אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שמח
ב"ה יום ב' א' דר"ח אייר ט"ז למב"י רנ"ח לפ"ק. לכבוד הרב כו' מו"ה ראובן ישעי' נ"י דומ"צ דק"ק ווייסליטץ. א) בדבר החמץ אשר שכח ליתן לגוי השטר מכירה ולעשות עמו האנדשלאק וליקח ממנו זאדאטיק יש לסמוך על התשב"ץ שהתיר בביטל והי' שוגג גם כן. וגם יש לסמוך על שהשכר שבזמנינו אין בו כזית בכדי אכילת פרס ויש להתירו בהנאה על כל פנים ואך אם לא ביטל ביום אין להתיר החמץ ודאי רק השכר כנ"ל:
ב
ואשר הקשה על תוספות פסחים (דף כ"ח) שכתבו דשמרי יין מחמיצין. והלא מי פירות אין מחמיצין זהו קושית הפני יהושע (דף ל"ה:) דמי פירות אין מחמיצין. ואני רגיל לפרש על פי דברי הרדב"ז בענין חמץ ומצה דחמץ הוא קצת קלקול העיסה. אך זה תקונו שמחמת זה הוא נוח להתעכל. ואלמלא זה הי' נוח לאדם לאכול מצה כל השנה שהוא מאכל חשוב כמו שנברא מהשי"ת בלי קלקול. אך משום שהוא קשה העיכול ובימים של פסח לבד אינו מזיק ובמצרים הי' נותנין לישראל מצות לאכול כמו שנותנין לעבדים כדי שיהי' קשה העיכול ולא יאכלו הרבה עד כאן דבריו. והם קלורין לעינים בכמה עניני פסח. ועל כן שנו בתוספתא מאימתי קרוי שאור משיפסל לכלב. ומשום דבעצמו נתקלקל לגמרי מועיל לקלקל העיסה גם כן. ועל כן שמרי יין מחמת שהוא שמרים פסולת ומקולקל מועיל להחמיץ כמו שאור:
כ"ד הדוש"ת הק' אברהם.