אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ש
א
כתב האבן העוזר בחי' פרק כל גגות דגג שבולט רק מצד אחד לרשות הרבים הי' נחשב רשות היחיד כיון דקיימא לן שלש מחיצות דאורייתא. וכאן יש שלש מחיצות ניכרות דאמרינן בהן גוד אסיק. ובצד הרביעית דלא אמרינן בי' גוד אסיק שהגג בולט ואין המחיצה ניכרת. הא שם נפרצה למקום פטור, ע"כ שפיר הוי רשות היחיד בשלש מחיצות. על כן כתבו התוספות הטעם משום דגג הבולט הוי כרמלית וכל הגג נפרץ במלואה לכרמלית עיין שם:
ב
והנה דעת האבן העוזר דהא דבעינן מדרבנן מחיצה רביעית רק שלא יהי' נפרצה במלואה למקום האסור לה. ולשיטתו הוה אתי שפיר לשון הגמרא והא נפרצה למקום האסור לה בפשיטות אבל דעת הרב בשלחן ערוך אינו כן. אלא דאפי' אין הגג בולט רחב ארבע אסור כיון דנפרץ למקום פטור חשיב מצד ההוא כאלו אין כאן מחיצה ואסור. הרי דסבירא ליה דמדרבנן בעי ארבע מחיצות בלאו טעמא דנפרצה למקום אסור. ואדרבא הא דנפרצה למקום פטור מועיל שיתבטל המחיצה רביעית. ובשלשה מחיצות אינו נעשה רשות היחיד מדרבנן ודו"ק. ולפי עניות דעתי נראה להכריע ולחלק בזה בין חצר למבוי:
ג
והנה (דף י"א:) מחלוקת בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סוברים הכשר מבוי סתום בלחי וקורה. ובית הלל מתירים בלחי או קורה לבד. ומפרש בגמרא דבית שמאי סוברים ארבע מחיצות בעי מן התורה לדעת המקשן או רק מדרבנן להתרצן ובית הלל סוברים ג' מחיצות די'. ושם ר' אליעזר אומר לחיין. וידוע דר' אליעזר שמותי הוא. היינו מתלמידי בית שמאי. בודאי גם ר' אליעזר בעי ארבע מחיצות. ולחיין חשיב לדידי' מחיצה גמורה [וכן כתב הרא"ש פרק כיצד מעברין דוקא בלחי וקורה כו' אבל בשני פסין כו' יעוין שם] והנה בגמרא מודים חכמים לר' אליעזר בפסי חצר מאן מודים רבי והכי קיימא לן. ואם כן בחצר בעינן ארבע מחיצות. ומהיכי תיתי לחדש דמחיצה רביעית בעי רק כדי שלא יהי' נפרץ במלואה. ומסתמא כל הד' בעי' לרשות הרבים. דבדיבור אחד נאמרו. אבל במבוי כיון דמפורש בגמרא דלבית הלל דקיימא לן כוותייהו סגי אפילו מדרבנן בג' מחיצות. שפיר יש לומר דהא דצריך לחי וקורה שלא יהי' נפרץ במלואה למקום האסור לה ומשום גזירה דילמא אתי להשתמש שם:
ד
ותדע דהא קיימא לן קורה משום היכר וליכא כי אם ג' מחיצות. הרי דבמבוי צריך מחיצה רביעית רק משום פירצת מלואה כנ"ל. אבל בחצר בעינן ארבע מחיצות. ועל כן בגגין העיקר כדעת הרב בשלחן ערוך, ואפילו ארכו יותר על רחבו דקיימא לן בחצר ניתר בלחי וקורה מכל מקום גג נראה לי שאינו ניתר כיון דהוי רשות היחיד רק משום גוד אסיק. וכן כתב האבן העוזר על השלחן ערוך סימן שס"ג סעיף כ"ו והוכיח כן מהש"ס עיין שם ואם כן בעי ארבע מחיצות:
ה
ולפי מה שכתבתי נראה לי לפרש מה שחילק הש"ס (דף י"ב) דר' אחלי דאמר שאם הי' פתח המבוי פחות מארבעה אין צריך כלום. בחצר צריך תיקון. פרש"י בחצר מרובע או רחבו יותר מארכו. ולפי מה שכתבתי יובן בטוב טעם דעל כרחך מיירי כשתוך המבוי או חצר רחבים ארבעה. דאם לא כן הוי מקום פטור ומותר לכולי עלמא. רק שהפתח פחות מארבעה וכותלי המבוי מתרווחים והולכים. וכהאי גוונא כתבו התוספות (דף כ"ה) בדיבור המתחיל קרפף. וע"כ מתיר ר' אחלי במבוי כיון דלא בעי רק שלש מחיצות והאיסור רק משום פירצת מלואה. והרי לא נפרץ רק כנגד הפתח שהוא פחות מארבע. והוי מקום פטור. ואף ששאר המבוי נפרץ לכנגד הפתח וכיון שנפרץ למקום פטור נתבטל המחיצה. מכל מקום נשאר לה שלש מחיצות מחיצה שכנגד הפתח. ומחיצה שבצדה. ומה שמתעגל אל הפתח. [ועוד נעיין בזה אם נחשוב מחיצה שבצדה עם מה שמתעגל לשני מחיצות או חשיב רק מחיצה אחת] ובחצר דבעי ארבע מחיצות כיון שנפרצה מצד אחד ליכא ארבע מחיצות ואסור:
ו
ואם נאמר דמה שמתעגל לא חשיב מחיצה בפני עצמה ניחא בפשיטות. דחצר כיון דבעי ד' מחיצות וליכא אלא שלשה אסור. ובמבוי דלא בעי אלא ג' אף פחות מארבע שכנגד הפתח כיון שאין נעשה כרמלית נשאר רשות היחיד כדין תורה ואסור לטלטל מתוכה לכרמלית, דהאי טעמא דמותר לטלטל ממקום שיש לו שלשה מחיצות לכרמלית גמור. משום דאי לא שרית לי' אתי לטלטל במקום ההוא ארבע אמות כדאמר בהש"ס פרק הדר גבי קרפף. אבל היכי דהוה מקום פטור מדרבנן וליכא גזירה. שוב אסור לטלטל מתוכה לכרמלית גמור. ואם כן הוי רשות היחיד גמור אפילו מדרבנן לכל דבריו. ולא שייך שנפרצה במלואה למקום פטור. כן יש ליישב:
ז
ולמאן דלית לי' דר' אחלי נראה לי משום (דבדף ט') אמרינן במקום שאין בו ארבע שפתוח לכרמלית מצא מין את מינו וניעור, ואיתא בבכורות (דף כ"ב) בלוקח ציר מעם הארץ דטהרה מעוררת טומאה. כיון דאם יתעורר יטמא הטהור. והכי נמי אם יהי' המקום שאין בו ארבע כרמלית נעשה כל המבוי כרמלית ויהי' בו שיעור ארבע. על כן מתעורר המקום שאין בו ד' לעשות כרמלית ואינו בטל להכא ולהכא ודו"ק: