אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רעח

סימן רעז

ב"ה יום ב' פינחס בונה ירושלים לפ"ק. שלום לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב שה"י מו"ה צבי ארי' שליט"א האבד"ק לאסק. יקרתו הגיעני. ובאמת קשה עלי להשיב לכל אחד בשאלה הנוגעת לכל המדינה. ואם כן אין לדבר סוף. אך לאשר ביקשני מאוד בהיותי בקאליש אשיבהו אך בקצרה. א) אשר מסופק כת"ר אם דלתות מועיל בלא צורת הפתח. והביא בשם ס' פנים מאירות דמהני אך כתב שבספר פינות הבית מסופק בזה במשמעות חלוש מאוד מכמה טעמים. אשר אינו כדאי להשיב עליו. הנה מעודי הדבר פשוט בעיני דמהני בלא צורת הפתח [ובספר פתח הבית כתב בעצמו שלשון הש"ס משמע דלתות מהני בלא צורת הפתח וראי' מדברי התוספות שם בסוגיא (דף ו':) שהקשו על מה שמקשה הש"ס לחנניה דלא בעי ננעלת מדר' יוחנן דחמר ירושלים אלמלא דלתותיהן ננעלות בלילה. והקשו דהא ר' יוחנן כר' יהודה סבירא לי' דאמר אתי רבים ומבטלי מחיצתא ותירצו דהש"ס מדמי ב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן. כמו שם ארבע מחיצות דלא חשובי לר' יהודה. ואינו מובן דהא לר' יהודה אפילו מחיצה גמורה מבטל כמבואר לקמן (דף כ"ב:) גבי תל המתלקט. וע"כ אף מחיצות דלתות מבטל על כן בעי ננעלות בלילה שלא יהי' מסור לרבים כל שעה. אבל לרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. הוא הדין דלא מבטלי מחיצות דלתות. וצריך לומר דלענין דלתות לא שייך כלל רבים מבטלי מחיצתא. דכל היתר דלתות דראויות לנעול כמאן דנעלי דמיין [וכן כתב הראב"ן] ואז לא יהי' רבים בוקעים. ועל כרחך טעמא דר' יוחנן דלא מהני ראויות לנעול בהכשר רשות הרבים. דכיון דעכשיו רשות הרבים ממש לא מהני מה דראוי לנעול לשוי' רשות היחיד לבטל רשות שהוא עכשיו. ודוקא בהיתר כרמלית רשות דרבנן ומדאורייתא לא הוי עכשיו שום רשות [עיין רש"י שבת בשמעתתא דכוורת] מהני מה דראוי כאלו הי' ודו"ק:

ב

ובתוספות (דף כ"ב.) דיבור המתחיל והאמר דאם איתא דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא. כיון שהי' לירושלים צורת הפתח לא הי' לרבים דבקעי לבטל המחיצה. הרי דרבים לא מבטלי צורת הפתח לרבנן. והנה מכאן מוכח להדיא שהדלתות מועילות בלא צורת הפתח. ושפיר מקשה הש"ס מדר' יוחנן אבל אם יש צורת הפתח גם כן שפיר נימא דרבים לא מבטלי צורת הפתח והוי רשות היחיד מן התורה ובטל מתורת רשות הרבים דאורייתא, ושוב יועיל דלתות ראויות לנעול. אבל ר' יוחנן דכר' יהודה סבירא לי' דאתי רבים ומבטלי מחיצתא צורת הפתח על כן חייבין עליו משום רשות הרבים, אלא ודאי דלתות בלא צורת הפתח מועילות. וכן מסתימת הש"ס וכל הפוסקים שלא הזכירו בדלתות צורת הפתח כלל:

ג

ועל דבר מה שרצה כבוד תורתו לומר דדלתות אפילו אינו ראויות לנעול. על כל פנים לא גריעי מצורת הפתח וכי בעינן ראויות לנעול דוקא לשמואל. דלא מהני צורת הפתח. וכן ברשות הרבים עצמה לדעת הרמב"ם דמהני דלתות אפילו אינן ננעלות. בזה בעינן ראויות לנעול. אבל לדידן דלית לן רשות הרבים ומהני צורת הפתח הוא הדין דמהני דלתות שאינן ראויות לנעול. ותדע דהא לר' ענן מועיל אינן ראויות לנעול יותר מצורת הפתח. ומהכ"ת שנפלוג מחלוקתם. אין זה ראי'. חדא דהא דטמינון בעפר יש לומר דחשיב לר' ענן ראוי הואיל ואפשר לפנות העפר. ועוד דיש לומר ודאי דלתות עדיפא מצורת הפתח. מיהו לדידן שאינו ראויים לנעול לא חשיבי דלתות כלל ממילא לא מהני כנ"ל. ולר' ענן דחשיבי דלתות שוב עדיפי מצורת הפתח. ואין בזה הכרע כלל:

ד

עוד כתב כבוד תורתו וז"ל ראי' לזה מרמב"ן במלחמות פרק עושין פסין שכתב לרשות הרבים דלתות נעולות. ולמבואות המפולשות צורת הפתח או דלתות. ולא הזכיר כלל שיהי' על כל פנים ראויות לנעול. ונעולות ודאי אין צריך והי' לו להזכיר ראוי לנעול גם במקום שסגי בצורת הפתח למה הזכיר כלל דלת פשיטא דעדיף מצורת הפתח. רק בא לאשמעינן דבמקומות הללו שסגי בצורת הפתח סגי בדלתות אף שאינן ראויות לנעול כלל שיהי' שם מחיצה עליהן דהוי כמו צורת הפתח על כל פנים. וזה ראי' ברורה עד כאן לשונו:

ה

ודברים אלו הם אחיזת עינים. כי לא העתיק כל דברי הרמב"ן שהרמב"ן שם לא להורות דיני הכשר רשות הרבים ומבואות בא. רק להוכיח דקיימא לן כרבנן דלא סגי בב' מחיצות מן התורה. וכתב וכל מה שאנו מחמירין להצריך לרשות הרבים דלתות נעולות ולמבואות המפולשין צורת הפתח או דלת כולה אליבא דרבנן עד כאן לשונו. וכוונתו פשוטה במה שכתב צורת הפתח או דלת היינו צורת הפתח אליבא דרב. ודלת אליבא דשמואל (כי לא איפסק הילכתא בגמרא, גם בפוסקים מחלוקת. הרשב"א פסק כשמואל] ואין קו' כלל למה לא ביאר שיהי' ראוי לנעול. כי לא בא לבאר דין הכשר המבואות. גם מה שהקשה פשיטא אינו כלום כי הדלת אליבא דשמואל. וזה פשוט אף למתחילים:

ו

גם מה שהביא מרוקח שכתב מבואות המפולשין לרשות הרבים עושה צורת הפתח מכאן וכו' ולכל היותר דלת ורשות הרבים ט"ז אמה דלת מכאן ודלת מכאן הראויות לנעול. משמע באופן שסגי בצורת הפתח ולכל היותר דלת אין צריך ראוי לנעול כי לא הזכיר כלל עד כאן לשונו. ראי' זאת ראוי לדבר בה. אבל אינה ראי' גם כן שהרי כתב "ולכל היותר" דלת. משמע דאפילו תימא דלא סגי בצורת הפתח סגי בדלת. דאפילו תחמיר כשמואל. ואם כן על כרחך כוונתו ראוי' לנעול שכך מסקנת הגמרא:

ז

ועיקר הספק אם דלתות שאינם ראויים לנעול יועילו על כל פנים כמו צורת הפתח גם כן מוכח מתי' התוס' (דף ו':) הנ"ל דהיתר דלתות ברשות הרבים לא שייך בפלוגתא דר' יהודה ורבנן אם אתי רבים ומבטלי מחיצתא. דאפילו לרבנן דלא מבטלי לא יועיל דלתות. ומקשה מדר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא כו' גם אליבא דרבנן. (ובדף כ"ב.) כתבו דצורת הפתח לא מבטלי רבים לרבנן. ואיך יבטלו הדלתות. הא אמרת דלתות אפילו אינם ראויים לנעול כמו צורת הפתח. אלא ודאי אינם ראויים לנעול אינו כלום רק בראוי משום דכמאן דנעול דמי. ולא יועיל מה שראוי לבטל מה שהוא רשות הרבים ח) ועל מה שרצה כ"ת להתיר על ידי כריכת חבל סביבות הקנה על ידי שיוכל לפשטו להיות צורת הפתח מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. דברים אלו אינם כלום. כי זה בנין ועשיית מחיצה מחדש. ודברים אלו רק בדלתות הסובבים על צירים. דמותר לפותחם ולנועלם בשבת. והוי מחוסר קריבה בעלמא. מה שאין כן בזה. והוא פשוט שלא ניתן לכתוב מרוב פשיטותו:

ט

אך אשר התרתי בדלתות הראויות לנעול אף שהממשלה יר"ה לא תניח לנעול העיר לבטל רשות הרבים. מכל מקום חשיב ראוי לנעול מכמה טעמים. הא' שיכול לנועלם על שעה מועטת שלא תקפיד הממשלה ובכל שעה חשיב ראוי לאותו שעה. הב' שהמדינה שייך להממשלה ומה שראוי אצל הממשלה חשיב ראוי. כי אינו מצוה שתהי' צריך דוקא ראוי אצל ישראלים. הג' כי יש לדמותו להא דעשה אשירה סולם. ומבעיא להש"ס דפצחא הוא וארי' רבים עצה. ומשמע שהספק אם האיסור חשיב ארי' ופתחא הוא. או לא. ומכל מקום בארי' ממש פשוט שפתח הוא, והוא הדין מה שנכרים לא יניחו:

י

ויש ראי' גם כן שהרי הרבה פוסקים והרא"ש מכללם. דצורת הפתח צריך היכר ציר כדי שיהי' ראוי להעמיד דלתות. והרי דלתות שאינם ראויים לנעול אינם כלום. ואם כן במקום שהממשלה יר"ה לא תניח לסגור רשות הרבים לא יועיל צורת הפתח. והרי הוא הי' המתקן העירובין. ומסתמא גם במקומו לא יחה הממשלה מנחת לסגור הדרך. אלא ודאי זה אינו מזיק כלל:

יא

ואשר כתב כ"ת בשם הרוקח בענין שהי' נרתעין לאחריהן י"ב מיל. וקשה הלא יצאו חוץ לתחום. ותי' שהעננים חשובים מחיצות. וכתב מעלתו שהם הם דברי הש"ס עירובין (דף נ"ה:) כיון דכתיב על פי ה' יחנו כמאן דקביעי. דברים אלו שבוש גדול. דבמקום שיש מחיצות אין צריך לא קביעות ולא אפילו עראי. אך במקום שאין מחיצה ומכל מקום כל העיר כארבע אמות. בזה חילוק בין קבוע בין עראי. ואדרבא ראיתי בספר אחד מוכיח מש"ס הנ"ל דלא כסברא זאת. והנה סברא זו כתבה גם כן ספר פענח רזא. ובתשו' מהר"ם מרוטנבורג חלק ג'. ובספר דורש לציון חקר גם כן בזה וסיום דבריו דתלי בפלוגתא בפסוק כי בסוכות הושבתי. דאי ענני הכבוד הי'. מוכח דעננים חשובים סכך כיון שהסכך זכר לעננים ע"כ עננים חשובים סכך. וכיון שקרוים סכך כל שכן שקרוים מחיצה. ולמאן דאמר סוכות ממש אין משם ראי' ומסברא לא חשיבי מחיצות. ולמאן דאמר ענני הכבוד הי' ועננים חשובים מחיצה. מה שמחנה ישראל הי' רשות הרבים משום דמחיצה בידי שמים אתי רבים ומבטלי לכולי עלמא כמו שכתבו התוס' (דף כ"ב:) ואין גוף הספר כעת אתי לעיין בו:

יב

ולדידי פשוט דלא נקרא מחיצה. שהרי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה ובפרק הישן בעשה סוכתו בספינה דאי יכולה לעמוד ברוח מצוי' דיבשה. ואינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' דים כשר עיין שם היטב. ונשמע מזה דאם עשה מחיצה במקום שאין רוח מצוי' כלל. ואילו הי' שם רוח מצוי' דיבשה דעלמא הי' נופל לא חשיב מחיצה. דכי היכי דבים לא אזלינן בתר מקום שהמחיצה עומדת. דברוח מצוי' דמקום זה אינה יכולה לעמוד. רק בתר רוח מצוי' דעלמא. הכי נמי להיפוך כיון שברוח מצוי' דעלמא אינה יכולה לעמוד לא חשיבה מחיצה. וביבמות (דף ע"ב.) דבמדבר לא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד. ואם כן הוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח צפונית המצוי' דעלמא ואינה מחיצה. עוד נראה לי ראי' מהא דשבת (דף ה'.) המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור שאינו דומה לדגלי מדבר. ואי אמרת עננים חשובים מחיצה הוא הדין דחשובים מקורה. ואם כן רשות הרבים שבמדבר נמי מקורה הי' אלא ודאי לא חשובים מחיצה:

דברי הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה