אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שעז
בדין מצה עשירה. א) עיינתי בטעם מנהגינו שאין נוהגין במצה עשירה אפילו במי פירות בלא מים. כי הטעמים שנאמרו בזה שחוששין שמא נתערב מים. או שחוששין לדעת רש"י כי מי פירות לבד ממהרים להחמיץ הם חלושים קצת. דמהיכי תיתי לחוש שנתערב ואנחנו רואים שלא נתערב. כמו בלש במי בצים וכדומה. ואף לדעת רש"י הוא חשש חמץ נוקשה דרבנן. ומהיכי תיתי לחוש ליחידאה בכיוצא בזה בדרבנן לכתחילה דהא קיימא לן תאפה מיד:
ב
ולפי עניות דעתי נראה טעם בזה מעיקר הדין.והוא דהנה הרי"ף ז"ל הביא ראי' דמותר ללוש במי פירות לכתחלה מדר' יהושע בן לוי דאמר מכאן ואילך לושי לי בדובשא. ובעל המאור ז"ל השיב דאפשר שבלא מים הי'. ואף שהרמב"ן סמך דברי הרי"ף דבגמרא אייתי דר' יהושע בן לוי לסייע לר' עקיבא ובלא מים אפילו בלא מצה עשירה אין יוצאין בה מפני שאינו בא לידי חימוץ ולא שייכא בה שימור, עדיין הוא רחוק. שבגמרא לא הביאו זה רק לתרץ הקושיא דר' עקיבא אדר' עקיבא. ועל כרחין הא דמייתי הא דריב"ל ללמד דהוה אמינא דבכל הפסח אם בא לאכול דגן צריך שיהי' לחם עוני. דבפרשת ראה כתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני ונהי דכל החג רשות. יש לומר דהיינו אם רצה שלא לאכול לחם כלל הרשות בידו. אבל אם רצה לאכול לחם צריך שיהי' לחם עוני. כמו רשות דסוכה כל שבעה דהיינו אם רוצה שלא לאכול דברים הצריכים סוכה. אבל אם אוכל דברים הצריכים סוכה חייב לאכול בסוכה. הכי נמי בזה. על כן אייתי הא דריב"ל. ואם כן אכתי יש לומר דבלא מים הוא:
ג
אך לפי עניות דעתי נראה דהנה דעת מהר"ל בספר גבורות ה' שאם אין לו ללילה ראשונה רק מצה עשירה מחויב לאכול לקיים מצוות בערב תאכלו מצות אף שאינו יכול לקיים מצוות לחם עוני. ועל כן אסור לאכול בערב פסח מצה עשירה. ומה שהתיר רבינו תם הוא בלש בלא מים כלל. דכהאי גוונא לא נקרא מצה כלל. ולפי זה יש לעיין איך מותר לאכול בפסח מצה שנלושה בלא מים כלל כיון דכהאי גוונא לא הוי מצה כלל. וקרא כתיב שבעת ימים תאכל מצות לשלול מה שאינו מצה שיהי' לאו הבא מכלל עשה כמו שכתב בספר חרדים. אך צריכין לומר כמו שמותר לאכול בשר או פירות ועל כורחך פירוש הכתוב רק שאם בא לאכול לחם צריך שיהי' מצה. כמו כן יתפרש לדעת מהר"ל ז"ל שאם אוכל דבר הבא לידי חימוץ צריך שיהי' מצה. אבל אם נלוש בלא מים כלל הוא כאוכל דבר הבא שלא מחמשת המינים:
ד
והנה בעל המאור הקשה מאי טעמא לא מברכין על אכילת מצה כל שבעה כשם שמברכין כל שבעה לישב בסוכה [ותירץ דמצה אינו מחויב דאפשר בשאר דברים. אבל סוכה על כרחו צריך לישון דאי אפשר לעמוד בלא שינה עיין שם] ומהר"ם חלאו"ה מסיים בה משמו זה לשונו דהאיך יברך על אכילת מצה דמשמע דלא סגי בלאו הכי. מכל מקום למדנו שאם אוכל מצה בשאר ימים הוא עושה מצוה כמו שעושה מצוה האוכל בסוכה בכל החג. ומצוה זו היינו שאם אוכל לחם צריך שיהי' מצה. ולדעת מהר"ל שאם אוכל דבר הבא לידי חימוץ צריך שיהי' מצה. ואם אוכל עיסה שנילושה בלא מים הוא לדעת מהר"ל כאוכל שאר מינים. דנהי שאין עבירה מצוה נמי לא עשה. ואם כן ריב"ל שאמר ללוש שאר ימים בדובשא. ודאי לא נתכוין שלא יהי' מים כלל. שלא הי' ריב"ל מגרע מצוה חס ושלום. אלא ודאי שיהי' בה מים גם כן שבא לידי חימוץ ונקרא מצה. ונסתייעו דברי רי"ף דמוכח מדר' יהושע בן לוי שמותר ללוש במי פירות עם מים. ואם כן שפיר יש טעם למנהגינו (שעם מים הלא פסק גם המחבר שאין ללוש בהם לכתחלה שאין ללוש במי פירות לבד בלא מים שלא לגרע המצוה דשבעת ימים תאכלו מצות: