אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תיא
א
בסוגיא. תני תנא קמי' דר' יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה. אמר לי' דאמר לך מני בית שמאי דאי בית הלל כו' הכי נמי נימא מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. והקשו בתוספות והא אפילו בית הלל מודו דלוקה דאית להו נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב:
ב
ונראה ליישב על דרך פלפול. דהנה התוספות בסוף העמוד הקשו מה צורך איכא בעולת נדבה. והנה צורך מצוה חשיב צורך קצת כמו קטן למולו. אך בעולת נדבה הוקשה להם להתוס' משום דאפשר לעשותו לאחר יום טוב. [אבל אין לחלק משום שהי' אפשר מערב יום טוב. דכמו שאין מחלקין באוכל נפש בין הי' אפשר מערב יום טוב. הוא הדין דלא מחלקין בצורך קצת דהותר משום מתוך] אך יש לומר לפי מה שכתבו בחולין (דף כ"ט:) דשוחט לא מחייב בסימן ראשון שעדיין לא תיקן כלום ולא מחייב רק בגמר שחיטה. ובגמר שחיטה שוב אין באפשרי להמתין דיפסל בשהי' ואם כן איך ילקה. על תחילת לא מחייב דלא תיקן. ועל הסוף לא דאז הותר משום מתוך. כיון דאי אפשר להמתין הוי צורך לעשותו ביום טוב:
ג
אך לכאורה זה אינו דכיון דלאחר שחיטת סימן ראשון הותר גמר שחיטה משום מתוך. הרי תיקן בסימן ראשון שיהי' מותר לגמור שחיטתו. דמתחילה לא הי' צורך שיכול להמתין, והי' אסור השחיטה. ועל ידי ששחט סימן ראשון נעשה צורך יום טוב והותר הגמר כנ"ל. הרי תיקן בסימן ראשון וחייב על סימן ראשון:
ד
אך יש לדחות דהא ודאי אם לא יגמור השחיטה אגלאי מילתא דתחילה לא הי' שם שחיטה עליו. וכדאמר בש"ס חולין (דף כ"ט.) ומעשה נקיבת קוץ וטריפה בעלמא הי' ולאו מתקן הי'. אך כשיגמור השחיטה יתחייב למפרע על סימן ראשון. ממילא יהי' אסור לגמור השחיטה דגורם חילול יום טוב למפרע. וכיון שאסור לגמור. שוב לא תיקן כלום בסימן ראשון דכל תיקונו הי' שעל ידי זה מותר לגמור שחיטתו. אבל השתא שאסור לגמור לא תיקן כלום בסימן ראשון ואיך ילקה:
ה
והשתא ניחא דנדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב. דאם תאמר שיהי' מותר לשחוט משום מתוך. היינו שתחילת שחיטה יהי' מותר מן התורה משום מקלקל. והסוף משום מתוך. אם כן יהי' תיקון בתחילה. וחייב על תחילת שחיטה. ממילא אסור לגמור השחיטה. שאם תתיר לו לגמור גורם חילול למפרע כנ"ל. וכיון שהדין שאסור לגמור ולא הוי מתקן בתחילה. ממילא אינו לוקה דלבסוף הוה צורך היום. ועל בתחילה אינו לוקה כיון שהדין שאסור לגמור ממילא לא תיקן כלום: