אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תנח
להרה"ק מוהר"מ שליט"א האבד"ק פילץ א) אשר הוקשה לכת"ר בתוס' יומא (דף מ"ח) ד"ה או דילמא שהקשו תפשוט דידו כצואר בהמה דמי דאי ככלי שרת דמי למה לי כף כלל. הלא יוכל להניח על גבי חפניו את המחתה וכי מפי לפניי ולפנים יניח הקטורת ליפול מחפניו על גבי רצפה. ואחר כך יניח המחתה על הרצפה ואחר כך יקח הקטורת בחפניו ויקטיר והוקשה לכבודו דאפי' כצואר בהמה דמי הלא יכול להניח הקטורת בכלי שרת ואחר כך יחזרנו לחפניו ויניח המחתה על גבי חפניו ויכניס כנ"ל עד כאן דבריו:
ב
הנה יותר יש להקשות לפי דברי הריטב"א שכתב לפרש האיבעיא וזה לשונו כיון דסוף סוף בכלי הוא נותן וידו כצואר בהמה עיין שם. הנה דטעם ידו כצואר בהמה משום דסוף סוף בכלי הוא נותן. [ודבריו מוכרחים מהא דזבחים (דף צ"ב:) בחטאת העוף נשפך [מצואר] על הרצפה ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצריכי' רחמנא כלי שרת והלכך אוספו וכשר. או דילמא מפסל פסל בי' כלי שרת והלכך אוספו ופסול. ופרש"י דלא אצרכי' כלי שרת וצואר דידי' במקום כלי שרת. ולא מבעיא לפסול רק אם נאמר דפסול בי' כלי שרת וכל שכן רצפה. אבל אי לא אצרכא רחמנא כלי שרת פשוט דצואר בהמה ככלי שרת דמי. ואם כן בקטורת דלא אצרכא רחמנא כלי שרת פשוט דידיו ככלי שרת דמי. ועל כורחן כפירוש הריטב"א דאיבעיית הש"ס משום דסוף סוף בכלי נותן] ואם כן לפי קושיית התוס' דאפשר שלא בכלי יקשה קושיית התוס' אף אם ידו כצואר בהמה דמי. דכל הטעם ידו כצואר בהמה ופסול משום שצריך ליתנו בכלי משום דלא אפשר. אך לפי קושייתם דאפשר שלא בכלי שוב ידיו ככלי שרת דמי דגם צואר בהמה אם אפשר שלא בכלי נמי ככלי שרת דמי כנ"ל:
ג
אך נראה דהסברא דסוף סוף בכל הוא נותן על כן הוא כצואר בהמה ופסול. דכל החילוק שבין נשפך מכלי על הרצפה דכשר בין מצואר בהמה על הרצפה דפסול. משום שדם שבכלי כבר הדם מוכן לזריקה מכלי זה. אבל צואר בהמה אי אפשר לזרוק מצואר. ועל כן חטאת העוף שמזה מגוף העוף וכבר הדם במקום שממנו הוא מזה ככלי שרת דמי. ובקטורת שאינו מוכן להקטרה עד שיתן לכלי. אף דמסקנא חופן וחוזר וחופן ומחפניים הוא מקטיר מכל מקום אינו מקטיר ממלא חפניו שבתחלה שצריך ליתן תחלה בכלי ועל כן אי כצואר בהמה דמי פסול. רק אי ככלי שרת דמי ולא איכפת לן מה שעדיין אינו במקום מוכן להקטרה כשר. ועל כן אף לפי קושיית התוס' שיקטיר על ידי שיפול הקטורת מחפניו על גבי רצפה. סוף סוף אינו ראוי להקטיר ממלא חפניו שבתחלה. שצריך שיפול תחלה על הרצפה. ושוב חפניו לאו ככלי שרת ורצפה פוסלתו אלא אי אמרת דככלי שרת דמי לא אכפת לן וכשר על כן הקשו התוס' קושייתם. אבל אי אמרת כצואר בהמה דמי כל מקום שאיננו במקום שראוי משם להקטירו פסול. ולפי זה שוב לא קשה קושיית כת"ר אפי' אי כצואר בהמה דמי שיתן תחלה בכלי שרת ויחזיר לחפניו. דסוף סוף לא יוכל להקטיר עד שיפול תחלה על הרצפה:
ד
ולפי מה שכתבתי נראה לי דין חדש שאם נתפזר הקטורת מן הכף אשר לכאורה בזה פשיטא דכשר שגם בבהמה כהאי גוונא כשר. ולדידי בזה פסול כיון שאינו מוכן להקטרה מכלי עד שיחזיר לחפניו דקיימא לן חופן וחוזר וחופן. והא דלא מבעיא לי' להש"ס רק בנתפזר ממלא חפניו ולא בנתפזר מן הכף משום דבזה פשיטא שפסול. ולא מבעיא לי' אלא בנתפזר ממלא חפניו שאם הי' אפשר בלא כף הי' כשר להקטיר מהחפניים. אבל כשהוא בכף שפסול אם יקטיר בכף דקיימא לן חופן וחוזר וחופן פשיטא דפסול. וכף זה כצואר בהמה דמי. דמשום שפסול אם יזרקנו מצואר אם נשפך ממנו פסול. הכי נמי כיון שפסול להקטיר מכף עד שיחזירנו לחפניו אם נתפזר ממנו פסול:
ה
שוב ראיתי דמה שכתבתי דנתפזר מכף על הרצפה ודאי פסול כיון שפסול להקטיר מן הכף [רק כשמחזירו לחפניו דקיימא לן חופן וחוזר וחופן] ודאי רצפה פוסלתו. ליתא דאם תמצא לומר חפניו ככלי שרת דמי. הרי כבר נראה להקטיר. ושוב אף שאחר כך אינו יכול להקטיר מכלי שהוא בו אין רצפה פוסלתו. ודומה לנשפך מכלי על הרצפה ואספו כשר או נתנו לכלי חול מחזירו לכלי שרת וכשר. ולא אמרינן כיון דכשהוא ברצפה או בכלי חול אינו ראוי להקטרה. שוב הרצפה וכלי חול פוסלתו רק כיון שפעם אחת הוכשר לזריקה כשר. הכי נמי כיון דכשהי' בחפניו חשוב נראה להקטרה [לפי הצד דידיו ככלי שרת דמי. דמה שנותן לכלי שרת אינו משום חובה. רק משום דלא אפשר] אין הרצפה פוסלתו. רק כך ראוי לומר דעל כן לא מבעיא לי' בנתפזר מכף. כיון שכל האיבעיא נצמח מנתפזר מחפניו. דאם תמצא לומר כשר שוב אין הרצפה פוסלתו. ואם תמצא לומר מחפניו פסול פשיטא שאין כלי שרת מכשירו. כיון דמכלי שרת פסול להקטירו עד שיחזירנו לחפניו. על כן לא מבעיא לי' אלא בנתפזר ממלא חפניו:
ידידו עוז הדוש"ת באהבה רבה הק' אברהם.