אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שנב

סימן שנא

לרב אחד. ע"דצגרגרין שבולת שועל שנמצא בתוך חביות מים והשליכום ולא נודע אם נתבקעו או נתרככו גם אינו ידוע מתי נפלו אם נשרו מעת לעת:

א

נראה לי פשוט שמותר. שהרי בנמצא חטה שאינה בקועה אלא שנתרככה בעיסה אוסרין שאר המצות שלקחו מעיסה טרם נמצא החטה באכילה. ולא שרינן מספק ספיקא באכילה וכתבו הטעם משום דהאי ספק שמא אינה ראוי' להתבקע הוא מחמת חסרון ידיעה כן כתב הט"ז והמ"א והרב בשלחן ערוך. הנה דמצרפינן הספק שמא נפל עתה להספק. ואם כן בנידן דידן שהשליכו הגרגרין ולא נודע מה הי' להם שפיר הוי ספק ספיקא:

ב

ועוד דאף אם תמצא לומר דכיון שמחזיקין מזמן לזמן משום חזקה דהשתא חשבי' לודאי שתחילה נפל הנה יש לגרגרין חזקת שאינם חמוצים דבשעה שנפלה למים בודאי מחזקי' שאינם חמוצים. שהרי בשעת הדחק לוקחין קמח מן השוק ולא חיישי' שהחטין הי' חמוצים. נמצא הי' לגרגרין חזקה במקום שנמצאו שכשירים הי'. ואי אזלת בתר חזקה דהשתא שתחילה נפלי ניזיל נמי בתר חזקה דמעיקרא שלא נתחמצו הגרגרין:

ג

אך אפי' הי' נמצאין הש"ש נתרככים. יש להתיר מכח ס"ס שהרי הרי"ף והרמב"ם כתבו דבאינם נבקעים הוי ספק אי כמר עוקבא או כשמואל. אך המרדכי אוסר משום דבר שיש לו מתירין. אך מכל מקום ספק הוי ומצרפין לספק ספיקא. ואף שבחטה שנמצאת בעיסה אוסרין המצות אף בנתרככה לבד. היינו משום שהרי"ו כתב משום הר' מקוצי דבחטין אפי' לא נתבקעו כנתבקעו. כיון דאית להו ציריא. וכתב רי"ו לפי שיטתו לעולם אסור והיינו בחטין וחסר תיבה אחת ברי"ו והוא טעות דמוכח עי"ש. ומכל מקום בש"ש פשוט שמצרפין הספק שמא כשמואל לס"ס ולפי מה שמוכח מט"ז ומג"א דמצרפין הספק שמא עכשיו נפל לספק. מותר משום ס"ס. אך בנידון דידן פשוט להתיר כביעותא בכותחא, ועוד דבתרומות פ"י מ"ב שעורים במים הוה נטל"פ. ולדעת רוב הפוסקים נותן טעם לפגם מותר בפסח ונהי דמחמירין כדעת רשב"א דאסור בפסח. מכל מקום יש צירוף גדול להתיר. ובנידון דידן בלאו הכי מותר ומותר ואין בית מיחוש:

נאום הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה