך כשר שיש בו הכשר סוכה ביחד מדאורייתא כדתנן ריש פרק עושין פסין שאם יש יותר מי"ג אמה ושליש בין דיומדין נותן בינתיים פשוט אמה ומותר י"ג ושליש בין הדיומד לפשוט ופירשו התוס' שם דמדאורייתא כל שיש אמה לא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל. והטעם ברור כיון שיש שיעור מחיצה באמה שהיא יותר מארבעה טפחים. וכן בתוס' סוכה (דף ז') ד"ה ויעמידנו גבי טפח שוחק דטפח שהוא מחיצה דאורייתא לא אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל. וזה בדופן שלישי של סוכה דטפח מחיצה דאורייתא והוא הדין בעלמא בארבעה וכן בסכך למעלה כל שיש שבעה טפחים שיעור סוכה:

טו

ומכל מקום עדיין יש נפקא מינה כגון דליכא שיעור סכך כשר הכשר סוכה ביחד רק שסכך פסול פחות מד' אמות חוצץ בינתיים דעל ידי דופן עקומה ושאר הסכך שבאמצע פחות מד' אמות וכשר. ואם לא היינו אומרים דופן עקומה הי' מצטרף הסכך פסול שבאמצע ושמן הצד לד"א אם א הסכך כשר דבצד הסכך פסול שאצל הדופן מרובה על הפסול שבאמצע. כמבואר כל זה כיוצא בזה בפרק קמא דעירובין. ויש לדחות. ומלבד זה נראה לי דסכך פסול פחות מד' אמות לרב אינו כשר רק כשסכך כשר מרובה. שהרי לרב סכך פסול פחות מד' אמות אין ישנים תחתיו כדתנן נתן עלי' נסר שרחב ד' טפחים כשירה ואין ישנים תחתיו. אם כן נראה דההכשר רק משום רוב ועל כן אין ישנים תחתיו כדברי התוס' בעור האסלא כנ"ל:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה