אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שיב
א
בסנהדרין (דף י"ב) ר' שמעון אומר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו מפני שעיבר ניסן בניסן. ושם בגמרא דתנא קמא סבירא לי' אם עברוה מעוברת ור"י ס"ל אינה מעוברת. ומביא ראי' ממה שביקש חזקי' רחמים על עצמו. אי הכי ר"ש היינו תנא קמא איכא בינייהו לכתחילה דר"ש סובר אפילו לכתחילה מעברין. ושם בגמרא עיבר ניסן בניסן ולית לי' לחזקי' החודש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן. טעה בדשמואל. דאמר שמואל אין מעברין השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן. ואיהו סבר הואיל וראוי לא אמרינן. ושם בגמרא גופא אמר שמואל כו' עיברו מאי ומסקנא דאפילו קידשו החודש אחר כך בו ביום הרי השנה מעובר והחודש מקודש:
ב
וקשה לי טובא דאם כן למה ביקש חזקי' רחמים על עצמו כיון דבדיעבד מעובר. דהא ר' יהודה הביא ראי' שאם עברוה אינה מעוברת מדהוצרך חזקי' לבקש רחמים על עצמו. ואי משום לכתחילה ביקש רחמים מה ראי' מייתי, ועוד ר' שמעון גופי' קאמר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת ואלא מפני מה כו' ואי קושיית ר' שמעון אינו אלא משום דלכתחילה מעברין. אם כן העיקר חסר בדברי ר' שמעון:
ג
וראיתי למהרש"א ז"ל שכתב דרש"י פירש לאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו אדר שני. וליתא דאם כן הדרא קושיית הש"ס למקומה ולית לי' לחזקי' זה ניסן ואין אחר ניסן. ורש"י לא כתב כן רק למה דסלקא דעתך. וזה דרך רש"י בכל מקום וכן כתב הרמ"ה בשם רש"י ז"ל להדיא דסלקא אדעתא לאחר שקידשו לשם ניסן כו'. והרמ"ה ז"ל עצמו פירש דמשום לכתחילה חשיב אכלו הפסח בלא ככתוב ותמוה כנ"ל:
ד
והנראה לי בזה דבמה דסבירא לי' לר' יהודה אין מעברין מפני הטומאה אף בדיעבד אינו מעובר. בהא סבירא לי' לר' שמעון כמותו. ואם הי' הדין אין מעברין. גם בדיעבד לא הי' מועיל דטעמא דר' יהודה משום דסבירא לי' טומאה הותרה בציבור והוי עיבור שלא לצורך ולא מהני בדיעבד. כן סבירא לי' לר' שמעון גם כן. שאם הי' הדין הותרה בציבור לא הי' מועיל גם בדיעבד. משום דעיבור שלא לצורך הוא. אך דס"ל לר' שמעון דחוי' בציבור וצורך הוא:
ה
אך הא דחשיב צורך להקריב בטהרה. לאו משום נדנוד איסור במה שנכנסין למקדש בטומאה ואוכלים הפסח בטומאה. כיון שכך הדין תורה שיעשו בטומאה אין כאן צד עבירה). אך הצורך היא שלא עשו מצוה מן המובחר להקריב בטהרה. על כן מעברין כדי לעשות מצוה מן המובחר. אך כיון שעיבר ביום שלשים של אדר. שלכתחילה אין מעברין. ואף שבדיעבד מעובר. מכל מקום לא נעשו המועדות והפסח מן המובחר. ותדע שהרמ"ה ז"ל אומר דמשום דלכתחילה אין מעברין חשיב עשו הפסח בלא ככתוב. אך שמוכח מהגמרא להיפוך. אך מכל מקום זה סברא בודאי שלא חשיב מן המובחר כיון שהעיבור הי' שלא כדין לכתחילה:
ו
ועיין בחי' הר"ן סוף פרק קמא דראש השנה דסבירא לי' מדאורייתא אין מחללין שבת על קידוש החודש בשאר ירחי חוץ מניסן ותשרי בזמן שאין בית המקדש קיים [וחולק על רש"י] דדוקא בניסן ותשרי שיהי' המועדות בזמנם. ובשאר ירחי בזמן שבית המקדש קיים שיקריבו הקרבן בזמנו. הרי שאם יעשו החודש מעובר. אף דבדיעבד מעובר. והרי הוקרב הקרבן בראש חודש. מכל מקום כיון שהחודש לא הוקבע בזמנו חשיב הקרבן שלא בזמנו. הכי נמי כיון שהעיבור שנה שלא כדין לכתחילה חשיב כאילו הפסח קרב שלא כדין לכתחילה. ואם כן כשמעברין מפני הטומאה ביום שלשים של אדר [דמפורש בכתוב שמפני הטומאה עברוה] הוי עיבור שלא לצורך. דמה שמרויחין שעושין בטהרה שכך המצוה לכתחילה. מפסידין במה שהעיבור אינו לכתחילה. וחשיב הפסח שלא כדין לכתחילה. ועל כן אף בדיעבד לא הי' מעובר. כיון דעיבור שלא לצורך הוא. דבין כך ובין כך לא הוי הפסח מן המובחר ועוד מפסידין שכל המועדות אינם מן המובחר ואם לא מעברין הי' רק הקרבן פסח שלא מן המובחר:
ז
ויצא מזה לדינא שאם עיברו ביום שלשים של אדר מפני הטומאה אפילו בדיעבד אינה מעוברת. דבסברא זו דעיבור שלא לצורך אפילו בדיעבד לא מהני. לא פליג תנא קמא. דיש לומר תנא קמא סבירא לי' נמי טומאה דחוי' אלא דסבירא לי' מכל מקום אין מעברין לכתחילה. אבל בדיעבד כיון דצורך הוא מעוברת. אבל שלא לצורך סבירא לי' גם כן אפי' בדיעבד אינה מעוברת: