אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רצה
ב"ה אור ליום ב' מקץ תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד הרב החריף השנון וכו' מו"ה נתן נטע נ"י הכהן אבד"ק קאלביעל:
א
דבר הצורת הפתח שחוט ברזל משוך עליו כדין תורה. אך גם באמצעו משוך חוט או שתים ורב אחד פקפק הואיל וסתום באמצע אין זה צורת הפתח. ומעלתו אזיל ומייתי חי' מהרי"ל שהתיר כזה. אך תמוה בעיניו ראייתו מהרא"ש. ובאמת ראיית מהרי"ל נכונה אך אבאר לו דברי רשב"א אשר נבוכו בו אחרונים:
ב
הנה בעירובין (דף י"ד.) פירס מחצלת על גבי קורה עד שלשה טפחים למעלה מקרקע. קורה אין כאן דהא מכסיא, מחיצה אין כאן דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו. וכתב רא"ש בשם רשב"א דקורה שמשוכה למטה מעשרה טפחים פסולה דכיון שיש שיעור מחיצה נפקא מתורת קורה ומחיצה אין כאן מחיצה שהגדיים בוקעין בו. ואינו מובן דכיון דמשום שיעור מחיצה אתינן למה לי למטה מי'. דמשמע בתוך עשרה לקרקע. דאם לא כן הוה לי' למימר למטה עשרה טפחים מאי מעשרה ואם באמת הפסול משום שהוא תוך י' לארץ ל"ל שיש בה שיעור מעלה עשרה:
ג
אך ברורן של דברים שהרשב"א הא למד זה מכיסה הקורה במחצלת. ובה יש שני החסרונות יחד. שיש בגובה המחצלת עשרה מדקאמר מחיצה אין כאן דהוה לי' מחיצה שהגדיים בוקעין ואי ליכא עשרה תיפוק לי' דליכא עשרה דהא אפילו במים דליכא בקיעת גדיים מכל מקום בעינן מחיצה עשרה כדתנן בפרק כיצד משתתפין, ועיין תוספות שבת (דף ק"א.) דיבור המתחיל וזרק. ועל כרחך מדפסל רק משום בקיעת גדיים מיירי דאיכא מחיצה עשרה] ובתוך עשרה כדקאמר שהגביהה מקרקע ג'. ע"כ אין לנו ללמוד משם רק באופן זה. והטעם בזה דמשום שנמשך לתוך עשרה אין לפסול דאמרינן רואין כאילו ניטל מה שבתוך עשרה כמו הוא למעלה מעשרה ועקמימותה בתוך עשרה. ועוד יתבאר. כתר לי זעיר. ומשום שהיא שיעור מחיצה נמי לא. שהרי פסול בשיעור מחיצה דדומה ללחי שיש בה ארבע אמות שיעור מבוי. וכן מפורש בחי' רשב"א עירובין כתיבת יד. ושם לא פסול רק בעומד מאליו. אבל בעשה בידים לא פסול והכא עשה לקורה בידים דקורה העומדת מאלי' בלאו הכי פסולה כיון דקורה משום היכר. ועל כרחך שעשה בידים ובידים הא לא פסול בלחי שיעור מבוי. אך ביש בה שתי החסרונות יחד שפיר יפסול. שהרי מבואר בתוספות (דף ה'.) דבלחי המושך לארכו של מבוי ארבע אמות פסול אפילו עשה בידים. ודוקא במשוך לרחבו ד' אמות משום דרובה בסתימה לא גרע. אבל המשוך לארכו דאין כאן כבר סתימה פוסל אפילו בידים. ולשון התוספות שם הואיל והוי לאורך המבוי ואינו סותמו פי' שלא ריבה בסתימה. ולשון זה כתבו בדיבור הסמוך ד' אמות נידון משום מבוי. אפילו למאן דאמר לחי משום מחיצה דהי' לו להועיל יותר אם סתמו והיינו שריבה בסתימה כמובן:
ד)וראי' לזה לקמן (דף ט':) ר' אשי אמר כגון שרצפו בלחי פחות פחות במשך ד' אמות לרבן שמעון בן גמליאל דאמר לבוד הוי מבוי וצריך לחי אחר להתירו. ושם הלחיין בתוך המבוי [ועיין שם קו' הגמרא למהוי כנראה בחוץ פירש"י ותוספות] ואינו מושך עם דופני של מבוי. והלחי סותם רק שלא ריבה בסתימה שאורך הלחיין לאורך המבוי. הרי דכל שלא ריבה בסתימה אף שעשה בידים פסול. והכא שנמשך י' לתוך עשרה מקרקע. הא מה שנמשך לתוך עשרה אינו מתיר כלל כדלעיל (דף ג':) אף למטה חללה עשרה. רק שתאמר רואין כאילו אינו. ואם כן אין כאן רבוי במה שנמשך לתוך עשרה כיון שאתה רואה אותה כאלו אינו. ושוב אין מה שלמעלה מעשרה מתיר כיון שנמשך שיעור מחיצה. ולענין זה ודאי לא תאמר כאלו אינו שלא יחשב שיעור מחיצה דאם כן לחי ארבע אמות נמי יוכשר, שתראה המשוך כאלו אינו. אלא ודאי לא שייך בפוסל כאלו אינו. ודוקא לענין תוך עשרה דאינו פוסל. רק מה שבתוך עשרה אינו מתיר רואין כאלו אינו ומה שלמעלה מתיר. מה שאין כן על ידי שנמשך שיעור מחיצה דעל ידי זה גם מה שלמעלה שם מחיצה עליו ואינו מתיר משום קורה:
ה
ורא"ש חולק גם בזה וסבירא לי' דלא נפקא מתורת קורה במה שיש שיעור מחיצה כיון דגדיים בוקעין בה. ושוב אינו פסול במה שנמשך לתוך עשרה מקרקע דרואין כאילו אינו. ומזה הוכיח מהרי"ל לענין חוט שמפסיק באמצע צורת הפתח דרואין כאלו אינו:
ו
ובאמת גם מרשב"א מוכח בנידון דידן להכשיר. שהרי הרשב"א לא פסל רק משום שיש גם כן שיעור מחיצה עשרה. אך במה שנמשך לתוך עשרה לבד לא נפסל דאמרינן רואין. רק מהרי"ל לא למד מרשב"א דאין ברא"ש בשם רשב"א רק דקדוק מ' דמי' [וספר עבודת הקודש לרשב"א לא ראה מהרי"ל כנודע] אך מרא"ש מוכח שפיר מדלא אמר טעם פסול בכסוי מחצלת רק משום דקורה מכסיא ולא משום שנמשך למטה עד סמוך שלשה לקרקע. ולפנינו בעבודת הקודש לרשב"א מפורש להדיא היתה קורה עצמה משולשת עשרה טפחים אם גבוה מהארץ עשרה טפחים כו'. הנה מבואר דוקא ביש שני החסרונות יחד אבל בשביל שמוגבה מארץ רק שלשה לא מפסיל, ואם כן נלמד גם מרשב"א להכשיר. ז) ורבותינו האחרונים הב"ח והטורי זהב והמגן אברהם נבוכו בדברי הרשב"א. הב"ח מחק המ'. המגן אברהם סק"כ כתב גם כן דקפידא רק משום מחיצה ופי' למטה מעשרה ממקום שמתחלת. ואינו מובן למה לי יותר, הטורי זהב כתב דאין צריך למחוק רק שאם הי' למעלה מעשרה לא הי' שם מחיצה עלי'. והאבן העוזר סימן שס"ב סבירא לי' גם כן דלמעלה מעשרה אין שם מחיצה עלי'. אך גם לפי זה יקשה דאם כן למה יפסול אם נמשכת למטה תוך עשרה כיון שאין מה שבתוך י' עשרה:
ח
ועיקר דברי אבן העוזר לעניות דעתי אינם הלכה. דלר' מאיר דלמד שיעור מחיצה מארון תשעה וכפורת טפח. פרש"י די' הוא רשות תחתון יש לומר דמחיצה צריך שיפסוק כל רשות תחתון. ולמעלה מעשרה אינו מועיל כלום. אך למה דקיימא לן כר' יהודה אמת כלים באמת בת חמשה. מחיצה הילכתא גמירי לה. אין נפקא מינה בין המחיצה למעלה מעשרה בין למטה מי' וראי' לזה מהעושה מחיצה על גבי מחיצה (בדף כ"ה.) דאמר רב חסדא בשבת הועיל. ואי מחיצה שלמעלה מעשרה לא מהני מה הועיל. ומרב ששת דפליג אין ראי' להיפוך דטעמא דידי' משום שלא חידש מחיצה לדירה. שמתחילה הי' שם מחיצות. ועל כן בהרחיק ד' ועשה מחיצה הועיל, פי' הרא"ש משום דבעשיות החדשה מתבטלת הישנה יעוין שם. והכא כיון שלא נתבטל מה שלמטה לא מהניא העליונה. מכל מקום לדברי הכל גם מה שלמעלה מי' שם מחיצה עליו. והנכון בדעת הרשב"א הוא מ"ש:
ט
ובאבן העוזר האריך לחלוק על הבית יוסף והב"ח במה שהכשירו קורה שנמשכת לתוך י' מקרקע. וכתב שנעלם מהם תלמוד ערוך וכן ברשב"א. והנה הוכחתי מרשב"א דכשר. ודוקא בשיעור מחיצה גם כן פסול):
י
נשוב לדברי מהרי"ל שהוכיח דצורת הפתח שנסתם באמצע כשר מקורה שמקצתה תוך עשרה. ולכאורה יש לפקפק דבפרק קמא דסוכה (דף י"ח) פליגי רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע. מאי טעמא דמאן דאמר יש לבוד באמצע דתניא ב' קורות שאין נוגעות זו בזו פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת. ואידך שאני קורות דרבנן. ואם כן לא נוכל להביא ראי' מקורה לשאר דברים. ואף דקיימא לן יש לבוד באמצע מכל מקום אין הכרח דקיימא לן כוותי' גם כן במה דסבירא ליה דילפינן מקורה. אך בחולין (דף צ"ג:) בכל התורה כולה ר"א לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא. אם כן גם בהא דס"ל לרבינא דילפינן מקורה קיימא לן כוותי':
יא
ועוד ראי' מפרק ג' דסוכה (דף כ"ב:) מקשה מקורה דאמרינן חבוט אף על גב דלית בי' טפח לסוכה ומתוך זה הגיה ברייתא דקורה. הנה דילפינן מקורה לסוכה דאורייתא:
יב
ומה שהוקשה למעלתו מכיפה שאין בחללה עשרה ברוחב ארבע לא הוי פתח למזוזה ולא אמרינן חוקקין להשלים. אינו דומה. שמזוזה חובתה תלוי' בפתח ולא אמרינן חוקקין לשוויא פתח מה שאינו עתה. ולא אמרינן רואין רק שלא יקלקל האחרת בזה אמרינן רואין ואינו מקלקל הטוב [ואף ר' מאיר לא אמר רק משום דיש במקצת עשרה. וכן יש במקצת ארבעה חוקקין להשלים] אבל לא לשוי' פתח מחדש. ודוקא בשבת אין ההיתר תלוי בפתח רק שלא יהי' פירצה. וע"כ מה איכפת לן במה שנסתם באמצע במקצת:
יג
וראי' לזה מהא דפליגי תנאי במבוי שאין ברוחב פתחו ד' אם צריך לחי וקורה. מכל מקום אף למאן דבעי תיקון מכל מקום סגי בלחי וקורה כדמשמע שם. וכן כתב הרע"ב להדיא. והא היתר לחי משום דהחלל נדון משום פתח כיון שאינו פרוץ במלואה. [ועיין תוספות (דף ז':) גבי נראה מבחוץ חד אמר נדון משום לחי ופתח] וכן קורה לרב דיליף מפתחו של היכל. והא פחות מארבע לאו פתח הוא ע"כ דמה שמגרע חללה משיעור אינו מגרע לענין שבת. ומזה ראי' לצורת הפתח דאף שחללה פחות מעשרה כשר כל שיש מראש המשקוף עד הארץ עשרה. ולפי מה שכתבתי יוכשר [אף בלא רואין דהא אין חלל עשר ואם יגביה חלל לא יהי' משקוף ואף על פי כן כשר] ושאני קורה דפסול כהאי גוונא, דשאני קורה דצריך קורה על גבי מבוי. על כן צריך שיהי' על גבי כותלי מבוי שגבוהים עשרה. וכמו מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו אם לא נשתייר פס ארבע אינו מתיר משום דלא חשיב קורה על גבי מבוי רחבה ארבעה כמו שכתב במגן אברהם סימן שס"ה סק"ג יעוין שם. וכן כתב רשב"א כת"י למסכת עירובין. הכא נמי לא חשיב קורה על גבי מבוי גבוה עשרה [והיינו דקאמר בגמרא אף למטה חללה עשרה. שאם אין המבוי חללה עשרה אין הקורה מתיר מהאי טעמא. אבל אם הקורה מונחת על גבי כותלי מבוי שגבוהים עשרה אף שנמשכת למטה לבין כותלי מבוי תוך עשרה לית לן בה כנ"ל] אבל צורת הפתח לא איכפת לן במה שאין חללו עשרה:
יד
וראיתי בתשו' נפש חי' הביא דברי רמב"ם צורת הפתח לחי מכאן ולחי מכאן וקנה על גביהם. אפילו אין הקנה שעל גביהם נוגע. ומשמע לי' דמיירי בנוגע גם כן דצריך שיהי' גובהם עשרה ואין הקנה שעל גביהם מצטרף לי'. ולדידי אף בנוגע לא פסיקא שהקנה יצטרף. דהנה יש לעיין בצורת הפתח שלנו שהמשקוף הוא קו לבד. ואי אפשר שיהי' מונח במכוון כנגד חודן הפנימיים של הקנים רק על אמצע הקנים. ולמה דקיימא לן בפתח חודין הפנימים סותמים [על כן תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו] ולחוץ לחודין פנימים אסור לטלטל. וכיון שאין הפסק בין העיר לבין הלחיין לפנים מן הקו כי אם הלחיין לבד הוה נפרצה במלואה למקום האסור לה שאין הפסק מחיצה בנתיים דהלחיין לבד בלא הקו אינם מחיצה, והא פשיטא שאין היתר לטלטל חוץ מחודין פנימים של לחיין משום שהוא לפנים מן הקו, שהקו לבד אינו מתיר. וכיון שאסור שם שוב יאסור כל העיר משום פירצת מלואה כנ"ל ואיך מצינו ידינו ורגלינו:
טו
וצריך לומר דהא דאין הקנים העומדין לבד מתירין משום דכשאין קנה על גביהם נקרא פתחי שמאי כדאיתא עירובין (דף י"א.) אבל כשיש קנה על גביהם שוב הקנים העומדין לבד מתירין כיון דעל גבי הקנה שעל גביהם נקראים פתח. וזה אם הקנים גובהם עשרה. אבל אם אין בהם י' בלא המשקוף. בציר מעשרה לאו כלום ויאסור משום פירצת מלואה כנ"ל. על כן אמר הרמב"ם שיהי' הקנים בעצמם גובהם עשרה. ולא דקדק בהאי משהו הקנה שעל גביהם. דהא לפעמים אינו מצטרף כשאינו מונח כנגד החודין הפנימים של קנים העומדים. ולעולם אף שאין בחלל הפתח י' כיון שיש מראש המשקוף עד לארץ עשרה כשר. רק בזה קשה להקל למעשה מחמת לשון הרמב"ם [אף שנראה לי ברור שגם זה כשר] אך בסתום באמצע נכשיר בפשיטות:
טז
ונראה לי שגם לדעת אבן העוזר שפוסל בקורה הנמשכת עשרה יודה בצורת הפתח. דהנה כתבתי למעלה להשיג על האבן העוזר מהא דקורה למעלה מעשרה ועקמימותה למטה מעשרה אם ינטל ואין בין זה לזה שלשה כשר. אף שבצירוף מקום חיבור עקמימות יש שלשה למטה מעשרה וליישב דברי אבן העוזר נראה דהנה ראייתו מהא דלמטה חללה עשרה. אך הדבר ברור דחללה עשרה אמבוי קאי ובלא זה פסול משום דקורה צריכה שתהי' מונחת על גבי כותלי מבוי אבל אם מונחת על גבי כותלי מבוי גבוהים עשרה ונמשכת גם למטה מה איכפת לן. אך דעת אבן העוזר כיון שהקורה ממלא בפנים כל רוחב המבוי עד למטה מעשרה לא חשיב המבוי גבוה עשרה במקום הקורה דשיעור עשרה הוא בפנים כמו שכתב באבן העוזר סעיף כ"ד. והא הקורה מיעט השיעור מבפנים, וזה כשממלא בפנים כל רוחב המבוי עד הכתלים אבל בעקמימותה לתוך עשרה באמצע המבוי וכותלי המבוי מגולים הרי נשארת המבוי עשרה. על כן אף שהקורה נמשכת למטה כשר ממילא בצורת הפתח שאינו תלוי במבוי שהרי נעץ ד' קונדסין וקנה על גביהם גבוהין עשרה כשר] גם לדעת אבן העוזר כשר. ואין לפקפק על צורת הפתח הזה כלל:
יז
דבר שיעור אמה יעוין ביורה דעה רע"ב ש"ך סק"א. שמעתי שיש ספר קיצור שלחן ערוך מר' שלמה גאנצפריד יש בו על שיעורי תורה. וספר הזה מצוי ביד כל אדם:
יח
דברי רש"י שבת שנראה מדבריו קרפף כרמלית מן התורה. באמת כתב כן בכמה מקומות. א' בדף פ' שהעיר ר' עקיבא איגר וא' בפרק לולב וערבה בהא דשמא יעבירנו ארבע אמות יעוין שם. ושם השיג עליו בתוספות רי"ד. כמדומה לי שיש עוד במקומות אחרים. ועוד לא זכיתי לעמוד על כוונתו:
דברי הדו"ש הק' אברהם.