אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תס
בדין העושה סוכתו תחת האילן. א) שיטת התוספות (דף ט':) בד"ה הא קמצטרף דכשהסוכה צילתה מרובה מחמתה שוב אינה נפסלת בסכך פסול כיון שיש בכשר כשיעור. ומכל מקום כשהאילן גם כן צילתה מרובה מודים התוספות שפסול. כדמוכח מדהקשו אהא דלא משני כגון שבלא הפסול צילתה מרובה בכהאי גוונא מחלק רבא בין האילן צילתה מרובה דבזה פסול. וכן כתב הטור בשם התוספות דאם האילן צילתה מרובה פסול בכל ענין:
ב
ועיין במהרש"א שהקשה מדברי התוספות לקמן בפירס עלי' סדין שכתבו דדוקא שבלא הסדין היתה חמתה מרובה שהחמה הי' מייבש. או מחמת הנשר שהי' נופל מהסוכה והי' נשאר הסוכה חמתה מרובה. הא לאו הכי הי' כשר. ואף דהסדין צילתה מרובה אלמא דכשהכשר צילתה מרובה תו לא אכפת לן אם הפסול נמי צילתה מרובה. ואחי מהרש"א רצה לתרץ דהכא מיירי כשיש הפסק בין סכך הסוכה לאילן דפסול משום שני סככים. והביא ראי' לדחות כריב"א שכתב דאפילו הסוכה צילתה מרובה והאילן חמתה מרובה הסכך פסול פוסל כנגדו. דאם כן בסוכות תשבו למה לי לפסול סוכה שתחת האילן תיפוק לי' דפוסל כנגדו:
ג
ומהרש"א דוחה דבריו דאם כן למה לא הביאו התוספות זאת הראי' לדבר הם. אלא ודאי משום דאיצטריך קרא לסוכה תחת סוכה נקט נמי סוכה שתחת האילן דפסול נמי משום שני סככים אף דפסול נמי משום מצטרף. ובמה שסובר אחיו של מהרש"א דבשאין האילן גבוה אינו פוסל הסוכה שצילתה מרובה. חלק מהרש"א דאם כן למה אמר הש"ס כמה יהי' בין סוכה לסוכה. ולא נאמר כמה יהי' בין סוכה לאילן. אלא ודאי בכל ענין פסול משום מחובר. ולא יקשה מפירס עלי' סדין דהתם משום שקדמה הסוכה לסדין כשר. מה שאין כן כשהאילן קדום פסול משום מחובר בלאו קרא דסוכות תשבו. ועל כן פסול אף באין הפסק. אבל אם הסוכה קדם אינו פוסל אלא כשיש הפסק מקרא דבסוכות תשבו. זה העולה מדברי מהרש"א:
ד
והנה במה שחילק בין האילן קדם בין הסוכה קדם. כן איתא להדיא בר"ן וריטב"א בהא דפירס עלי' סדין שכתבו התוס' בשם הרבינו תם דדווקא שלולי הסדין הי' נעשית הסוכה חמתה מרובה. והר"ן והריטב"א כתבו בשמו להדיא הטעם משום דהסוכה קדמה. אך במה שסובר מהרש"א דאילן למטה מי' והאילן קדם פוסל בלאו קרא דבסוכות תשבו. קשה דאם כן איך מיעט הברייתא למעלה מי' מקרא. מה שבאמת אפי' למטה מי' פסול בלאו קרא. ועוד דאיך קרא לי' הברייתא סוכה שתחת האילן. דכשהוא תחת האילן לאו סוכה הוא כלל בעצמותו. דהא פסול אפ' למטה מי' אף דאינו פסול משום סוכה תחת סוכה. על כרחין דבעצמותו לאו סוכה הוא, ועוד דבר"ן וריטב"א כתבו בשם רבינו תם דסוכה שהיא מסוככת כהלכתה שוב אינה נפסלת אפי' משום סוכה שתחת האילן. ולשיטת מהרש"א דאין פסול משום סוכה שתחת האילן אלא למעלה מי'. ובזה אין חילוק בין האילן קדם או הסוכה קדמה. ועל כן סובר רבינו תם דכשהאילן אינו גבוה י' כמו בסדין אם האילן קדם פסול משום סוכה שתחת האילן ובאמת שדברים אלו צריכין ביאור דאם פסול משום סוכה שתחת אילן מבסוכות תשבו. מה נפקא מינה אם הסוכה קדמה או האילן קדם. ומאי שנא מתחת סוכה דאין נ"מ בזה:
ה
והנראה לי בזה דהנה עיקר סברת רבינו תם מבואר כההוא דפ"ב דעירובין העושה מחיצה על גבי מחיצה בשבת לא הועיל להחשב מחיצה לדירה. וכן בנכסי הגר לא הוי חזקה. וכן בפ"ב דגיטין כתב על גבי כתב כו' דלאו כלום היא וכתב עליון אינו כתב. ועל כן הכא נמי סוכה שהיא מסוככת כהלכתה. שוב אינה נפסלת בסכך פסול שהניח אחר כך עליו או תחתיו. דאינו חשוב סכך שני דתוספות אותו סכך עצמו הוא כמו במחיצה על גבי מחיצה וכתב על גבי כתב ואם כן אין כאן אלא סכך אחד כשר אבל להיפוך דקדמה אילן לסוכה אין לומר כן דיחשב סכך פסול לבד. ובלא קרא דבסוכות תשבו יפסול כמו בכתב עליון דלא חשיב כתיבה כלל. והכא נמי לא חשיב עשיית סוכה. שהרי כתבו התוס' בגט שכתבו שלא לשמה וחזר והעביר עליו קולמוס לשמה מהני דחשיב כתב עליון כתב משום דכתב עליון עושה לשמה ומתקן על כן חשיב כתב. והכי נמי חשוב הסכך כשר שמניח עליו סכך שמתקן שמתחילה הי' רק סכך פסול ועכשיו כשר. וכמו בגט שבתחילה הי' שלא לשמה ועכשיו לשמה:
ו
ומכל מקום מיפסל משום שני סככים שיש כאן סכך פסול שהוא עיקר הסכך מתחילה וסכך כשר דחשיב גם כן סכך. ועל כן אפי' סמוכים זה לזה חשוב שני סככים. ואינו דומה כלל לסוכה על גבי סוכה. דאם אינו מרוחק כשיעור סכך דכשר משום דאחד הוא מה שאין כן בסכך פסול המחובר מתחילה על כרחין סכך אחר הוא שלא מהכשר הסוכה. והוא עיקר הסכך אלא שסכך השני גם כן סכך. ומכל מקום מיפסל משום שני סככים. אבל בסוכה קדמה הסכך פסול שמניח אחר כך לא הוי סכך כלל בפני עצמו. ואי אפשר לחושבו שני סככים. וגם אין לפסול משום דמצטרף עם הסכך כשר שמתחילה ומצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. כיון שיש בכשר כשיעור:
ז
וזה שכתבו התוס' בההיא דפירס עלי' סדין דכשר כמו שפי' לעיל עיין שם. ולכאורה שני דינים הם. דלעיל אפי' באילן קדם לא פסול משום דחמתה מרובה והכא אם האילן קדם באמת הי' פסול. אך לפמ"ש הכל טעם אחד. דהרי בשסוכה קדמה אין האילן סכך בפני עצמה כמו הגבהת מחיצה ע"ג מחיצה. רק תוספות אותו סכך עצמו הוא וכשהי' האילן מתחילה חמתה מרובה מצילתה גם כן האילן בפני עצמו לאו כלום הוא. דהא חמתה מרובה. רק שמצטרף עם סכך כשר. והכל דין אחד דלא פסול כיון דסכך פסול לא הוי סכך בפני עצמה וסכך כשר יש בו כשיעור:
ח
וראי' לפירוש זה דהנה יש להסתפק לשיטת רבינו תם דמחלק בין האילן קדם וכו' מהו הדין כשהם בבת אחת. ולכאורה יש לפסול דקיימא לן כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. אך מהתוס' מוכח להדיא דכשר. א' הראי' שהביאו מההוא דהוצין יורדים. ושם הסכך שלמעלה מעשרים ודאי צילתה מרובה [והשתא לא סבירא להו לחלק בין סכך שלמעלה מעשרים לסכך פסול. דאם כן לא הי' ראי' כלל] ועל כרחין משום שבאים בבת אחת כשר. גם הראי' שהביאו מהמקרה סוכתו דכשר משום דאי שקלת לי' סגי בכשר. לכאורה תמוה דשם הפסול גם כן צילתה מרובה דאי שקלת לי' לכשר סגי בפסול דשניהם שוים. ושם הסכך פסול קודם ויפסול:
ט
וצריך לומר דהנה לקמן (דף י"ח) פליגי, אם יש לבוד באמצע אי אין לבוד באמצע ובתוס' שם הקשו דאם כן סוכה שצילתה מרובה מחמתה תיפסל עד שיהי' מעובה. ולאו פירכא הוא דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני כולה והסיכוך נחלק לשנים עיין שם. והנה בדף י"ז סוף ע"א דאם אין בשני הפסולים ארבעה ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם דאין האויר משלימו לארבעה במה שהוא כסתום מחמת לבוד דאין לבוד להחמיר:
י
ולפי זה נראה דהא דאמרינן כשהאילן צילתה מרובה מחמתה ואחר כך סיכך תחתיו פסול היינו כשאין מיעוט חמה שבאילן מהלך על פני כל האילן דבזה אף דלא אמרינן לבוד חשוב סכך שלם כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע. מכל מקום מהני צילתא מרובה כדברי התוס' שם. אבל בהא דהמקרה סוכתו בשפודין שהריוח שבינתיים על פני כל הסוכה כיון דאין לבוד להחמיר. אם כן לא חשיב האילן סוכה ודו"ק:
יא
ואכתי קשה דאחר כך כשמניח הסכך כשר שוב הסכך פסול לבד גם כן סוכה כיון שגדול בכמותי כמו הסכך כשר שמפסיק. דבזה אין צריך ללבוד וכמו שכתבו התוס' שם י"ח בד"ה אין לבוד באמצע בהא דאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה אף שמהלך על פני כל הסוכה ואין לבוד באמצע אלא משום דפחות מד' אינו חשוב להיות חוצץ ומפסיק. והכי נמי להיפוך אין הסכך כשר חוצץ ומפסיק בין הפסולים. ואם כן הרי כאן סוכה מהסכך פסול כמו מהסכך כשר. וצריך לומר כמו דמתחילה קודם שסיכך בסכך כשר לא הי' חשוב סוכה ומשום דאין לבוד להחמיר וכנ"ל ולא נעשה סוכה רק אחר כך ובאים ביחד כשר:
יב
עוד ראי' דבההיא דפירס עלי' סדין דפי' רבינו תם מפני החמה והנשר שלא ייבש או יפול ויהי' חמתה מרובה מצילתה וכמבואר בספר הישר הטעם דהוי מעמיד בדבר המקבל טומאה. ולכאורה בפשיטות הי' לו לומר אפי' לרבנן המכשירים במעמיד בדבר המקבל טומאה כיון דכל ההיתר משום קדם הסוכה לאילן. והכא קודם הסדין לא הי' סוכה [כיון דעומד ליבש תוך שבעה. וכמו ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח פוסלים בסוכה משום אויר] ואם הי' חשוב סוכה קודם לכן ודאי לא הי' חשוב הסדין מעמיד. אלא ודאי דמתחילה לא חשוב סוכה. ואם כן לא קדמה סוכה לאילן. אלא ודאי סבירא לי' לרבינו תם דכשבאים ביחד גם כן כשר:
יג
הנה ביררנו היטב בראיות דסבירא להו להתוס' דכששוים כשר. והסברא לא ידענו. דמה חזית דאזלת להקל להחשב הסכך כשר עיקר. ועוד דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו כנ"ל. אבל להנ"ל אות ה' נכון היטב. דעל כרחין הסכך כשר חשוב סכך דאפי' הי' הפסול תחילה גם כן חשוב הכשר סכך דמתקן וכנ"ל. [ואף דלפי האמת פסול משום סוכה שתחת האילן מכל מקום מהני אם ינטל האילן דלא חשוב תעשה ולא מן העשוי כמבואר בפוסקים] וכיון דהכשר סכך. ממילא אין הפסול סכך. דכל שאינו בזה אחר זה כו' ולא הוי סוכה שתחת אילן. כל זה ברור כשמש:
יד
ובמ"ש לעיל אות יוד בהא דהמקרה סוכתו בשפודין אפי' הם רבים מהריוח שבנתיים לא חשוב קדמה אילן לסוכה כיון דהאויר מהלך על פני כל השפודין ואין לבוד להחמיר מיושב דברי התוס' בסוגיא דהמקרה אשר לכאורה תמוהים. בהא דמשני שם במעדיף. ופירשו התוס' דמרבה בסכך כשר עד שמכסה השפודין דהשתא הכשר רבה על הפסול ומבטלו. והקשו התוס' על זה דלא שייך ביטול אלא היכי דאינו ניכר. וקשה טובא דהא התוס' לפי שיטתם כיון שהכשר עומד שבו מרובה על הפרוץ לא איכפת לן כלל אם הפסול מתבטל או לא כמ"ש בשמעתין. ובפירס סדין דהיכי דהסוכה מסוככת כהלכתה אין הסכך פסול פוסלו:
טו
אך לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ דהנה לכאורה הא דאם יש ריוח ביניהם כמותם הוא משום הסכך כשר שנתנו באותו ריוח וכמו שפירש"י. ולרב פפא צריך שיהי' ריוח ביניהם כמותם שלא יהי' הכשר מיעוט מהפסול. אך למאי דמשני במעדיף שנותן סכך כשר יותר מריוח שביניהם. אם כן על כרחין האי ריוח שביניהם לא משום סכך כשר תני לי' שהרי נותן סכך כשר יותר מריוח שביניהם. אלא משום סכך פסול דאפי' ניתן סכך כשר כשיעור דבהכי מיירי מתני'. מכל מקום אם לא יהי' ריוח ביניהם כמותם יפסול. ואי סבירא לי' שאין הסכך פסול פוסל הסוכה כל שיש בסכך כשר כשיעור. אם כן אפי' אין ביניהם ריוח כמותם לא יפסול:
טז
ואין לומר דאם אין ריוח ביניהם כמותם הו"ל סכך פסול צילתה מרובה מחמתה וקדמה לסוכה. והיכי דקדם אילן שצילתו מרובה מחמתה לסוכה הא פוסל. דליתא כיון שהאויר מפסיק על פני כולו ואין לבוד להחמיר:
יז
על כורחין לפי פירוש זה במעדיף שנותן סכך כשר יותר מהריוח. סבירא לי' דסכך פסול פוסל הסוכה אף שיש בסכך כשר כשיעור. והיינו משום דפוסל כנגדו. ועל כרחין הא דמהני במעדיף משום דמכסה על השפודים ומבטלם ועל כן בעינן ריוח ביניהם כמותם דהשתא לא הוי הפסול צילתה מרובה מחמתה כיון דסבירא לי' פרוץ כעומד אסור. דאי אין ריוח ביניהם כמותם אף דמתחילה לא הי' חשוב צילתה מרובה כיון דאויר מפסיק. מכל מקום לאחר שמילא הריוח בסכך כשר. שוב השפודים בעצמם צילתה מרובה מחמתה דבסכך מפסיק בינתיים אין צריך ללבוד כנ"ל. וכיון דהוי צילתה מרובה מחמתה אינו בטל דחבטן לא מהני אלא באילן שחמתה מרובה מצילתה כמבואר בסוגיין ועל זה שפיר הקשו התוס' דאינו מבטל כיון שניכר. ואי משום דאינו פוסל כיון שיש בכשר כשיעור. הרי לפי שיטה זו אי אפשר לפרש כן כלל במעדיף וכמו שכתבתי והדברים ברורים למבין: