אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שמז

סימן שמו

לק"ק בלונא. שאלה. קהלה אחת מכרו חמצם להרב וכן כתוב בשטר הרשאה מבני הקהלה על שם הרב ונחלה הרב רחמנא ליצלן ומכר הדיין שבעיר את החמץ. ולא זכר אז שההרשאה על שם הרב, עתה בבוא הפסח נזכר. ונפשו בשאלתו מה דין החמץ לאחר הפסח:

א

תשובה. נהי דדיין המוכר לא נתמנה שליח מבני העיר למכור. מכל כיון דבני העיר ניחא להו במכירה. שהרי הרשו הרב למכור. מה נפקא מינה להם מי ימכור. ובודאי ניחא להו במכירה. ומהני מדין זכי'. ועיין בתרומת הדשן סימן קפ"ח שהוקשה לו הא דחולין (דף י"ב.) באומר לשלוחו צא ותרום. ושמע אחר ותרם שלא מהני. יועיל מדין זכי'. ותי' דשמא ניחא לי' בשלוחו דוקא שיודע דעתו מדה יפה או מדה בינונית. אבל במכירת חמץ שאין עושין שום סכום בדמי המקח רק כותבין על פי שומת שלשה בקיאים. מה לי זה או זה. ומועיל מטעם זכי':

ב

אך בתוספות קידושין (דף כ"ג:) בהא דבעי הש"ס עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו. וקשה דהא בלא שליחות מהני כדתנן ובשטר על ידי אחרים ולמה יגרע כשעשאו שליח. וכתבו תוספות בשם יש מפרשים דשמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות. והכא נמי כיון שלא נזכר בשעת מכירה וחשב שהוא השליח ובא מטעם שליחות. אך יש מפרשים פי' הבעיא באופן אחר. ואין ראי' משם. והרשב"א אף שפי' האיבעיא כפשטה כפי' יש מפרשים ראשונים. תי' קושיא זו דלמה יגרע באופן אחר באמר לו האדון הא כמו שאמר העבד ואדון לא מזכי גט מדעתי' אלא כמו שאמר העבד ושליחותו לאו כלום. ומדבריו יש עוד ראי' להיפוך דאף שבא בתורת שליחות מהני מדין זכי' [לולי אמירת האדון הא לך כמו שאמר]. והכא נמי אף שבא המוכר מכח שליחות. מהני מכח זכי':

ג

אך יש לעיין שהרי במזכה לאחר שלא בפניו ואחר כך כשנודע לו אומר לא בעינא לזכיי' בטלה זכייתו. והכא נמי כיון שלא הי' שלוחם. רק מדין זכי' באת לקיים המכירה. אם כשנודע להמוכרים הבעלי הבית שלא הי' שלוחם אמרו לא בעינא לזכיי' בטלה המכירה למפרע. ועיין ריטב"א קידושין (דף מ"א) תחילת עמוד ב'. ואם כן הרי הוא שלהם מדין הואיל ואי אמרו לא בעינא לזכי'. ויותר מזה לדעת הר"ן הובא בשיטה מקובצת בבא בתרא (דף קכ"ו) ובבית יוסף דהמזכה קרקע בפניו כל זמן שלא נתרצה המקבל הפירות לנותן כיון שאם אמר המקבל לא בעינא בטלה זכייתו והקרקע עדיין בחזקת נותן. והכא נמי עדיין החמץ בחזקת נותנים ועברו בבל יראה:

ד

על כן לדעתי שבחול המועד יאמרו המוכרים שמתרצים למכירת הדיין משום זכי'. ומועיל שלא יעברו מכאן ולהבא. ואם תאמר מכל מקום עברו תחילה והחמץ לאחר הפסח יאסור. לפי מה שכתבו תוס' ריש כל שעה דלר' יוסי הגלילי אין צריך לשרוף חמץ ומוכרו לנכרי מוכח דבמכירה לנכרי מקיים העשה דתשביתו. שהרי מוציא מביתו ומרשותו. ואינו עוד ברשותו דמרי' כל היכי דאיתא. שהרי מוכרו לנכרי. וקרינא בי' תשביתו שאור מבתיכם. והכי נמי במה שמתרצים לזכי'. ושוב אזיל טעמא דהואיל. וטעם הר"ן, והחמץ והבתים של גוי הקונה. והרי באותה שעה משבית החמץ מביתו ומרשותו ומקיים העשה דתשביתו ומינתק הלא תעשה דבל יראה למפרע ולא עבר כלל. ואף דהרמב"ם לא סבירא לי' דבל יראה ניתק לעשה והוא גורס כגי' ר"ח בפרק מי שהי' דחמץ אין בו מלקות לפי שאין בו מעשה. הנה חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן ובדרבנן נקטינן להקל. מכל מקום הואיל אין ההיתר מפורש. לדעתי שיבטלו ברוב ובזה יש היתר ר' יונה גם כן:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה