אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שנג
שלום להרב החריף וכו' מו"ה מאיר נ"י אבדק"ק ראדזיעווע. א) דבר היין אשר נתנו בו ח"י פראצענט שפריט ולא נכלל בשטר מכירה. ושאלתו אם מותר בהנאה על ידי השלכת הנאה לים המלח. לפי דברי אחרונים כן הוא ושפריט ביין לא דמי למעמיד:
ב
אך דבריהם צל"ע. איך אפשר להתיר לאחר הפסח ע"י השלכה כיון שנתערב קודם הפסח. ובפסח עצמו לא הי' מועיל השלכה והי' צריך לבער הכל אם כן אם נתיר לו בזה. לאחר הפסח יהנו לו מעשיו הרעים כמה שכתב הרמב"ם. ובנתערב לאחר הפסח דמותר ניחא שלא ישהה לשם כן. שהרי אם עירב בידים אסור באמת. ובמקור הדין בהגמי"י סוף ה' חמץ ומצה הוא בחיטין בחיטין. ובזה פסק המג"א כיון שמן התורה בטל לא קנסוהו לאחר הפסח. ואין הקנס רק מחמת שעבר כשהי' בעין שנתערב בפסח. וע"כ כשמשליך הנאה לים המלח לא הרויח במה שהשהה בעין:
ג
ועוד שדעת הגמי"י שם שגם בפסח מהני השלכת הנאה דסבירא לי' שאר איסורים דומים לסתם יינם. אבל לדידן דקיימא לן בפסח לא מהני השלכה. למה יועיל אחר כך. ובאמת ברמ"א אינו מפורש שנתערב קודם הפסח ודברי האחרונים צל"ע ואיני אומר בזה לא איסור ולא היתר:
ד
הבתים משכירין כמו שהוא נוסח הרב ז"ל מלאדי. אשר נאמר לו בשמי לקנות החדרים מהבעה"ב ולא החמץ ולסמוך בקנין אגב על המק"ח דחצר של שליח ומטלטלין של משלח מהני לקנין אגב. לעניות דעתי אין ראייתו ברורה משדה לאפטרופוס ומטלטלין ליתומים. דשאני התם דאפטרופוס זוכה עבור היתומים ויתומים מאפטרופוס זכו שכן דעת ר"ת במגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. מכל מקום אסור להוליכן רק כרגלי הממלא דעשו הזוכה לחבירו כזוכה לעצמו וחוזר ומזכה לחבירו כן פי' הר"ן פרק קמא דבבא מציעא רק באותם שאין להם קרקע הייתי סומך באגב על קרקע שלו:
דברי הדו"ש הק' אברהם