אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תיב
א
כתב הרמב"ם פרק א' מהלכות יום טוב הלכה ב' ג' דבונה ביום טוב לוקה. ובתוספות שבת (דף צ"ה.) דאמרינן מתוך בבונה שהותר במגבן. ואם בנה לצורך יום טוב מותר מדאורייתא משום מתוך. ממילא לרמב"ם דאמרינן מתוך אפילו באין צורך כלל. הרי מלאכת הבנין מותר ביום טוב. ולמה ילקה:
ב
ובשבועות (דף ט"ו:) דמקשה דניבעי מנחה חמץ לקידוש מקדש. ומשני מנחה חמץ ליכא כי אם שתי הלחם בעצרת ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב הלכך לא אפשר. וקשה אם נאמר דאינו יכול לקדש רק בעצרת יהי' מצוה שזמנה רק בעצרת ונימא מתוך. ואין לומר דאסור משום לכם ולא לגבוה. דהתינח למאן דאמר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב. אבל לאבא שאול דאמר לכם ולא לנכרים אבל עולת נדבה קריבה ביום טוב מאי איכא למימר:
ג
ואפשר לומר דבגמר הבנין איכא משום מכה בפטיש. ומכה בפטיש לא הותרה באוכל נפש. ואכתי קשה למה דקיימא לן כר' יהודה דמכשירין שאי אפשר לעשות בערב יום טוב מותר. נימא מתוך שהותר לצורך מכשירין באוכל נפש הותר נמי לצורך מצוות בנין בית המקדש. דאי אפשר בערב יום טוב כיון דבעינן לקדש בשתי הלחם. ואפשר דלדידן לא קיימא לן כאבא שאול ואסור משום לכם ולא לגבוה. ואבא שאול יש לומר דסבירא לי' כרבנן דמכשירין אסורין ואסור משום מכה בפטיש ודוחק קצת. וקצת ראי' מזה לדעת הרמב"ם דבנה לוקה:
ד
ולענין קושיית התוספות דנימא מתוך שהותרה במגבן. נראה לי דרמב"ם סובר דלא אמרינן מתוך מתולדה לאב. והוא לפי מה שביאר הרב המגיד דעת הרמב"ם פרק ז' מהלכות שבת הלכה ד' וזה לשונו שכל מלאכה שדומה לאב בדמיון גמור אלא שחלוקה ממנה באיכות הפעולה או באיכות הנפעל הרי זה אב כמותה. אבל מלאכה הדומה לה במקצת הוא הנקראת תולדה. והמשל בזה הקוצר והבוצר שהם בדמיון גמור כו' אבל בשאין שם אלא קצת דמיון כגון המחתך הירק שאינו דומה לטחינה רק בהעשות מגוף אחד גופים רבים אף על פי שהטחינה משנה הגוף הראשון לגמרי ואין החיתוך כן. זו היא תולדה. והיקש זה ניתן לכולן. זה דעת רבינו עד כאן לשונו. ועל כן לא אמרינן מתוך ממגבן שאינו בונה גמור אלא קצת דמיון. לבונה ממש. דבונה ממש לא הותרה: