אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שיג
א
בעיקר מילתא דר' יהודה דעיבור שלא לצורך אפילו בדיעבד לא מהני. קשה לי הא דרשינן אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין. וקרא דאתם גם בעיבור שנה. דבתורת כהנים אמור פרשה ט' ב' לא הספיקו לומר מעובר עד שאירע ניסן יכול תהא מעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אתם קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי עד כאן. הנה קרא דאתם דדרשינן מיני' אתם אפילו שוגגין כתיב בעיבור שנה:
ב
מכל מקום יש ליישב דלהלן בתורת כהנים פרק יוד למעלן מדבר בעיבור שנה וכאן מדבר בעיבור חודש לא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה מנין שמעובר תלמוד לומר אשר תקראו אתם קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי. שם הלכה ג' קדשוהו אנוסים או שוגגין או מוטעין מנין שהוא מקודש תלמוד לומר אשר תקראו אתם במועדי קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי. ויש לפרש דהנה שלשה אתם כתיב אחד בעיבור שנה ללמד שאינו מעובר רק על פי בית דין. ושנים בקידוש החודש. אחד שאינו מתקדש רק על פי בית דין. ושני אפילו שוגגין אפילו מוטעין. ועל כן בעיבור שנה דליכא אלא חד קרא כנ"ל. אין כאן לימוד רק שאינו מתעבר רק על פי בית דין, אבל לא שיועיל אפילו שוגג ומוטעה:
ג
אך מה נעשה שבראש השנה (דף כ"ה.) אתם אתם אתם שלשה פעמים אתם אפי' שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין. מבואר דמהשלשה אתם דריש [לשוגגין מזידין מוטעין] וחד מינייהו בעיבור שנה. ואם כן גם בעיבור שנה הדין כן:
ד
האומנם כי לשון התורת כהנים משמע כמו שכתבתי בתחילה. אך כיון דבגמרא דידן מפורש להיפוך. ודאי על גמרא דידן סמכינן. ומצאתי בחידושי הר"ן שכתב שחכמים גזרו בעיברו מפני הטומאה שלא יבואו להרהר על טומאה בציבור על כרחין היינו לומר שלא הותרה. שאם הותרה למה עיברו על כן תיקנו שלא יהי' העיבור קיים שידעו הכל שלא כדין עשו באמת שהותרה:
ה
וניחא גם כן תירוצינו לר"ש דסבירא לי' דחוי' מכל מקום אם עיברו בשלשים של אדר כיון שעיבור זה אינו לכתחילה יאמרו שטומאה לאו דחוי בציבור. ומחמת חובת הפסח דחו האי לכתחילה. ועיברו אף ביום שלשים. שאם הי' דחוי בציבור ואף עכשיו שעיברו בשלשים של אדר אין הפסח מן המובחר. מה הרויחו. על כן תיקנו שלא יהי' מעוברת: