אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שט-ב
[ב]. ב"ה יום ג' מ"מ תרנז"ל. לפלוני אלמוני מק"ק פלוני.
א
אשר הקשה על החכם צבי סימן נ"ט בשתי שדות ופחות משלשה בנתיים אין מצטרפין ליותר מסאתים דאין לבוד ביש מפסיק בנתיים. והקשה מעלתו מריש סוכה אם אין בין החקק ולכותל שלשה טפחים כשירה משום לבוד. הנה דאף שחוץ לחקק יש בו ממש אמרינן לבוד. עוד מפרק ב' דעירובין כ"ה. בנה עמוד פחות משלשה אינו ממעט דחשיב כאינו משום לבוד:
ב
הנה דברי חכם צבי אלה הם דברי תוס' סוכה (דף י"ט.) זה לשונם בכל מקום חשבינן אויר פחות משלשה כסתום על ידי לבוד. ולא דמי לסכך פסול פחות משלשה דאין שייך לעשותן כסתום בסכך כשר מאחר שיש בו סכך פסול עד כאן. ומחקק דריש סוכה לא קשה מידי דודאי כשם שאומרים לבוד לעשות מאין יש. כמו כן אמרינן לבוד לעשות מיש אין. היינו באויר פחות משלשה אמרינן לבוד שנתארך היש ונתמלא האויר עיין פירש"י עירובין (דף ט'.) לבוד לשון סניף להאריך. בחקק אמרינן שנתארך החקק האין עד הכותל. אבל בסכך כשר וסכך פסול אי אפשר לעשות מסכך פסול אין. כיון שהסכך כשר הוא יש. ואי אפשר לומר שנתארך האין:
ג
וכן בנידון החכם צבי שפיר קאמר שאי אפשר לתורת לבוד לבטל דבר ממשיי. שאפילו תאמר לבוד הא יש הוא. רק שתחשוב אותו זרועה מחמת לבוד ואינה זרועה מחמת עצמו. ואינו בדין שיבטל הלבוד את הממש בעצמותו. אבל בהא דחקק או בהא דעירובין שפיר אמרינן לבוד שנתארך האין. ושוב אין כאן ממש כלל הק' אברהם.