אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שט - א

סימן שח

בדין מקיפין בחבלים או בקנים:

א

בטור ושלחן ערוך סימן ת"ס דבמחיצה שאינה של שתי וערב ביחד רק שתי בלא ערב או ערב בלא שתי נותנין ליחיד או לשנים בית סאתים ולשמירה כל צורכן. וכן דין מת אחד בשבת או ניתוסף אחד בשבת. וכן דין המוזכר בפרק כל גגות שלשה קרפיפות וכו' כתבו בטור ושלחן ערוך הכל לענין מחיצה שאינה עשוי' שתי וערב. והוא פרש"י פרק כל גגות. וכן שיטתו בפרק קמא דעירובין בפשט הסוגיא וכמו שהביא הבית יוסף בשמו בלי שום מחלוקת:

ב

ולדידי תמוה לי טובא על רבינו הבית יוסף איך השמיט דעת הרמב"ם שכתב דין המוזכר בכל גגות לענין מקום המוקף שלא לשם דירה. ודין שמירה ויחיד כתבו אף אם הקיפו מחיצה גמורה. אחר כך כתב דמקיפים בקנים ובחבלים ולא חילק כלל בין שמירה ליחיד. בין פחות מבית סאתים ליותר מבית סאתים:

ג

וכפי הנראה לפי שדרך הרמב"ם רחוקה בעיניו שהרי הסוגיא דפרק קמא דעירובין נשנית לענין מקיפין בקנים ובחבלים. גם הרי"ף כתב דינו של ר"נ לענין מחיצה שאינה עשוי' שתי וערב על כן השמיטו לגמרי. ואני הקטן קורא על דברי הרמב"ם אלו שהכל תלוי במזל ואפי' ספר תורה שבהיכל. שלפי עניות דעתי דעת הרמב"ם מוכרח בש"ס. ואדרבא כל הסוגיא דפרק קמא דעירובין מוכחת כן. גם הרי"ף רבו פירש הסוגיא כן. גם דעת התוספות מוכחת כן בשלשה מקומות וכן פסק הרשב"א בעבודת הקודש. וזה החלי לבאר דברים אלו:

ד

הנה רש"י ז"ל פי' בדיבור המתחיל לא התירו ליחיד ובדיבור המתחיל ליתן להם כל צורכן דהיקף שהקיפו בבקעה חשיב היקף לדירה. והחסרון משום שאינו של שתי וערב. וע"כ פירש מימרא דרב פרק כל גגות שלשה קרפיפות כגון שהקיפו לדירה מחיצה של שתי או של ערב. והוא לשיטתו דמחיצה שהקיפו לצורך לילי שבת הוי מוקף לדירה. על כן אין לנו ראי' להתיר לשמירה קרפף שאינו מוקף לדירה. והוצרך להוציא מלת קרפף ממשמעותו ופירש במחיצה של שתי לבד. אבל באמת הוא דוחק גדול. דבכל מקום קרפף פירשו שאינו מוקף לדירה. ועל כן כתבו הרמב"ם כפשוטו שלשה מקומות שאינם מוקפים לדירה. ואף שבפרק קמא נשנה לענין היקף קנים או חבלים. לא קשה מידי כמו שיבואר:

ה

הנה במשנה וגמרא דפרק קמא דעירובין (דף ט"ז:) קשה טובא. במשנה כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי ר' יוסי ב"ר יהודה. ומה זה. דנראה כאלו התחיל לדון בדבר חדש. והרי בזה פליגי חנא קמא ור' יהודה דר"י סובר רק בשיירא התירו ורבנן התירו גם ליחיד. והי' לו לר' יוסי ב"ר יהודה לומר אף בשיירא אסור:

ו

ובגמרא דר"נ אמר ליחיד נותנין לו בית סאתים לשיירא נותנין להם כל צורכן. ומקשה הש"ס רישא ריבר"י וסיפא רבנן ותמוה טובא הלא ר' יהודה סובר כרב נחמן ממש והי' לו לומר רב נחמן כר' יהודה סבירא לי'. לא לתרץ דברישא סבר כר' יוסי ב"ר יהודה משום דאבוה סבר כוותי'. גם על רב נחמן גופי' קשה כיון דפוסק כר' יהודה. מה לו להאריך ליחיד כו' ולפרש כל דיני יחיד ושיירא הי' לו לומר בקיצור הלכה כר' יהודה ומהרש"א בפרק קמא דסוכה (דף ט"ז.) דהלכתא כר' יהודה דמשנתינו יעוין שם. אך בש"ס אלא כר' יוסי ב"ר יהודה הואיל ואבוה קאי כוותי']:

ז

עוד קשה לי בהא דפליגי רב הונא ור' יצחק במת אחד בשבת (או נתוסף אחד) דמסיק הש"ס הכא איתנהו למחיצות (הכא ליתנהו לדיורין). ומאי שנא מיבשו מים בשבת לקמן (דף כ'.) דחשיב ליתנהו למחיצות הואיל ולא הותרו אלא בשביל מים. והכא נמי הואיל ולא הותרה אלא בשביל שיירא. כי מת אחד יחשב ליתנהו למחיצות בפרט שרב נחמן כר' יוסי ב"ר יהודה ביחיד. ואיהו קאמר כל מחיצה שאינה שתי וערב אינה מחיצה. ואיך יאמר דחשיב איתנהו למחיצות. ואין לומר כיון דרב נחמן לא פסק כר"י ב"ר יהודה אלא משום דאבוה קאי כוותי'. וכיון דלר' יהודה מותר כשמת אחד בשבת שוב לא נפסוק כר"י ב"ר יהודה נגד חכמים. כמו בשיירא דפסק כחכמים, דאכתי קשה בנתוסף אחד בשבת יחשב מחיצה הנעשה בשבת דמהני כמו באו מים בשבת דלקמן (דף כ') ולמה נפסוק כר' יהודה לחוד להחמיר נגד ר"י ב"ר יהודה וחכמים:

ח

והנה רש"י פירש (דף י"ז.) בדיבור המתחיל דיורין גורמין. ג' ומת אחד מהם דבצרי דיורין אסורין אם הקיפו יותר מבית סאתים. ולדעת אבן העוזר דבשנים נותנין להם ארבע סאין צריך לומר דלכל אחד הקיפו יותר מבית סאתים וקל להבין. ואם כן הקיפו יותר משש סאין. ולר"י ב"ר יהודה אף בתחילת שבת הי' אסור. ולר' יהודה דמתני' דאיהו לא קאמר אינה מחיצה. ע"כ שפיר חשיב לי' דיורין ואסור לר' יצחק. כיון דבין לר"י ב"ר יהודה בין לר' יהודה אסור פסקינן כמותם. וכדאמרינן לעיל הואיל ואבוה קאי כוותי'. וכן בניתוסף אסור לר' הונא כיון דלר"י ב"ר יהודה אסור אף בשיירא כיון שהקיפו יותר משש סאין. ולר' יהודה חשיב לי' דיורין ושבת גורמת. כן נראה לי ליישב שיטת רש"י. אך עדיין דחוק אפילו לר' יהודה דלא קאמר אינה מחיצה. דמכל מקום כיון שהחסרון במחיצות שאינם שתי וערב ביחד מאי שנא מפסי ביראות. ט) עד כה ביארנו הקושיות הנופלות על פרש"י, ועתה נבאר שהרי"ף אי אפשר שיסבור כפרש"י. ודלא כהאחרונים ברי"ף דכל הסוגיא איסור יותר מבית סאתים ליחיד משום שאינו שתי וערב:

י

והנה זה לשון הרי"ף דרש רב נחמן דירה שתשמישה לאויר ואינה עשוי' שתי וערב אלא שתי או ערב. ופירש הר' יונתן דהרי"ף מפרש דירה שתשמישה לאויר שאינה עשוי' שתי וערב והקשה על זה. ובאמת תמוה גדולה דמה ענין שמטה אצל הר סיני. גם פרש"י שאצל הרי"ף או זה או זה אי אפשר להולמו כלל. גם בפלוגתא דר' הונא ור' יצחק במת אחד או נתוסף אחד פירש הרי"ף בהקיפו שש סאין. ואינו מובן הא אנן קיימא לן כל צורכן. ומה נפקא מינה בחשבון שש סאין. והנה מבואר מדבריו דלא פירש בהקיפו יותר על שש כמו שכתבתי בשיטת רש"י. ואם כן יקשה מה שהקשינו על פרש"י. גם בהא דאיכא בינייהו יחיד בישוב כתב הרי"ף דרבנן בתראי סברי יחיד בישוב שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או של ערב כדין המדבר והלכתא כוותייהו. ותמוה טובא דהא כל המשנה לענין יותר מבית סאתים נשנית. ורבנן בתראי הוסיפו דאפי' יחיד בישוב שרי לטלטולי ביותר מבית סאתים כדשרי תנא קמא במדבר. ואיך פסק הרי"ף כמותם. הא אנן אפילו במדבר לא פסקינן כתנא קמא:

יא

עוד קשה לי לפרש"י דהקיפו בבקעה חשיב היקף לדירה. רק משום שאין עשוי' שתי וערב אסור יחיד לטלטל יותר מבית סאתים. הא משנה שלימה שנינו ריש פרק עושין פסין ר' יהודה אומר עד בית סאתים. אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף. ואם איתא דאפילו למחיצה שאינה שתי וערב אמרו בית סאתים. כל שכן שיש לומר שיעור זה לפסין דגריעי מחבלים כמפורש בברייתא דחנני' ריש פרק הנ"ל. ועוד דמשנה כללא כייל לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף, ולא לחבלים ולקנים. וכן מסתבר דלענין אינה מוקף לדירה יש ללמוד שיעור בית סאתים מחצר המשכן שגם כן לא חשיב מוקף לדירה כמו שכתבו התוספות לקמן (דף כ"ג) דיבור המתחיל שהוא. וכן דעת הרי"ף בשמעתין דמשום שהי' עראי לא הי' חשיב מוקף לדירה. וכמו שיבואר לפנינו. אבל לענין שתי וערב מה שייך ללמוד ממשכן. דבמשכן הקלעים על גבי עמודים היו מחיצות גמורות:

יב

ועתה אבאר פי' הסוגיא לדעת הרי"ף והרמב"ם על פי מה שכתבו התוספות (דף י"א) שהקשו בשיירא למה לי קנים או חבלים יעשו צורת הפתח מארבע רוחות. ותירצו זה לשונם דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף לדירה. מבואר מדבריהם דשיירא שהקיפו בבקעה כיון שאינה אלא ללילה אחת לא חשיב מוקף לדירה. שוב ראיתי לרשב"א (דף כ"ב.) בשם התוספות וזה לשונו דפסין לא חשיבי מוקף לדירה שהרי פעמים שאין בין הבור לפסין רק שתי אמות. והיכי הוה הך דירה. ועוד דלא שרינן לעיל אפילו במחיצה של חבלים דעדיפי אלא כדי צרכן ואפי' לרבנן ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי. ואף על פי שהחבלים עדיפי ולא חשבינן לה מוקפת לדירה כיון שאין דרין בה עד כאן לשונו. מבואר דחסרון של היקף חבלים משום שאין מוקף לדירה. וכן כתבו התוספות עוד ריש פרק עושין פסין וז"ל דבשמירה הואיל ונעשה לצורך שעה לא חשיב מוקף לדירה כמו פסין [ובתוס' ר' עקיבא איגר הוסיף תיבות "כל כך" דעתו לומר שקצת חשיב מוקף לדירה, ואינו אלא גורע. שהרי מבואר בדבריהם פרק קמא דלא חשיב מוקף לדירה כלל]:

יג

והנה בסוף הסוגיא איכא בינייהו יחיד בישוב דתנא קמא במדבר שרי משום דאי אפשר להם לעשות מחיצות טובות. וכן פרש"י יעוין שם. ובזה יבואר המשנה מקיפים בקנים ובחבלים. בשיירא דיברו דברי ר' יהודה. פירוש דעל כן לא שרי בקנים ובחבלים אלא במדבר דאי אפשר לעשות מחיצות טובות. והרי במדבר לא חשיב מוקף לדירה ע"כ אסור לטלטל ביותר מבית סאתים כמפורש בש"ס] אלא בשיירא שהקילו חכמים לטלטל אפילו בקרפף שלא הוקף לדירה רק שלא יהי' בית סאתים פנוי מכלים [וכדאמר רב בפרק כל גגות] וחכמים סבירא להו דאפילו ביחיד הקילו לטלטל בקרפף יותר מבית (סאתים שלא הוקף לדירה באופן הנ"ל:

יד

נמצא שמחלוקת ר' יהודה עם חכמים במה שהתירו במדבר קרפף ביותר מבית סאתים אם הוא דוקא בשיירא או אפילו ביחיד רק שסמכו ר' יהודה על משנה דמקיפין בקנים ובחבלים. דמכאן מוכח דין זה כיון שלא התירו קנים וחבלים אלא במדבר ובמדבר לא חשיב מוקף לדירה. ר"י ב"ר יהודה אמר כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ומודה ריבר"י במחיצה גמורה שהקיפו במדבר אף שלא חשיב מוקף לדירה שהתירו בשיירא. ואפשר אפי' ליחיד. רק כיון שאינה עשוי' שתי וערב. דמדינא אינה מחיצה. ובישוב לא מהני כלל כדסבירא לי' לר' יהודה כנ"ל. וכן לתנא קמא רק במדבר הקילו. על כן לא ניקל עוד קולא אחריתא להתיר כל צורכן. על כן אף בשיירא אסור. ולא התירו אלא בית שש:

טו

ופסק רב נחמן כר"י ב"ר יהודה דבמדבר והוא מחיצה שאינה של שתי וערב ביחיד נותנין לו רק בית סאתים. וזה שכתב הרי"ף שתשמישה לאויר שאינה מוקפת לדירה ואינה של שתי וערב ויש בה שני החסרונות. על כן לא נתנו ליחיד רק בית סאתים. אבל אם הי' מחיצה גמורה. בזה לא אמר ר"י ב"ר יהודה כלל. ופסקינן כחכמים נגד ר' יהודה. דאף ליחיד נותנין כל צורכו, ע"כ לא הי' רב נחמן יכול לפסוק כר' יהודה. דאם כן הי' משמע דאפילו במחיצה גמורה שאינה מוקפת לדירה אין נותנין ליחיד רק בית סאתים. ופריך הש"ס רישא ר"י ב"ר יהודה וסיפא רבנן. ומשני משום דסבר אבוה כוותי' דביחיד ר' יהודה אוסר גם כן ואפילו במחיצה גמורה. כל שכן במחיצה של שתי לבד. אבל בשיירא פסק כחכמים נגד ר"י ב"ר יהודה:

טז

והנה מכל הני תנאי מבואר דלא הקילו במחיצה של שתי לבד או של ערב לבד רק במדבר [על כן פליגי התנאים בהיתר הקרפף משנה דקנים וחבלים דע"כ במדבר]. ובזה אין נפקא מינה בין פחות מבית סאתים ליותר. דשיעור בית סאתים נשנה רק לקרפף. ורבנן בתראי פליגי דאפילו ביחיד בישוב מותר מחיצה של שתי או ערב לבד ואפילו ביותר מבית סאתים מותר דבזה אין חילוק כנ"ל ופסק הרי"ף כמותם ואף דבמדבר קיימא לן דאסור משום דלא הוי מוקף לדירה. אבל בישוב דמוקף לדירה מותר, ועל כן השמיט הרי"ף מימרא דרב בפרק כל גגות דבקרפף אפי' ליחיד כיון דהוי מחיצה גמורה. רק שאינה מוקפת לדירה ופסקינן כחכמים. וזה מוכח מרב נחמן משום שמואל דפסק רק כר"י ב"ר יהודה ולא כר' יהודה ורב פסק כר' יהודה ולא קיימא לן כוותי' דההוא עדיפא דאיתמרא בדוכתא ורבים נינהו:

יז

והשתא לא קשה למה חשיב איתנהו למחיצות. דהא ר"י ב"ר יהודה אמר אינה מחיצה. דהא דאינה מחיצה אינו תלוי ביחיד. דאם כן לא הי' מתירים לו אף בית סאתים דבזה אין חילוק. ואינו תלוי היתר מחיצה זו רק במדבר. רק דשוב לא הקילו קולא אחריתא. ועל כן אף שנשאר יחיד הוה איתנהו למחיצה דאפילו ביחיד במדבר מקילים שיחשב מחיצה והאיסור רק משום שאינה מוקפת לדירה. ואמרינן פרק הדר ס"ז קרפף שלא הוקף לדירה הזורק לתוכו חייב. מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. על כן חשיב איתנהו למחיצה ודו"ק. וזה שהשמיענו הרי"ף במה שכתב שהקיפו רק בית שש. דאפילו בזה אסור לר' הונא בנתוסף עליהן ואסור לר' יצחק במת ודלא כפרש"י כנ"ל:

יח

והרמב"ם פסק לדרב בפרק כל גגות. ע"כ לא הביא לענין דין שיירא שפי' שתי או ערב רק במחיצה גמורה. והאיסור רק משום שלא חשיב מוקף לדירה. ובמחיצה שאינה של שתי וערב פסק דהוי מחיצה. ולא חילק בין שיירא ליחיד בין בית סאתים ליותר מבית סאתים כרבנן בתראי דפסק הרי"ף כמותם:

יט

וראי' לפי' זה מדברי התוספות סוכה (דף ט"ז: י"ז.) שתירצו אדר' חסדא דכל מחיצה שאינה עשוי' שתי וערב אינה מחיצה. ותמוה דזה רק לענין יותר מבית סאתים ועיין במהרש"א. ולפי מה שכתבתי הדבר נכון היטב דלתנאי דמתני' לבד מרבנן בתראי לא התירו בישוב כלל מחיצה זו. ע"כ אף בסוכה אסור:

כ

והנה מהנ"ל מבואר דבענין קרפף יותר מבית סאתים אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. דבמדבר לא חשיב מוקף לדירה כמו קרפף כדמוכח מרב פרק כל גגות שלמד היתר קרפף לשמירה ממתני' והוא הדין שנלמד ממת אחד מהם דגם בקרפף אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. וכן מוכח מקושיות התוספות (דף כ"ה:) דיבור המתחיל קרפף מדלא תירצו בפשיטות שנפרץ בשבת. דסתם שנפרץ בשבת משמע. (כבדף צ"ג:) דפשיט בעיא דר' אושעיא עיין שם. מוכח דסבירא להו דאם כן גם משום יתור לא הי' אוסר. ולמדו כן לפי פי' הסוגיא ומוכח פי' הנ"ל:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה