אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רצט
א) בתרומת הדשן סימן ע"ה הובא ברמ"א סימן שנ"ח סעיף ב' שיש תקנה להניח עפר גבוה פחות מעשרה טפחים ברוחב ארבע. ואם אין הכותל גבוה למעלה מהעפר עשרה טפחים חשיב כאלו אין שם מחיצה. ואם סילק העפר לאחר שבנה בו בית דירה חשיב ישב ולבסוף הוקף. וכתב עלה בתרומת הדשן ואף על גב דמחיצה זו נעשית מאלי' על ידי שפרוץ העפר. מה בכך. הא מסקינן התם בפרק שני גבי נבלעו מחיצות התחתונות דמחיצה הנעשית מאלי' אף על גב דלגבי נכסי הגר לא מהני לגבי שבת בכהאי גוונא מהני. עד כאן:
ב
הנה מה שכתב דנבלעו מחיצות התחתונות חשיב מאלי' וראייתו מנכסי הגר. לכאורה יש לפקפק בזה. דהא בש"ס שם מוכיח דלא מהני בנכסי הגר משדי ליפתא. ובכהאי גוונא נראה דמהני בשבת. דנטעי מתחילה לכך נחשב בפרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) מחיצה הנעשית בידים והוקף לדירה. ואי לא דתשמישה לאויר הי' מותר לטלטל בתוכה יותר מבית סאתים. וצריך לומר דשדא ליפתא לא מהני שיחשב תיקון בקרקע שהרי אינו מתקן אף אחר כך רק בלפת המחובר לקרקע, ואלו הי' מתקן אחר כך בידים הי' נחשב תיקון לקרקע כיון שהלפת מחובר לקרקע. אבל נטיעתו מתחילה לא מהני כיון שבעת נטיעתו עדיין אין כאן לפת מחובר לקרקע. וראי' לזה הא דקיימא לן מסיקין בכלים ולא בשברי כלים. ואף על גב דאשו משום חציו ודולק אחר כך כשנעשה שברי כלים מכחו. כיון שבשעה שעשה המעשה הי' כלי לא חשיב שעשה מעשה בשברי כלים. דבתר שעת מעשה אזלינן. והכא נמי בתר שעת נטיעתו אזלינן. ואז לא הי' לפת. בעולם שנאמר שתיקן בו ודו"ק:
ג
ויש לעיין בזה מדברי רשב"ם בעבודה זרה (דף נ"ה.) בתוספות סוף דיבור המתחיל ירד ונאמר בתר שעת דריסה אזלינן ואז לא הי' יין ודו"ק:
ד
ובמה שחידש התרומת הדשן דלא בעינן שיקיף המחיצות לשם דירה רק אפילו נעשו המחיצות מאלי' לאחר שהי' בה בית דירה או לאחר שפתח מהני. נראה לי ליישב הסוגיא דפרק כל גגות שלשה קרפיפות זה בצד זה. ולדעת רש"י והרא"ש והטור ושלחן ערוך על כרחך במחיצה של שתי לבד וכן פרש"י והריטב"א שם וכן הוא בטור ושלחן ערוך. אך רש"י פירש שם שהקיפוהו לדירה. וטעמו ונימוקו עמו דבלא הוקף לדירה הוא כרמלית גמור ולא הותר לשיירא. ותמוה מאוד לשון הש"ס קרפיפות. ובכל מקום קרפף פירושו שאינו מוקף לדירה. ולדברי התרומת הדשן הנ"ל יש ליישב לפי מה שכתבו התוספות שבת (דף ח':) בדיבור המתחיל כפאה על פי' דדוקא כשרחבה ששה דלא אמרינן לבוד רק כשיעשה על ידי הלבוד רשות היחיד. והכא כל זמן שלא הי' בה דיורין מדרבנן לא הי' רשות היחיד על ידי הלבוד לא אמרינן בה לבוד ונעשה מוקף במחיצות. רק אחר כך כששבתו בה האנשים והוי ישב ולבסוף הוקף [ורש"י שפירש כשהקיפו לדירה לטעמי' אזיל. דסבירא ליה בסוגיא הנ"ל דהא דכפאה על פי' כשאינה רחבה ששה] ואף שמן התורה הוי רשות היחיד. ואמרינן בי' מתחילה לבוד. הא מן התורה מותר לטלטל בה אף בלא הוקף לדירה ומדרבנן הוי הוקף לאחר שיישב. וע"כ הריטב"א לא כתב שהקיפו המחיצות לדירה ודו"ק:
ה
נחזור לדברי התרומת הדשן דמחיצה שנעשה מאלי' לאחר שהי' בית דירה מהני. וקשה לי על זה מהא דסימן שנ"ח סעיף י"ד בנה מחיצה לפני מחיצה ראשונה והותר הקרפף מאחר שנתבטלה מחיצה ראשונה ואחר כך נפל מחיצה אחרונה חוזר לאיסורו. ואמאי נחשוב מחיצה ראשונה כאלו הוקפה עכשיו. שהרי עד עכשיו הי' מבוטלת ויחשב ישב ולבסוף הוקף. וצריך לומר דדומה להא דבבא קמא במוצא בור מגולה וכיסהו וחזר וגילהו הראשון חייב דלא אסתלק מעשה ראשון. ולא דמי לטממה וחזר וחפרה יעוין שם. והכי נמי המחיצה ראשונה גם קודם שחפרה היתה קיימת. רק שהאחרונה עמדה בפני' וסתמה. וכשנסתלקה השני' חשובה מחיצה ראשונה שהיתה קודם שבנה בה בית דירה קיימת והוי הוקף ולבסוף ישב:
ו
איברא דקשה לי דאם כן בדינו של התרומת הדשן נמי כיון דעל כרחך סבירא לי' להתרומת הדשן דאף שעפר באמצע הכותל. ויש הפסק בין גובה העפר בין מחיצה שעל גבי' מצטרפין לעשרה. דאם לא כן למה לי' ארבע רוחב. ג' דנפקא מתורת לבוד סגי. ועוד דמה הוקשה להתרומת הדשן דהוי מחיצה הנעשית מאלי' הא הוי עושה מחיצה ממש כמו חופר בור. ועל כרחין סבירא לי' להתרומת הדשן דאף שהפסק בנתיים לא נסתלקה המחיצה. רק משום דנפרצה במלואה למקום האסור לה. על כן בעי מקום ארבע דוקא דהוא רשות כרמלית והקרפף נפרץ במלואה לכרמלית. וכשמסלק העפר לא נחשב עושה מחיצה רק מסלק כרמלית ומחיצה קיימת מאלי'. [וכן משמע בלבוש שכתב דלכך בעינן רוחב ארבע שהוא רשות בפני עצמו יעוין שם]. ואם כן יחשב כמו הוקף ולבסוף פתח כיון דהוה רק מסלק המניעה. ומחיצה ראשונה שהי' קודם שפתח קיימת. ודומה לכיסה בור וחזר וגלהו דחשיב בור הראשון וכנ"ל וצריך עיון גדול:
ז
ועוד קשה לי שהרי מתחילה לא ביטל העפר רק לשבת אחד ואחר כך ממילא חזר המחיצה למקומו. כיון שהי' מתחילה דעתו לפנותו. והרי ממילא חזר המחיצה לקדמותה. שגם מתחילה לא בטל המחיצה רק לשבת אחד והוי הוקף ולבסוף פתח. וראיית התרומת הדשן דביטול לשבת אחד מהני מעירובין (דף ע"ט.) דבשבת אפילו ארנקי מבטל אנוש. וכן בסוכה דמהני ביטול לשבעה ושם הוא רק לאותו שבת ואותו סוכות. אבל לגבי אחר כך לא נתבטלה כלל:
ח
ובעיקר הדין שחידש התרומת הדשן דכשמסלק הפרצת מלואה חשיב מחיצה. הכי משמע לי מהא דאמרינן בעירובין (דף י"ב) בלשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת. במה דברים אמורים שפרצתו ביותר מעשר. ומקשה הש"ס מימלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן הא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה וצריך להבין האי לישנא ולא מקשה דנתבטלה מחיצה רביעית וליכא רק שלש מחיצות דהוי כרמלית מדרבנן:
ט
והנראה לי בזה דהנה זה הלשון משנה (דף ט"ו:) ובלבד שלא יהי' פרצות יחידות על הבנין. כל פירצה שהוא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח. פרש"י ושיהא בעומד רב עליהן. וצריך להבין למה לי' טעמא דכפתח ולא מטעם עומד מרובה. והנראה לי בזה על פי דברי התוספות עירובין (דף יו"ד ע"ב) בדיבור המתחיל עור האסלא וחלל שלו מצטרפין דכשהטומאה תחת העור כלי שתחת החלל טהור כדתנן וכו' ומכל מקום מצטרף האויר כמו אויר סוכה דמצטרף ואין ישנים תחתיו. הרי דעומד מרובה לא מהני לכנגד החלל. ואם כן קשה איך מותר לטלטל כנגד הפרוץ. וביותר קשה מכלאים איך מותר לזרוע כנגד הפרוץ. על כן אמר המשנה מפני שהוא כפתח. ונהי דמחיצה ממש לא הוי מקום הפרוץ. מכל מקום כפתח הוא דהא חזינן דמצטרף לעומד וחשיב מחיצה קצת והוא כפתח בעצמו:
י
ולפי זה ביותר מעשרה דלא הוי פתח אינו מותר משום עומד מרובה. דלכנגד החלל לא מהני כדברי תוספות הנ"ל. וכולו אסור משום דנפרצה במלואה למקום האסור לה. ועל כן מקשה הש"ס רק משום פרצת מלואה למקום האסור לה. ולולי זה הי' מותר לטלטל חוץ מן המים דשם לא נפרצה. ולגבי העומד חשבינן כולו סתום ויש ארבע מחיצות רק משום פירצת מלואה אסור. ומיושב דקרי לי' מלואה. דמקום הפירצה אסור משום חסרון מחיצה רביעית. ושלא כנגד הפירצה אסור משום דאין הפסק כלל לכנגד הפירצה. ושפיר קרי לי' מלואה. ורש"י ז"ל בדיבור המתחיל מלואה נדחק בזה ולפי עניות דעתי כמו שכתבתי:
יא
ואם כן מדמהני פורץ בה פירצה יותר מעשר ואחר כך סתמה וכולו מותר. אף דשלא כנגד הפירצה לא הי' אסור רק משום פירצת מלואה. מוכח כדברי התרומת הדשן:
יב
ומכל מקום קשה ממה שהקשיתי תחילה דבההוא דתרומת הדשן שרק מסלק העפר ותחילה גם כן לא הי' עפר והוא מחיצה ראשונה מקודם שפתח. ובש"ס ניחא דמה שסילק הפירצת מלואה הוא במחיצה חדשה. מה שאין כן בהא דתרומת הדשן שרק סילק העפר. ומתחילה גם כן לא הי' עפר. ודומה ממש לבור מגולה שכסהו וחזר וגילהו דחשיב בור הראשון וצריך עיון: