אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תנז

סימן תנו

א

ש"ס יומא (דף ס'.) כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, אמר ר' יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל בדברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. ר' נחמי' אומר במה דברים אמורים בדברים הנעשים בבגדי לבן בין מבחוץ בין מבפנים וכו'. ושיטת רש"י (בדף ס') ובפרק טרף בקלפי כמו שביארו תוספות ישנים דבריו (בדף ס') בתירוץ הראשון בענין הקדים מעשה לחבירו דאם המעשה שאיחר הוא דבר שבפנים לר' יהודה או נעשה בבגדי לבן לר' נחמי'] הוא מעכב על המעשה שהקדים אף אם המעשה שהקדים נעשה בבגדי זהב. ומעשה שהקדים פסול [שהרי חסר לו עבודה שבפנים שצריך להיות קודם לו] אבל אם המעשה שאיחר הוא דבר שבחוץ אף אם מעשה שהקדים הוא דבר שבפנים כשר שהרי אינו חסר למעשה שהקדים רק עבודת חוץ. דלא קיימא חוקה עלה. ומעשה שאיחר פשיטא שאין שייך בו פסול כמו שכתבו התוספות מנחות (דף ל"ח:) בראש העמוד]:

ב

ודעת התוספות ישנים בפרק טרף בקלפי ד"ה נהי בתירוץ הראשון דלמה דסלקא אדעתא בפרקין דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול. הוא הדין אם הקדים דבר שבפנים לדבר הנעשה בחוץ שראוי להיות מוקדם לה פסול. ולמסקנא דאי אקדים מתנות דפר מקמי הגרלה כשר. אף דהגרלה בעצמה מעכבת [דכתיב אשר עלה תרי זימני] כיון שהגרלה שאיחר אינו דבר שבפנים כשר. הוא הדין אם מה שהקדים אינו דבר שבפנים כשר. ואין פסול רק אם שניהם דבר שבפנים [ועוד יתבאר לפנינו בעזר השם שיטה ג']:

ג

ולפי עניות דעתי שיטת רש"י עיקר ומפורש להדיא ריש פרק שני שעירי ס"ב:

כשיטתו בהא דשעירי יום הכיפורים עד שלא הגריל חייב על שניהם למאי חזי חזי לשעיר הנעשה בחוץ. ומקשה הש"ס מאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי מחוסר עבודת היום עד כאן. ואם כשיטת התוספות ישנים דאם מה שהקדים אינו דבר שבפנים כשר. הלא נעשה בחוץ. ובבגדי זהב כשר אפילו לר' נחמי' אם הקדימו לעבודת היום, ואם כן מה מקשה הגמרא לשעיר הנעשה בחוץ נמי מחוסר עבודת היום. דדוקא לשעיר הנעשה בפנים לא חזי. דקיימא לן הגרלה מעכבת אפילו לר' יהודה מדכתיב אשר עלה תרי זימני. אבל לשעיר הנעשה בחוץ כיון דבדיעבד כשר עכשיו. למה לא יתחייב עליו בחוץ. מאי שנא מבעל מום לר' עקיבא דחייב עליו בחוץ הואיל אם עלו לא ירדו כדאיתא בבכורות (דף ט"ז.) [הן אמת שראיתי בשיטה מקובצת בבא קמא (דף קי"א:) בשם הרא"ש דמחוסר זמן אם עלה לא ירד. ואף על פי כן תנן במתניתין דסוף זבחים השוחט מחוסר זמן בחוץ פטור. וצריך לדחוק דכיון דאחר כך חזי לכתחילה ועכשיו לא חזי גרע. אך זה אינו דהנה בזבחים (דף קי"ד:) אמר ר' חלקי' לא שנו אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים. ואף דלכתחילה אסור לשנות. מכל מקום הואיל אם הי' מקריבו בפנים במחשבה זו שהקריבו בחוץ הי' כשר חייב. הכא נמי אם הי' מקריבו בפנים בזמן זה שהקריבו בחוץ הי' חייב. גם עיקר הסברא מוזר מאוד ודברי רא"ש אלו לא ידעתי להם מקור. שוב ראיתי מפורש בתוספות זבחים (דף י"ב.) ד"ה יום דמחוסר זמן אם עלה ירד. שאם הי' הדין לא ירד הי' חייב עליו בחוץ. וכן הוא בתוספות חולין (דף פ"א.) דמחוסר זמן אם עלה ירד]. אלא ודאי שיטת רש"י עיקר דכיון דהקדימו לעבודת היום הרי חסר לו עבודת היום שכבר הי' צריך להיות נעשה. ופסול אפי' הקרבן עצמו נעשה בחוץ:

ד

ועוד נראה ראי' לשיטת רש"י. דהנה לקמן בסוגיא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה כלום אפילו לר' יהודה דצורך פנים כפנים דמי. והיינו לשיטת רש"י. כיון דשחיטה צורך פנים. ולשיטת התוספות ישנים הואיל החפינה והשחיטה צורך פנים. וקשה לי הא לעיל (דף מ"ב.) רב סבירא לי' שחיטת פרו של אהרן כשר בזר דשחיטה לאו עבודה הוא. ופרש"י ולא קיימא חוקה עלה. ופירושו מוכרח דודאי לכתחילה בעי' אהרן כדכתיב בקרא. וכן כתב הרמב"ם פרק א' מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ב' וכן פר של יום הכיפורים אף שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר. וכן במנחות (דף י"ט) מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעינן בעלים כו'. [ומיהו בתוספות מנחות (דף ה'.) דסוגיא דמנחות (דף י"ט.) סבירא לה פרו בזר פסולה, הנה דאף דכתיב בשחיטה אהרן. מכל מקום בדיעבד כשר לרב. ע"כ משום דלא קיימא חוקה על שחיטה. וכן מפורש במנחות (דף ה'.) דמצורע דלא קיימא הוי' על שחיטה משום דלאו עבודה הוא [ולקמן נדבר מסוגיא זו דמנחות]. הרי דאף דצורך פנים הוא. אף על פי כן לא קיימא חוקה עלה:

ה

וצריך לומר דלא מהני הא דצורך פנים לפסול משום זה הוא גופה היינו בשחיטת זר שהרי בעצמותה עבודת חוץ הוא וכשר. וממילא נעשה מזה צורך פנים. רק אם הקדים דבר אחר לה פסול כיון שחסר לה צורך פנים כאילו חסר לה עבודת פנים אך לשיטת התוספות ישנים דלא פסול אלא כששניהם עבודת פנים יקשה הא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר פסול. הלא שחיטת השעיר לאו עבודה הוא. ולא קיימא חוקה עלה. והתוספות ישנים הלא סוברים דאף המקדים דבר דלא קיימא חוקה עלה על דבר "דקיימא עלה חוקה" גם כן כשר. וצריך לומר משום דשחיטה צורך פנים כפנים דמי ופסול. הרי דאף לפסול הוא גופה מהני הא דצורך פנים אף דלאו עבודה. [דאין לומר משום קבלת הדם שהקדימו קודם מתן דמו של פר. דהא קבלה לא כתיב בפרשה. וכמו שכתבו התוספות מנחות (דף ה'.) בד"ה שחיטה] וקשה הא דפרו כשר בזר. מיהו בהא יש לומר דתוספות ישנים סבירא להו דטעם פרו כשר בזר לאו משום דלא קיימא חוקה אמידי דלאו עבודה. אלא משום דלא מצינו שחיטה פסולה בזר כר' יוחנן שם (דף מ"ג:) דמכשיר בפרה מהאי טעמא. ואף דרב סבירא לי' פרה פסולה משום דקדשי בדק הבית הוא. מכל מקום לא מצינו בקדשי מזבח שחיטה פסולה בזר. ו) איברא דקשה הא דמנחות (דף ה'.) בהא דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' אין נאכלין עד שיבא מנחת עומר אחרת ותתירנה. ומקשה הש"ס מיקרב היכי קריבה ממשקה ישראל ממותר לישראל. ומשני אין מחוסר זמן לבו ביום [פרש"י הואיל והיום תהי' מותרת לישראל אחר שתקרב מנחת העומר אחרת לאו מחוסר זמן הוא לגבוה]. מתיב ר' ששת הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן שמן אחר מתן דם. ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום מה דעבד עבד. אמר ר' פפא שאני הלכות מצורע דכתיבא בי' הוי'. מתיב ר' פפא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמאי קמותיב רב פפא. והא רב פפא הוא דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בי' הוי' אלא רב פפא הכי קשיא לי' אימא ה"מ עבודה. שחיטה לאו עבודה הוא. ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא ממרס בדמה וליקרב אשם והדר ליקרב חטאת אלא אמר רב פפא כו' עד כאן הסוגיא. הנה מפורש דהא דשחיטה לאו עבודה מהני להכשיר השחיטה עצמה. ואם כן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר אמאי לא עשה כלום:

ז

הן אמת דגם לשיטת רש"י קשה. דסבירא לי' דאף דלא קיימא חוקה על מה שהקדים כיון שהקדים לדבר שנאמר בה חוקה פסול. הכא נמי הרי הקדים שחיטת חטאת לזריקת דם האשם שנאמר בה הוי'. והוא ממש כמו שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דלא עשה כלום אף דשחיטה לאו עבודה כיון שהקדימו למתן דמו של פר שהוא עבודה פסול. התם נמי הואיל והקדימו לדם אשם שהוא עבודה. ואם תאמר דטעמא דשעיר ששחטו כו' משום דשחיטה צורך פנים וצורך עבודה. התם נמי צורך עבודה:

ח

והנראה לי בזה אחר שנדקדק מאמר הגמ'. דלבתר דאמר שחיטה לאו עבודה הדר מקשה. ואי אין מחוסר זמן לבו ביום. דזה לא שייך עכשיו. וזה עיקר קושיות ר' פפא. ומקמי דמקשי על קושיות ר' פפא שייך זה. על כן נראה לתרץ דבאמת הדין כשיטת רש"י דכיון דקיימא חוקה על דבר שאיחר שוב פסול המוקדם לה אף דמוקדם לאו עבודה הוא. רק ר' פפא הכי קשיא לי' נהי דעכשיו יש פסול בקרבן חטאת הואיל וחסר לו דם אשם דעבודה הוא. מכל מקום הלא אחר הקרבת דם האשם הי' כשר. ואם כן גם עכשיו יהי' כשר משום דאין מחוסר זמן לבו ביום. וכמו במנחת העומר דעכשיו לאו מותר לישראל. אלא משום דאחר כך יהי' מותר לישראל גם עכשיו כשר. הכא נמי כיון דאחר הקרבת דם אשם לא יהי' בו פסול גם עכשיו כשר. מה אמרת כיון דכתיבא בי' הו' לא מהני מה שאחר כך יהי' ראוי. על זה נאמר שחיטה לאו עבודה היא וכשר השחיטה אף שאינו מקריבו בזמנו ממש. ע"כ הדר מקשה הש"ס ואי אין מחוסר זמן לבו ביום כו'. דסברא זו חידש הש"ס עכשיו דמשום הכשר של אחר כך גם עכשיו יהי' כשר. אלא ודאי יש מחוסר זמן לבו ביום. וכיון דמסקינן יש מחוסר זמן לבו ביום ניחא הא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. דאף דשחיטה לאו עבודה הוא. הלא דם פר דעבודה הוא וקיימא חוקה עלה מעכבו. ואי דאחר כך יהי' ראוי גם עכשיו יהי' כשר דאין מחוסר זמן לבו ביום. ליתא דהא קיימא לן יש מחוסר זמן לבו ביום כמסקנת הסוגיא שם. ואף דהתוספות כתבו דאין שייך לפסול משום מחוסר זמן אלא במצורע שעדיין לא הגיע זמן טהרתו. אנן לאו לפוסלו משום מחוסר זמן קאתינן אלא משום חוקה דכתיב בדם הפר רק שאתה בא להכשירו משום שאחר כך יהי' ראוי. על זה אמרינן דהא ליתא דיש מחוסר זמן לבו ביום. וכ"ז לשיטת רש"י:

ט

אבל לשיטת התוספות ישנים דלא מפסיל אלא היכי דכתיב חוקה אתרווייהו. על כרחך דגם על שחיטת שעיר כתיב חוקה אף דשחיטה לאו עבודה הוא. שוב קשה מאי שנא משחיטת חטאת דמצורע דלא קיימא חוקה עלה. אם תאמר דהתם משום צורך פנים. מה בכך מכל מקום הא לאו עבודה הוא. ולר' יהודה איכא מיעוטא להכשיר דברים הנעשים בחוץ. אבל איך אתרבי מה דלאו עבודה, אם מסברא. לא קיימי חוקה אמידי דלאו עבודה. ועוד דכי היכי דצורך פנים כפנים. הכי נמי צורך עבודה כעבודה וצריך עיון גדול. ומכל מקום מהא דשני שעירי שכתבנו באות ג' יש ראי' ברורה לשיטת רש"י ז"ל כמו שביארו תוס' ישנים דבריו (בדף ס') בתירוץ הראשון:

י

שוב ראיתי שיש ליישב דעת תוספות ישנים על פי מה שכתב רש"י זבחים (דף ק"ט.) בד"ה תלמוד לומר לעשות. וזה לשונו והני נמי כיון שאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפוך בהם בצינורא או להעלותו מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא בי' עד כאן לשונו. ועל כן דוקא בעל מום לר' עקיבא כיון דאחר שישחט ויעלה האימורין למזבח יהי' כהן נזקק להפוך כו' ראויין ליעשות קרינא בי' וחייב על שחיטתו. אבל שעיר החיצון קודם עבודת היום אף אם שחטו והעלה אימוריו ודאי אין מקטירין אותם עד אחר עבודת היום כיון שאפשר להמתין עמהם עד לאחר עבודת היום ועכשיו מחוסר זמן גמור:

יא

אך בתוספות חולין (דף מ') ואם תאמר אמאי חייב משום שחוטי חוץ והא אינו מתקבל בפנים דחטאת העוף ליתא אלא ביחיד ואין קרבן יחיד קרב בשבת ויש לומר כיון דאם זרק הורצה יש לו להתחייב משום שחוטי חוץ דבפרק השוחט והמעלה מרבינן מקראי לחייב בחוץ על כל הפסולין שאם עלו לא ירדו עד כאן לשונם. הנה נתבאר דמשום דדיעבד כשר לבד חייב [דאין לפרש הואיל דיעבד כשר ואחר כך מקריבין לכתחילה. ליתא דהא חטאת העוף אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים. והרי המעלה מבשר חטאת וכל הנאכלים לכהנים פטור. ואם כן אין לחייב משום שראויין לאכילת כהנים. גם אין לפרש הואיל אם הזה הורצה ועושין המצוי לכתחילה. ליתא דהא קיימא לן כסתם משנה מצוי בחטאת עוף מעכב וקודם מצוי כמו קודם הזאה. ואף למאן דאמר מצוי אינו מעכב. הא אינו בדין שיהי' חייב משום שהי' ראוי לעשות המצוי בפנים שהמצוי אינו עבודה שיתחייב מחמתה כמו שירי הדם חיצונים שהקריבום בחוץ דפטור לכולי עלמא. הכי נמי במיצוי שתורת שיריים עליהם כדכתיב והנשאר בדם ימצה ותורת שיריים עליהם. רק למאן דאמר מעכב ודאי חייב עלי' בחוץ כמו שירי דם פנימיים לר"נ. אך אם כן לא חשיב זרק כבר וקודם מיצוי כמו קודם זריקה] וטעם חיוב משום אם עלו לא ירדו כפשטו. כיון דבדיעבד כשר. הכא נמי אם תמצא לומר שעיר חיצון קודם עבודת היום כשר יתחייב בחוץ. ומוכח דאף בדיעבד פסול. והרמב"ם כתב גם כן שעיר חיצון ואיל שהקריבם קודם עבודת היום לא עשה כלום. אם כן רש"י ותוספות שלנו ורמב"ם לית להו הא דתוספות ישנים פרק טרף בקלפי. והילכתא כוותייהו:

יב

ועוד דהא דתוספות ישנים פרק טרף בקלפי (דף מ'.) הוא בתירוץ הראשון. אך שם ועוד אומר רבי הוא כפרש"י יעוין שם. אלא שלשונו אינו מבואר כל כך. אך בתוספות ישנים פרק שני שעירים (דף ס'). אבל בדברים הנעשין בבגדי זהב מבחוץ פרש"י כגון הקדים הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם הקשה ריב"א כו' ועוד תימא קצת שהרי עושה עבודת פנים שלא כסדר שהקדים הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם. ולעיל אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי שעיר בפנים חוקה כתיבא בי'. והכי נמי הקדים עבודת פנים שלא כדין. ויש לומר דבהקדמת עבודת פנים אין לחוש כמו מתנות דפר דעבדינהו לפני הגרלה דלא מעכב הסדר. אי נמי הוצאת כף ומחתה לא חמירי כשאר עבודת פנים שאינם לכפר. וכי כתיבא חוקה גבי כפרה כתיבא. מיהו בחנם דחק רש"י שהי' יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ עד כאן לשונם. והנה תירוץ הראשון הוא ממש כמו שכתבתי לפרש"י שאם הקדים המאוחר לעבודת פנים חוקה כתיב בי'. אבל אם הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ המאוחר לית לן בה. ותירוץ השני שאף הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ המאוחר חוקה כתיב בי'. ומכל מקום שני התירוצים הם שלא כדעת תוספות ישנים פרק טרף בקלפי שדוקא ששני העבודות הם עבודת פנים. והכא פשיטא להו שאם המוקדם שאיחר עבודת פנים הוא חוקה כתיב בי' ואם המאוחר שהקדים עבודת פנים הוא תלוי בשני התירוצים. והנה חזרו בו ממ"ש פ' טרף בקלפי בתחילה ודעתם כמו שכתבו שם ועוד אומר רבי. ובטלה דעת תוספות ישנים פרק טרף בקלפי שבתחילה לגמרי:

יג)והנה לדעת תוספות ישנים בתי' הב' יקשה הא דהקדים מתן פר מקמי הגרלה כשר. וצריך לומר כמו שפי' הריטב"א פרק טרף בקלפי משום שהגרלה אינה, עבודה שלימה. ולעולם בשאחד מהם עבודת פנים אפילו המאוחר שהקדים פסול וכפי' הב' של תוספות ישנים. וכן פרק שני שעירי תפס הריטב"א במושלם שזה פרש"י ושאני הוצאת כף ומחתה שהוא עבודת סילוק:

יד

והנה לכאורה נראה שהעיקר בפרש"י כפי' הא' שבתוספות ישנים מדפרש"י (דף ס') בבגדי לבן מבחוץ כגון הגרלה כו' אם הקדים להם דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו ולא התנה שהדבר מאוחר והוא עבודת חוץ. משמע שאף אם הוא עבודת פנים כגון שהקדים מתן פר מקמי הגרלה כשר משום שהגרלה נעשה בבגדי לבן מבחוץ. ולפי' הריטב"א אין הכשרו רק משום שהגרלה אינה עבודה שלימה. ולא משום שהוא נעשה בבגדי לבן מבחוץ. אך באמת אינו ראי' כלל דהריטב"א לא אמר אלא דכיון דאינו עבודה שלימה אינה כדאי לעשות שינוי בדבר הנעשה בפנים. אבל אם הי' כתיב חוקה גם בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הי' פסול הקדים מתן פר מקמי הגרלה משום הגרלה גופה דחוקה כתיבא גם במקצת עבודה:

טו

ותדע דלר' נחמי' דסבירא לי' חוקה גם בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הא פוסל בזה כמפורש בש"ס בהא דמשני דאקדים מתן פר מקמי הגרלה ולעולם ר' יהודה הוא. [והא לאו לאפוקי מדר' שמעון דאמר לא הגריל כשר. דאם כן הי' לי' למימר ורבנן הוא כמפורש שם בסוגיא דרבנן פליגי עלי' דר' שמעון] ופרש"י הואיל והגרלה נעשה בחוץ אינו מעכב לר"י. אבל לר' נחמי' פסול דחוקה נאמר גם במקצת עבודה. אך לר"י כיון דבהגרלה לא כתיבא חוקה רק שבאת לפוסלו משום דעושה שינוי בעבודת פנים. על זה אמר ריטב"א שאינו כדאי לעשות שינוי הואיל ומקצת עבודה הוא. ואם כן שפיר פירש"י. אבל בדבר הנעשה בחוץ כגון הגרלה. דמשום שאינה עבודה שלימה אינו עושה שינוי בעבודת פנים. ומשום שנעשה בחוץ אינו פוסל מצד הגרלה עצמה וזה פשוט:

טז

ולכאורה נראה ראי' כפי' הב' שבתוספות ישנים ברש"י דאפילו הקדים דבר שבפנים לדבר המאוחר שבחוץ חוקה כתיב בי' מדכתב רש"י אבל בשחיטה ובחפינה מודה דצורך פנים כפנים דמי. ואי. אמרת דעבודת פנים לא פסלה במאוחרת והקדימה רק במוקדמת ואיחרה. אם כן באיחר החפינה על כורחך איחר גם ההקטרה. שהרי אין עבודה בין חפינה להקטרה שנאמר שאיחר החפינה לעבודה זו וההקטרה באמת מאוחרת הוא לה]. ואם כן תיפוק ליה משום איחור ההקטרה. אלא ודאי מאוחרת והקדימה נמי חוקה כתיב בה, וכוונת רש"י בחפינה שהקדימה לשחיטת הפר. ואף דהוא פסולה משום דשחיטה צורך פנים הוא לבד ואין צריך לומר משום דחפינה צורך פנים, דאי אפשר לומר דרש"י סבירא ליה כדעת תוס' ישנים פ' טרף בקלפי דאינו פוסל אלא בשניהם עבודת פנים. דאם כן למה פירש בדר' נחמי' כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה. ולא פירש כפשטו שהקדימם לעבודת היום דהוי רבותא טפי] מכל מקום פסול משום הא גם כן דחפינה צורך פנים:

יז

אך באמת דאי אפשר לפרש כן לפרש"י. דאי אפשר לפסול חפינה קודם שחיטת הפר משום דחפינה צורך פנים. שהרי (בדף מ"ב) בהא דפרו כשר בזר משום דשחיטה לאו עבודה הוא פרש"י ולא קיימא חוקה עלה. ואף דשחיטה צורך פנים על כן לא מהני הא דצורך פנים לפסול משום זה הוא עצמו. דבעצמו עבודת חוץ הוא וכשירה. וממילא נעשה צורך פנים. ולא מהני רק לפסול המאוחרת שהקדימה לצורך פנים זה. ואם כן אין נפסול החפינה עצמה משום דצורך פנים. הלא בעצמה עבודת חוץ וכשירה. וממילא נעשית צורך פנים:

יח

אך הנראה לי בכוונת רש"י בחפינה צורך פנים על פי הירושלמי הכל מודים שאם הוליכן אחת אחת רוצה לומר המחתה לבד והכף לבד] כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. והשתא אם הוליך המחתה לפנים קודם חפינה פסול משום דחפינה צורך פנים והחפינה דינה מוקדמת להבאת המחתה מבית לפרוכת כיון דכתיב בקרא שיביא המחתה ומלא חפניו יחד למבית לפרוכת. על כן חופן קודם. וע"כ אם איחר החפינה להבאת המחתה למבית לפרכת. צריך להוציא המחתה מבית לפרוכת ולחפון ולהכניס:

יט

והנה מפי' זה מוכח כפירוש הא' בתוספות ישנים לפרש"י. דאלו לפי' הב' עבודת פנים מאוחרת שהקדימה נמי פסול למה לי' למימר משום דחפינה צורך פנים. תיפוק לי' דהכנסת למחתה למבית לפרכת עבודת פנים והקדימה. אלא ודאי עבודת פנים שהקדימה לית לן בה. ואין לומר דנפקא מינה שאם הכניס המחתה להיכל לבד קודם חפינה פסולה. ליתא דאינו מפורש במקרא שהחפינה מוקדמת להכנסת המחתה בהיכל. שהרי אפשר לחפון בהיכל וכשר. וכמו מנחה שקמצה בהיכל כשירה. ולהכניסם יחד מבית לפרכת. אלא ודאי בהולכת המחתה לבד למבית לפרכת קאי. ומוכח דעבודת פנים שהקדימה לית לן בה וכשירה. וכפירוש הראשון של תוספות ישנים ברש"י:

כ

ועוד מפרש"י שפירש בדר' נחמי' אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה כשר משמע כן. דמה שפירשו תוספות ישנים בפירוש הב' וריטב"א משום דהוצאת כף ומחתה עבודת סילוק לבד ואינו לכפר כתבו בתוספות ישנים עצמם מיהו בחנם דחק רש"י. שהי' יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ. רצונם לומר בשניהם בבגדי זהב. ומה שכתב ריטב"א דרש"י דחק עצמו לפרש לאשמעינן דין זה דבהוצאת ומחתה לא הוי עיכובא מפני שהוא עבודת סילוק דחוק מאוד. דרש"י פרשן הוא ולא פסקן ומחדש דינים. אך לפי' הא' בתוספות ישנים לרש"י דהעיקר במעשה שאיחר אם הוא עבודת פנים לר' יהודה או נעשה בבגדי לבן לר' נחמי'. דברי רש"י מכוונים מאד. שמפרש דחלוקים אלו בין לר' יהודה בין לר' נחמי' הכל תלוי במעשה שאיחר לבד ומפרש ברירא דמילתא. ע"כ נראה לעניות דעתי ברור מאוד מכח שני הוכחות אלו דהעיקר בפרש"י הפי' הא' שבתוספות ישנים:

כא

ונשאר לנו לבאר הלכה אם כרש"י. דהכל תלוי במעשה שאיחר. או כריטב"א. דבין שהקדים עבודת פנים לר' יהודה או בבגדי לבן לר' נחמי'. או שאיחר אותם פסול:

כב

ונראה דלא שייך בזה לומר הלכתא כבתרא. דמבואר ברמ"א חושן משפט סימן כ"ה סעיף ב' דבמקום שהאחרונים אפשר שלא ידעו מדברי ראשונים אין צריך לפסוק כאחרונים. דאפשר אלו ידעו מדבריהם הוה הדרי בהו. וכאן שריטב"א חשב שגם רש"י כמותו. [ובזה תוספות ישנים בפי' ראשון כנגדו והבאנו ראיות לדבריו] כלא ידע מדבריו דמי ואין צריך לפסוק כמותו:

כג

והנה לכאורה יש להביא ראי' לריטב"א מהא דיבמות (דף ק"ה.) יבמה שרקקה תחלוץ ואין צריכה לרוק פעם אחרת. והא בעינן כסדרן. [דהסדר הוא חליצה רקיקה כדכתיב וחלצה וירקה]. כסדרן לא מעכב. וקשה מאי שנא מעבודת יום הכיפורים דמשום דכתיב חוקה לעכב אף הסדר מעכב. הכא נמי דכתיב ככה לעכב יעכב גם הסדר. ואף דקיימא לן כרע"ק דרקיקה אינה מעכבת ולא כתיב ככה ברקיקה. מכל מקום הרי דומה להקדים מתן פר בהיכל מקמי מתן שעיר בפנים דפסול גם לר"י. הכא נמי הרי הקדים הרקיקה לחליצה דכתיב בה ככה. אך לפי סברת הריטב"א בהגרלה כיון דאינה עבודה שלימה אינו כדאי שיעשה שינוי בעבודת פנים. הכא נמי בחליצה לר' עקיבא דקיימא לן כוותי' החליצה כל המתיר ורקיקה לאו מתיר כדאיתא לעיל מינה (דף ק"ג:) יבמה שרקקה לא נפסלה [רק מדרבנן משום גזירה] לר' עקיבא דלא הוי מתיר כלל. רק לר' אליעזר דרקיקה מעכבא הויין שני דברים המתירין. אבל לר' עקיבא רקיקה לאו מתיר כלל. וכיון דחליצה כל המתיר ועיקר המצוה. ואפילו לא עביד רקיקה כלל הותרה היבמה לשוק. ורקיקה אינה רק שירי מצוה לבד ואפילו חצי מצוה אינה. על כן אינה כדאי לעשות שינוי בחליצה. ורקיקה בעצמה הא לא נאמר בה ככה. והרי הוא דומה ממש להגרלה לר' יהודה. דכיון דלא נאמר בה חוקה ואינה עבודה שלימה אינה כדאי לעשות שינוי בעבודת פנים. הכא נמי דכוותי':

כד

ויותר מזה דאפילו לדעת המקשן (דף מ') דלא הוה ס"ל חידוש זה דמה שאינה עבודה אין עושה שינוי בעבודת פנים אתי שפיר שהמקשן הוכיח מדסדרא לא מעכבא עיקר הגרלה נמי לא מעכבא. והתרצן משני לעולם ר"י הוא ונהי דסדרא לא מעכבא עיקר הגרלה מיהא מעכבא. ולפרש"י הפירוש כפשוטו דהמקשן הוכיח מדסדרא לא מעכבא שמע מינה שלא נאמר חוקה בהגרלה. (וע"כ אף שהקדים לה עבודת פנים. בהקדמת עבודת פנים לא איכפת לן רק במעשה שאיחר. וכיון שמה שאיחר לא נאמר בה חוקה אינו מעכב] וכיון שלא נאמר בה חוקה. על כן עיקרא דהגרלה נמי לא מעכבא. והתרצן ס"ל דמכל מקום עיקרא הגרלה מעכבא מדכתיב אשר עלה אשר עלה תרי זימני כמו שפרש"י. אבל הריטב"א לפי שיטתו דכל שאחת עבודת פנים מעכב פי' וזה לשונו דקסלקא אדעתא שאילו היתה הגרלה דבר חשיב לעכב כשאינה עושה אותה כלל דין הוא שתעכב גם כן כיון שמשנה בה בעבודת פנים. ואף על גב דהוא גופה נעשה בחוץ וכדפרישית לעיל לענין מתנות שבהיכל עם מתנות שבפנים. אבל אי ס"ל דאינה מעכבת בעצמה הא ודאי לא חשיבא לעכב כסדרן עד כאן לשונו. והכא נמי ברקיקה דלא מעכבא הא ודאי לא חשיבא לעכב כסדרן. דלריטב"א אין חילוק בין מה שאיחר בין מה שהקדים. ולא קאי ככה רק על המעשים בעצמם לא על הסדר. כי היכי דלא כתיב חוקה בסדר דהגרלה. כמו כן בחליצה לא קאי על הסדר כלל. וסוגיא דיבמות אתי שפיר בלי סרך קושיא:

כה

נמצא מכאן ראי' לריטב"א בהגרלה דחצי עבודה הוא אינו עושה שינוי בעבודת פנים. וכיון שכן אין לנו לעשות חילוק מסברא בין דבר שאיחר הוא עבודת פנים בין דבר שהקדים. שכל הראי' לחלק בזה הוא מהקדים דם הפר להגרלה. והרי לפי סברא זו אין ראי' משם:

כו

אך זה אינו דע"כ גם לר' אליעזר דרקיקה מעכב הקדים רקיקה לחליצה כשירה. שהרי לעיל אמר דלר' אליעזר דאמר רקיקה מעכבא יבמה שרקקה נפסלה מאחין אליבא דרבי דאמר שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה, ואי רקיקה דמקמי חליצה לא מהניא לר' אליעזר וצריכה לרוק פעם אחרת. אם כן רקיקה ראשונה לאו מתיר כלל ולמה נפסלה. אלא ודאי אף אליבא דר' אליעזר דקאי ככה גם ארקיקה אין כסדרן מעכב. ולר' אליעזר אי אפשר לומר הטעם משום דרקיקה שירי מצוה דלדידי' עיקר מצוה הוא. וגם אין לומר משום דרקיקה חצי מצוה ואינה כדאי לעשות שינוי בחליצה כל המצוה. דהא לר' אליעזר גם חליצה אינו רק חצי מצוה. וע"כ טעמא לאו משום הכי הוא. ואין ראי' לריטב"א מסוגיא דיבמות (דף ק"ה.) הנ"ל:

כז

וראיתי לריטב"א יבמות שעמד בקושיא זו וז"ל כסדרן לא מעכב. ואף על גב דכל היכי דכתיב בה ככה עכובא הכי גמירא לה שאין עיכוב בסדר אלא במעשה לר"א או במעשה באיש לר' עקיבא עד כאן לשונו. ומדאיצטריך לומר דגמירי לה [היינו שמקובל מפי משה רבינו עליו השלום כמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות ובהקדמה לסדר זרעים שיש שם דינים מקובלים ממשה] משמע דבשעה שחיבר הריטב"א על יבמות לא הוה סבירא לי' סברא דחצי מעשה אינו עושה שינוי ומידי דלא מעכבא אין עושה שינוי [ומצינו בראשונים שמתחלפין בפירושיהם ממסכת למסכת. ואף בחדא מס' כמו שכתב מהר"ל ז"ל בגור ארי' פרשת משפטים פסוק כי הוא זה על רש"י דהרבה פעמים חוזר מפירושו בחדא מסכת]. דאין לומר דהוצרך לזה לר"א. דהא מסיים או במעשה באיש לר' עקיבא. מבואר שגם לרע"ק הוצרך לומר כן דגמירי לה. ולפי שיטת הריטב"א יבמות הנ"ל מוכח מהא דדם הפר מקמי הגרלה כשר כשיטת רש"י דאין עיכוב אלא בעבודת פנים שאיחר. ועל כן הוקשה לו כיון שהחליצה שאיחר נאמר בה ככה הרי הקדים הרקיקה לדבר שנאמר בה ככה וחסר לרקיקה דבר שנאמר בה ככה ותפסול הרקיקה אף שהרקיקה בעצמה אף חצי מצוה אינה ואינה מעכבת. מכל מקום כיון שחסר לה דבר שנאמר בה ככה תפסול. וכיון שהריטב"א מתחלף בדבריו ולא ידענו הי דאחריתא די בזה הכרעה לפסוק כרש"י:

כח

ובאמת כי יש לדחוק בריטב"א שלא יסתרו דבריו ביבמות לדבריו ביומא. והא דקאמר דגמירי גם לר' עקיבא מאחר דלר"א צריך לומר דגמירי. למה נעשה פלוגתא במה שקיבל ר"א ודאי גם רע"ק קיבל כך. רק לר"א הוא כהלכתא בלא נודע לנו הטעם, ולר' עקיבא ידענו הטעם משום דרקיקה שירי מצוה אינה כדאי לעשות שינוי בחליצה. ועל כרחך כיון דלרע"ק יספיק טעם דגמירי למה יחדש בדרע"ק טעם אחר. וע"כ אף הנמוקי יוסף שדבריו הם רק להלכה והי' יכול לומר הטעם משום דרקיקה שיורי מצוה כתב טעם דגמירי שמספיק ודאי. כיון דלר' עקיבא נמי גמירי שלא יחלוק על ר' אליעזר בקבלתו וחדא מתרי טעמי נקט:

כט

אך נראה דמגופא דגמ' שמעי' דשירי מצוה שלא נאמר בה חוקה אם הקדימה לגוף מצוה שנאמר בה חוקה פסול השירי מצוה הזה. שהרי המקשן [הוא ר' אבא] הקשה והא בעי' כסדרן. וכי תירץ לו [ר' אמי] לא קיבלה וסבר דחוי מדחי לי' היינו שחשב שר' אמי רוצה לבטל משום גזירה דיאמרו רקיקה לית בה מששא היינו גוף מצוות רקיקה. ודחי לי' כסדרן לא מעכב] עד שמצא ברייתא דתניא כר' אמי. נמצא מוכח מר' אבא דשירי מצוה שהקדימה לגוף מצוה שנאמר בה ככה או חוקה מעכב. ומר' אמי וברייתא דתניא כוותי'. אין ראי' דפליגו על יסוד זה:

דהא גם לר"א דרקיקה מעכבת ונאמר בה חוקה. מ"מ כשר שלא כסדרן כנ"ל. ועל כרחך דהכי גמירי כמו שכתבו הריטב"א ונמוק"י. וגם לרע"ק יספיק טעם זה. וכיון דאין חולק על ר' אבא ביסוד זה ודאי נקטינן כוותי'. וקם דינא דאפי' שירי מצוה שלא נאמר בה חוקה שהקדימה לעיקר מצוה שנאמר בה חוקה שפסולה חצי מצוה ההוא:

ל

על כן נראה יותר כי הא דיבמות דאחריתא. וכי מטא למס' יבמות וראה סוגיא דשמעתא מוכח דאף שירי מצוה שהקדימה לדבר שנאמר בה חוקה פסול. חזר מהא דיומא. דסוגיא דיבמות הא מוכח כשיטת רש"י לגמרי:

לא

ועוד דעיקר סברת ריטב"א דהגרלה אינה עבודה שלימה. לא ירדנו לה. דאף ששעיר זה סופו לעזאזל ושילוח השעיר לעזאזל לאו עבודה הוא. מ"מ הרי הוא צריך לו לעבודת פנים הוא השעיר פנימי גם כן. ואם מת שעיר המשתלח בין שחיטת שעיר הפנימי לזריקתו ישפך הדם. ועוד דאף שסופו לאו עבודה לא יתחייב מזה שמעשים הקודמים לאו עבודה. והרי קביעות הנרות במנורה והנחת שמן ופתילה עבודות נינהו אלא שאין זר חייב עליהם מיתה דלאו עבודה תמה נינהו. ומכל מקום חייב עליהם מלקות אף דסופם הדלקה דלאו עבודה הוא. ובתוס' נמי משמע דהגרלה כולה עבודה לפי מה שצדדו (דף נ"ז:) ד"ה כלה דלא נאמר חוקה אלא על מעשה שלם אם כן מדפסול הקדים מתן פר להגרלה לר"נ [ולר"י כשר כבש"ס (דף מ') כמובא לעיל באריכות] מוכח דהגרלה עבודה שלימה. וא"ל דתוס' לא כתבו רק מעשה שלם. אבל לא עבודה ואף דלאו עבודה שלימה נאמר בה חוקה. ליתא מאחר שמפורש בש"ס דאמידי דלאו עבודה לא נאמר בה חוקה. כך לי חצי עבודה כמו חצי מעשה, מכל הני טעמא נראה להכריע הלכה כרש"י וכפי' הא' שבתוס' ישנים ברש"י:

לב

שוב ראיתי הנמוק"י בפי' הלכות הרי"ף כתב גם כן כדברי ריטב"א וזה לשונו לא מיעכבא. ואף על גב דכל היכי דכתיב ככה עיכובא הכי גמירי לה הכא שאין עיכוב בסדר אלא במעשה. ומבואר שגם להלכה דקיימא לן רקיקה לא מעכבא צריך לחדש דגמירי לה. והנה גם הנמוק"י דבתרא הוא מסייע להכרעתינו ולפיסקא דידן:

לג

ועוד דלריטב"א יומא יקשה מהא דמנחות (דף ה'.) שהקשינו לעיל אות ואו. ולשיטתו אין ליישב כמו שכתבתי לעיל אות ח' דקושיית ש"ס דמשום שיהי' כשר אחר כך יוכשר אף עכשיו דאין מחוסר זמן לבו ביום. דהתינח לפרש"י בגוף דבר שלא נאמר בה חוקה שחסר לה דבר שנאמר בה חוקה. אבל לריטב"א שאין פסולו רק משום שעשה שינוי בעבודת פנים, ועל כן גם מאוחר שהקדים פסול. והתם נמי השינוי באשם ואפסול דאשם לא שייך תירוץ זה כלל עיין שם [הנה אמר המגיה שמעתי מפיו הקדוש זצללה"ה שעוד לו לבאר דברי התוס' שבועות ויותר לא אמר לי אז דבר. חשבתי שרשם על ספר חפשתי ולא מצאתי. ונחזי אנן. ומצאתי לתוס' שבועות (דף ח:) ד"ה לטומאה שכתבו דהא דלא קאמר דנפקא מינה להיכא דלא עבד פנימי כדקאמר לעיל [מינה נפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון] דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון עד כאן לשונם וקשה תיפוק לי' דאי לא עבד פנימי הוא מעכב על החיצון ואי אפשר לעשות חיצון. משמע לכאורה דלא מעכב אלא כששניהם פנימיים. איברא דכד דייקית מוכרח שדעתם דבכהאי גוונא נמי מעכב. דלכאורה קשה בדבריהם שכתבו דאי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון. אימא דגם שעיר המשתלח ליכא. ואם כן אי אפשר לעשות הפנימי ועל כן עושין החיצון. ועל כרחך לומר דמה שכתב דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון. הכוונה משום דהפנימי שצריך לקרב קודם מעכב על החיצון. אולי זה הי' כוונתו זצללה"ה. אחר כתבי זה מצאתי בספר מעין החכמה שהביא דברי התוס' הנ"ל והקשה עליהם כנ"ל דאימא דגם שעיר המשתלח אין לו. ויצא לידון בדבר החדש עיין שם. ובגליון הספר מצאתי כתיבת יד כ"ק אבי זצללה"ה וזה לשונו במח"כ לא קשה מידי דכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות עבודת יום הכיפורים שעיר החיצון שהקריבו קודם עבודת היום לא עשה כלום. ואם כן אם אין שני שעירים להגרלה ולא מקריב פנימי גם חיצון לא יקריב עד כאן לשונו. הרי שדעתו זצללה"ה לפרש דברי התוס' משום עכבה וכמו שפרשתי]:

לד

נשוב לדינא לדעת הריטב"א יומא דחצי עבודה אינו כדאי לעשות שינוי בעבודת פנים. הכי נמי הדין בתפילין ומזוזות דפסול בהו שלא כסדרן חצי אות הראוי לכתוב מאוחר וכתבו מוקדם לאות הראוי לכתוב מוקדם אינו כדאי לעשות שינוי באותיות השלימות ואף דלריטב"א מוכח דלחצי עבודה נמי נאמר בה חוקה מדמעכב בהקדים דם הפר להגרלה לר' נחמי' והכי נמי בחצי אות הוא עצמה פסול בה שלא כסדרן ואף דהפרמ"ג בה' תפילין סי' ל"ב כתב הדברים ולא חצי דבר ליתא דהא והיו הדברים שכל הדברים צריכין להיות כסדרן לא יחסר אף חצי דבר. ולשון המכילתא ואם לא כתבן כסדרן יגנזו [ובתוס' שלנו הגירסא ואם כתבן שלא כסדרן] וכיון דדברים כל הדברים אם לא כתב כל כדברים כסדרן יגנזו]. מכל מקום יש היתר כיון דחצי אות בגט אינו כלום רק בסת"ם שכל קוץ וקוץ יש בו ענינים. מכל מקום לא עדיף מקוץ שמאלי לר"ת דמעכב מכל מקום לא פסול שלא כסדרן כמו שכתבנו בתשובה חלק א' סי' ט' וסי' יוד באריכות אך לפי הכרעתינו דלא כריטב"א יומא רק כריטב"א יבמות דמפורש בדבריו שאף מה שחצי מצוה אינה רק שירי מצוה אם הקדימה דבר שמעכב בה כסדרן פסול. אם כן גם חצי האות המאוחרת שהקדימה לאותיות שלימות המוקדמות פסולה.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה