אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שא

סימן ש

דין עירוב חצירות. א) דעת הרמב"ם ז"ל דהא דאסור להוציא מבית לחצר שאינה מעורבת משום דבית רשות היחיד וחצר רשות שותפות ומיחלף במרשות היחיד לרשות הרבים. וכן משמע דעת התוספות שבת (דף ו'.) סוף דיבור המתחיל ארבע רשויות שכתבו דעל כן לא תני חצר שלא עירבו. משום דרשות היחיד הוא אלא שבדבר אחד עשאוהו ככרמלית יעוין שם. והתוספות יום טוב תמה על הרמב"ם מחלון שבין שתי חצירות דאסור להוציא מחצר זה לזה דרך חלון בלא עירוב שתי החצירות יחד ונדחק בישובו ודעת רש"י שבת (דף י"ד:) דיבור המתחיל עירובין דתקנת שלמה ובית דינו הי' שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב (ובדף ו'.) דיבור המתחיל לא עירבו אסורין מפני שהבית רשות אחד והחצר רשות לכולן נמצא מוציא מרשות לרשות בלא עירוב ואף על פי ששתיהן רשות היחיד וכו' משמע דהאיסור משום שמוציא מרשות לרשות שיש לאחר גם כן חלק ודלא כרמב"ם. וצריך לבאר טעם מחלוקתם ומאין למד הרמב"ם דבר זה. ופשט כל הפרקים דמס' עירובין כרש"י וכמו שהקשה בתוספות יום טוב:

ב

עוד מצינו מחלוקת בין רש"י להרשב"א שרש"י שבת (דף ק"ל:) דיבור המתחיל מותר לטלטל בכולה דאם הוציא מבית לחצר שאינה מעורבת דרך מלבוש פושטן ומטלטלין בכולה. אבל הרשב"א בעבודת הקודש הביאו בספר אבן העוזר דאסור לטלטל בתוכה כי אם ארבע אמות. והרב ז"ל מלאדי בשלחן ערוך שלו דייק מדברי התוספות עירובין (דף צ"א:) דיבור המתחיל וכלים דסבירא להו גם כן דמותר ובמחילת כבוד תורתו הקדושה הרמה והנשאה אגב שיטפי' כתב כן ולא עיין בהתוספות בעירבו בני חצר לעצמם ובמהרש"א עיי"ש שפירושו מוכרח דאם לא כן מהיכי תיתי שיהי' אסור לטלטל מחצר זה לחצר אחר וכל החצירות רשות אחת הן לכולהו תנאי היכי דלא עירבו:

ג

ומדברי התוספות שבת (דף ס"ד:) בדיבור המתחיל רבו ענני שהוכיחו שנשים מותרות להתקשט ברשות הרבים דידן שאינה אלא כרמלית. מדשרי בחצר שאינה מעורבת. מוכח דסבירא להו כהרשב"א. דאם לא כן קשה מה ראי' מחצר שאינה מעורבת דליכא למיגזר דשלפי ואתי לאתויי ארבע אמות. שהרי מותרין לטלטל בכולה. אלא ודאי משום דאפי' שבתו התכשיטין בבית מותרין לצאת עמהם בחצר. ואי שלפי אסורין לטלטל ארבע אמות כשיטת הרשב"א ושפיר מדמים לכרמלית:

ד

הרי נתברר שהרשב"א והתוספות חולקים עם רש"י בדין הנ"ל. ואנן לא ידעינן מאי טעמייהו. ומאין למדו הרשב"א והתוספות דין זה. ומצד הסברא נראה דמותר כיון דרשות היחיד הוא מה נפקא מינה אם שבתו בחצר או בבית:

ה

כדי ליישב כל זה נקדים מה שביארנו בסוגיא דמקיפין בחבלים. דרש"י והרא"ש והטור מחולקים עם הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והתוספות בפירוש הסוגיא דמקיפין בחבלים, דלרש"י וסייעתו היקף חבלים חשיב מוקף לדירה. אף שהקיפום רק ללילה אחת במדבר. והחסרון רק משום שאינו שתי וערב. ולהרי"ף וסייעתו מחיצה של שתי לבד הוי מחיצה גמורה. רק משום דלא חשיב היקף לדירה. והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין שם וימצא נחת בעזהי"ת:

ו

והנה שם בסוגיא מבואר דה' שלשה ומת אחד מהם אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה משום דקיימי מחיצות והנה בשמעתא דפסי ביראות בעירובין (דף כ') יבשו מים בשבת מהו ופשיט לי' דאסור דחשיב ליתנייהו למחיצות. והנה לשיטת רש"י צריך לומר דמחיצה שאינה של שתי וערב חשובי מחיצה טפי מפסין כדמוכח ריש פרק ב' מדחנני' חבלים לבור ולא פסין עיין שם. אך להרי"ף וסייעתו דלא חשיב היקף לדירה ואנן קיימא לן קרפף כרמלית גמור ומותר לטלטל ממנו לכרמלית. ועיין בתוספות (בדף כ"ה:) דיבור המתחיל וכי. ואם כן יחשב ליתנהו למחיצות כיון דכרמלית גמור הוא מדרבנן. וצריך לומר דאף שכרמלית גמור הוא. מכל מקום כיון שאין חסרון במחיצות. דמחיצות הן אלא שמחוסרת דיורין חשיב איתנהו למחיצות מה שאין כן בפסי ביראות דהחסרון במחיצות שפרוץ מרובה על העומד ופרצותיהן בי"ג ושליש:

ז

והנה בתוספות (דף י"ז.) הקשו בכותל שבין שתי חצירות שנפל דמתיר שמואל משום הואיל והותרה הותרה. הא ליתנהו למחיצות. דכל אחת נפרצה במלואה למקום האסור לה. ותירצו משום דמחיצות החיצונות קיימות שעל ידיהן נעשה החצר רשות היחיד. פירוש ולא הוי כרמלית גמור אף שנפרצה מחיצה. וקשה לי דכי היכי דהכא בקרפף חשיב איתנהו למחיצות אף דכמו שהוא עכשיו כרמלית הוא. כיון שאין חסרון במחיצות חשיב איתנהו. כמו כן התם להיפוך אף שאחר שנפרצה המחיצה אין איסור כרמלית גמור רק משום שנפרצו הרשויות זה לזה. מכל מקום כיון שהחסרון במחיצה יחשב ליתנהו למחיצות ודו"ק היטב. [התינח לשיטת רש"י הכל תלוי באם הוא עכשיו כרמלית גמור דבחבלים אף עכשיו לא הוי כרמלית גמור על כן אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. וכן בכותל שבין שתי חצירות שנפל דאף עכשיו לא הוי כרמלית גמור ואסור לטלטל ממנו לכרמלית או לקרפף כמו שפרש"י (דף צ':) בדיבור המתחיל ושמואל יעוין שם]:

ח

ליישב זה נקדים דברי רש"י (דף צ"ג:) בדיבור המתחיל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. וזה לשונו רב לית לי' הואיל והותרה הותרה. וכחד חצר לא משוינן לי' דקיימא לן חצר שלא עירבה דברי הכל מטלטלין כלים ששבתו באוירא. דההיא כולה חדא רשותא היא. אבל הכא שתי רשויות האוסרות זה את זה היו ונמצאת כל אחת נפרצה למקום האסור לה. ביאור דבריו דרש"י הקשה דכיון דנפרצה הכותל שביניהם הוי להו חד חצר. ולא שייך לומר שבני חצר זו דרין עד מקום המחיצה לבד וכן בני חצר האחרת אלא דחשובין כולם דרים ביחד. ואם כן מותר לטלטל הכלים מזו לזו. ואף שהחשש משום מאני דבתים דשכיחי בחצר וכמו שכתב רש"י שם בסוף הדיבור. מכל מקום כיון שכבר הוציאן לחצר בעוד המחיצה קיימת והשתא חד חצר הוא מותר לטלטל בשני החצירות כיון שחצר אחת הוא וכולם דרין בשניהם. ואזיל לטעמי' בשבת (דף ק"ל:) דאם הוציא מבית לחצר שאינה מעורבת דרך מלבוש מותר לטלטלן בכל החצר. ותירץ רש"י דנהי דאם הי' נפרץ מערב שבת היו חשובין כאילו דרים כולם בשניהם. הכא שנפרצה בשבת ומתחילה שני רשויות היו אף עכשיו שנפרצה חשובי שתי רשויות וכל אחת נפרצה במלואה למקום האסור לה:

ט

ומבואר דרש"י חידש סברא זו לפי שיטתו בשבת, אבל לדעת התוספות והרשב"א אין צריך לזה ואמרינן באמת דחשובים עכשיו דרין בכולם יחד ומכל מקום אסור לטלטל כי אם ד' אמות משום חשש מאני דבתים דאותם אסור לטלטל כי אם ד' אמות אף שהוציאן בהיתר:

י

ומעתה לא קשה קושיא הנ"ל הא ליתנהו למחיצה. דהא עכשיו אין איסור משום חסרון מחיצה כלל. דהא כמו שהוא עכשיו מותר לטלטל אף מזה לזה. רק משום ששבתו בבתים והם בחצר שאינה מעורבת. ובזה שפיר אמרינן הואיל והותרה הותרה וכן לשון הש"ס דיורין הבאין בשבת עיין שם פרש"י. משמע דעל ידי שנפרצה הכותל חשיב נתוספו דיורין בכל חצר. וכן לשון הרמב"ם ואף על פי שניתוספו הדיורין]:

יא

ואין להקשות דעכשיו דאמרינן הואיל והותרה הותרה ממילא אסור לטלטל לחצר האחר הואיל ונאסרה נאסרה. וכן אמר שמואל זה מטלטל עד עיקר המחיצה ושוב חשיב מחיצה ויאסר. לא קשה מידי דכיון דאין איסור רק מצד תחילת שבת ואז הי' מחיצה ודו"ק:

יב

מעתה נתברר מחלוקת רש"י בשבת עם התוספות ורשב"א. דמשום דסבירא להו להתוספות ורשב"א בקרפף אמרינן הואיל והותרה הותרה דחשיב איתנהו למחיצה. מוכרחים לסבור דלאחר שנפרצה המחיצה הכל חצר אחת הוא כנ"ל. ואף על פי כן אמר רב אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. מוכח דכלי הבית שהם בחצר שאינה מעורבת אסור לטלטלן כי אם בארבע אמות. ואף שהוציאן בהיתר כמו הכא שהוציאן בעוד המחיצה קיימת. אבל רש"י לשיטתו שפיר יכול לסבור דכלי הבית שהוציאן מותר לטלטלן בכולה, וטעמא דרב דשני רשויות אוסרות זה את זה היו. וכל אחת נפרצה במלואה למקום האסור לה. ומשום דלאו כרמלית גמור אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה כנ"ל באריכות:

יג

ועתה נבאר מחלוקת רמב"ם עם רש"י בעיקר תקנת שלמה ותחילה איישב בעז"ה קושיות התוספות יום טוב דודאי מודה הרמב"ם דאסור לטלטל מרשות ראובן לרשות שמעון בלא עירוב. רק מבית לחצר שהוא רשות לכולן יחשב כאלו עדיין אגודו בידו. דהא במקצת עוד הוא ברשות בעל הבית. וכן להיפוך כלים ששבתו בחצר שאסור להכניסן לבית הא תחילה הי' אגודו בידו ומותר להכניסן לגמרי. דהא בכרמלית ואגודו בידו אפילו שבות ליכא. ודעת התוספות וכן פסק באבן העוזר דאפילו בלאו ספר תורה. וכן פשט הסוגיא דעירובין (דף ק"ג.) ואין לחלק דדוקא התם שמקצת החפץ לגמרי בידו מה שאין כן הכא שכולה בשתי רשויות. דקל וחומר הוא מה התם שמקצת החפץ לגמרי בכרמלית הואיל ויש לו שייכות לפנים מותר להכניסו. כל שכן שכולה ברשות שניהם [ועיין בחי' הר"ן בבא מציעא בשמעתא דשליחות יד ברועה שהניח מקלו ותרמילו עלי'] על כן אין איסור במבית לחצר רק דחצר מיחלף ברשות הרבים כנ"ל טעם הרמב"ם:

יד

ועתה נבאר ראייתו. דלפי מה שביארנו לשיטת הפוסקים והרמב"ם מכללם דאמרינן בכותל שבין שתי חצירות שנפרצה הואיל והותרה הותרה. משום דעכשיו הכל רשות אחת. וקשה בחצר קטנה שנפרצה לגדולה בשבת דדיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה. והקטנה נפרצה במלואה למקום האסור לה דאסור להוציא מקטנה לגדולה. אף אם הי' כך מערב שבת דגדולה היא רק לבני גדולה והקטנה אף לבני קטנה, ולא שייך שהכל חצר אחת היא. ומכל מקום איתא (שם צ"ג:) דהואיל והותרה הותרה. אך לדעת הרמב"ם דמרשות היחיד לרשות שיש לאחר גם כן חלק אין איסור רק משום דמיחלף במרשות היחיד לרשות הרבים לא קשה מידי. דבשני חצירות דקיימא לן כל החצירות רשות אחת הן. ואין איסור רק משום ששבת בבית, והרי הבית הי' גם כן רשות היחיד כמו חצר גדולה. רק דמבית הקטנה הי' אסור לטלטל לחצר גדולה משום מרשות אחד לרשות אחר. ואיסור זה אזיל לי' כיון שהוא בחצר קטנה ששייך גם לבני גדולה ודו"ק היטב:

טו

ואין להקשות מהא דאמרינן (דף צ"א.) בסוף העמוד דכלים שהוציאן לחצר שאינה מעורבת דרך מלבוש אסור להוציא אותם לחצר אחרת. ואף שכבר יצאתה במקצת לרשות המותר עם חצר האחר דכל החצירות רשות אחת הן, לא קשה מידי לעניות דעתי דנראה דאפילו הוציא מבית שמעון לחצר לוי אסור להוציאו לחצר ראובן. כיון דשבת בבית שמעון. ובחצר ראובן עוד לא הי' כלל כנ"ל:

טז

ונראה לי הוכחה לדעת הרמב"ם מכותל שבין שתי חצירות שאין רחב ארבע אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין. משום דאינו רחב ארבע הוי מקום פטור לשניהם. וקשה לי הא כותלי רשות היחיד חשובים רשות היחיד אף שאין רחבים ארבע משום לאחרים עושים מחיצה וכו'. ואם כן הכא שהוא משותף לשניהם הוא בכלל רשות זה דלאחרים עושה מחיצה ואסור חבירו להעלות. וכן הוא רשות חבירו ואסור זה להעלות. אבל לשיטת הרמב"ם דרשות שותפות לשניהם אין איסור משום מרשותו לרשות חבירו רק משום דמיחלף ברשות הרבים. אם כן כיון שהוא פחות מארבע אי אפשר לעשות רשות אחרת דומה לרשות הרבים ובזה אין שייך לאחרים עושה מחיצה דלאחרים אין עושה רשות הרבים:

יז

העולה מהנ"ל לענין הלכה יש לפסוק כדעת הרשב"א והתוספות דכלי בית שהוציאן לחצר שאינו מעורבת אסור לטלטלן בתוכו כי אם ארבע אמות דרבים נינהו נגד רש"י. ועוד דלפי מה שביארנו על כרחך הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו לענין קרפף אמרינן הואיל והותרה הותרה בשטתייהו אזלי. ולהרא"ש והטור דקיימי בשיטת רש"י דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה אלא במחיצה שאינה עשוי' שתי וערב. מכל מקום הכרח לדידהו דסבירא להו בהא כרש"י דמותר לטלטלן בחצר שאינה מעורבת. שוב ראיתי שגם הרא"ש בשבת הביא הדמיון כרמלית לחצר שאינה מעורבת. ומבואר דגם הוא סבירא ליה כהרשב"א. וברור שיש כמותם. ודלא כהרב בשלחן ערוך שפסק דמותר וכבר ביארנו לעיל דאגב שיטפי' כתב כן עיין שם:

יח

שוב ראיתי שיש לדחות הראי' שהבאתי מהתוס' והרא"ש בשבת דמדמים כרמלית לחצר שאינה מעורבת. על פי דברי תוספות רי"ד פרק במה מדליקין שתירץ על קו' התוספות איך גזרינן חלב מהותך אטו שאינו מהותך. הא שאינו מהותך לא נאסר אלא משום גזירה שמא יטה והוה לי' גזירה לגזירה. ותי' בתוס' רי"ד דכי אמרינן דלא גזרינן גזירה לגזירה היינו באיסור כרמלית דלא נאסר מחמת עצמו שלא יבא בה לידי איסור רק אטו רשות רשות הרבים תו לא גזרינן בה גזירה אחריתא. אבל חלב שאינו מהותך שנאסרה משום שמא יטה בה שפיר גזרינן עבורה חלב מהותך יעוין שם. ואם כן פשיטא שאין לאסור בכרמלית דלמא שלפא ומחוי ואתי לאתויי ארבע אמות בכרמלית. דהא ארבע אמות בכרמלית לא נאסר מחמת עצמה רק אטו רשות הרבים. רק שיש לגזור שלא תלך בתכשיטין בכרמלית אטו רשות הרבים. והילוך בתכשיטין ברשות הרבים מחמת עצמה נאסר שלא יבא בה לידי איסור העברת ארבע אמות. ועל זה שפיר מייתי ראי' דלא גזרינן גזירה זו מחצר שאינה מעורבת. מדשרי שתלך בהם מבית לחצר שאינה מעורבת ולא גזרינן אטו שתלך בהם לרשות הרבים:

יט

עוד יש ללמוד מהנ"ל דחצר שנפרצה לקרפף פחות מסאתים בשבת אסור להוציא כלי הבית לחצר. לדעת הרי"ף וסייעתו. אף דלא הוי כרמלית גמור כיון דמכל מקום תלוי במחיצה. ודוקא בשני חצירות שנפרצה מחיצה שביניהם דחשיב חצר אחת וכולם דרים בשניהם [וכמו דאמרינן בש"ס דיורי גדולה בקטנה דאין מחיצה לקטנה שימנע רגל גדולה] מה שאין כן בחצר וקרפף שנפרצו זה לזה דמכל מקום אין לקרפף מחיצה לדירה. דמחיצות חצר לקרפף לא עבידי. ושתי רשויות הן. וכיון שאין מחיצה ביניהם בחסרון מחיצה לא אמרינן הואיל והותרה הותרה:

כ

אך לשיטת רש"י וסייעתו דהכל תלוי באם הוי כרמלית גמור. ובזה כיון דלא הוי כרמלית גמור כמפורש בתוספות (דף כ"ה:) אמרינן בי' שבת הואיל והותרה הותרה. אך אם נפרץ לקרפף יותר מבית סאתים כיון שדינו כאלו נפרץ לבקעה כמו שכתב רש"י (דף כ"ד:) בדיבור המתחיל לשביל של כרמים והתוספות (דף ז':) דיבור המתחיל בעירבו. ואם כן הוא כרמלית גמור לא אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה לכל הפוסקים. ודלא כהאבן העוזר בחי' (דף כ"ה:) וראיותיו שם נסתרים מתוך דבריי כמובן:

כא

שוב ראיתי ברא"ש פרק א' סימן כ"ג וזה לשונו דכיון דמעיקרא רשות היחיד והשתא רשות היחיד והוקפה לדירה. משמע שאם נפרצה לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה לא אמרינן הואיל והותרה הותרה וכמו שכתבתי. ואפשר דאפילו פחות מבית סאתים וכמו שכתבתי:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה