אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רסח
ב"ה יום א' עקב זז לפ"ק. להרה"ג הנ"ל. א) מכתבו היקר הגיעני ואשר שאלו רבים על ימות השלג אין נחוץ להשיב כעת, ואשר כתב כבודו שנראה לו במכתבי לעשות הפסין עם הדלתות ביחד אינני זוכר אם כתבתי כן. אך יש טעם בדבר. דהנה כתבתי בתשובתי הראשונה דמהרמב"ם פרק י"ז שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם. עושה דלתות מכאן ומכאן ואין צריך לנעול, אין ראי' שיועילו דלתות להתיר כל רוחב רה"ר. דשני כותלים והעם עוברים ביניהם המשמעות שבאמצע רה"ר יש שני כתלים ובני רשות הרבים עוברים ביניהם גם כן ועוברים סביבותיהם גם כן וכיון שאין כל רשות הרבים עוברת לא שייך אתי רבים ומבטלים מחיצות כמבואר ברש"י (כ'.) בדיבור המתחיל מפסקתן ועל כן בפרק י"ד שכתב להתיר כל רוחב רשות הרבים בעי דלתות נעולות. אך כיון דקיימא לן לא אתי רבים ומבטלי מחיצות מדאורייתא על כל פנים. דאם לא כן לא הי' מותר גבי פסי ביראות. על כן בדלתות ראויים לנעול כיון שאין חשש איסור תורה לרמב"ם. שוב סמכינן על הפוסקים דאין רשות הרבים פחות מששים רבוא:
ב
אך עדיין יש מקום לומר לרמב"ם דבעי דלתות נעולות מן התורה אם יסבור כריטב"א דאפי' לרבנן דאמרי לא אתי רבים כו' הני מילי פסי ביראות דיש שם ארבע מחיצות גמורות אבל צורת הפתח מבטלות והוא הדין דלתות שאין נעולות. [ודוקא ננעלות חשובים מחיצות גמורות או דמבטל דין רשות הרבים כמו שכתב הרשב"א בעבודת הקודש משום דאינו פתוח לרבים כל שעה] אך בצירוף הפסין הגם שבין הפסין יותר מי"ג אמה ושליש על כרחין בכהאי גוונא נמי לא אחי רבים ומבטלי מחיצתא. דאם לא כן יקשה קושיית התוס' (כ"ב.) מה מקשה הש"ס מדר' יוחנן. ועל כרחין ליישב אי דרבים אינם מבטלים צורת הפתח. והוא הדין או כל שכן דלתות שאין נעולות [דהחילוק שכתבנו לדעת התוס' (ו':) דבדלתות ראויות לנעול ברשות הרבים יש טעם אחר דלא מהני מה שראוי לבטל מה שעכשיו. על כרחין לית לי' לרמב"ם. דאם כן גם בשני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם יאמר כן וכמו שביארתי בתשובתי הראשונה] ואם כתירוץ הב' דמן התורה מהני פסין גם ביותר מי"ג אמה ושליש. אם כן הכא נמי איכא פסין:
ג
אך דאכתי יש לומר דכשיש פסין עם צורת הפתח יחדיו אף שהפסין רחוקים הצורת הפתח עושה הרחוק קרוב. ושוב אין רבים מבטלין הפסין. דכשיש צורת הפתח ופתחא הוא חשיב כאילו הי' פחות מעשר בנתיים. וכן כתב בתשו' בית אפרים. ואם כן אם יעשו הפסין רחוק מדלתות שאין ננעלות לא יהי' ראי' מש"ס הנ"ל להתיר ד) אך באמת לפי פירושי ברמב"ם נראה פשוט להתיר כמו בצורת הפתח שהמנהג פשוט להתיר. והוא דלפי פירושי אין ראי' מרי"ף ורא"ש שחולקין עליו דגם בדבריהם יש דלא מיערבא בצורת הפתח אלא בדלתות ננעלות וכדר' יוחנן. דמדר' יוחנן לשיטתי' דפסק כר' יהודה ומחייב חטאת. לדידן נמי דפסקינן כחכמים [שהרי הרי"ף והרא"ש הביאו מתניתין דאם הי' דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אין צריך כצורתה משמע דסבירא להו הלכה כחכמים] אסור מדרבנן. ובדרבנן סמכינן על הפוסקים אין רשות הרבים פחות מששים רבוא. ולדעת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א דקיימא לן כר' יהודה. וכן אפילו פוסקין כחכמים אלא דמודים בצורת הפתח דמבטל בקיעת רבים, הא אפילו בצורת הפתח רבים מבטלים. ואין לנו חומר יותר בדלתות שאין ננעלות מעירובין הנעשים על ידי צורת הפתח. אלא לשיטת התוספות שהם סוברים דלתות ראויות לנעול לא מהני ברשות הרבים וצורת הפתח מהני. ולעומת זה דעת הראב"ן סימן שכ"ט דלתות ראויות לנעול כמו ננעלות ממש יעוין שם, והרי יצא הפסדינו בשכרינו ודו"ק. ועוד דאפילו נעשה הפסין סמוכים אל הדלתות לא יהי' ראי' לפי מה שפרשתי שם בתשובה הראשונה דברי התוספות. על כן מאחר שהורה גבר דאין צריך לעשות הפסין סמוכים אל הדלתות כן יקום:
ה
מה שכתבתי לסגור הדלתות באיזה פעם. הטעם כי יש להסתפק אם דלת שאין נועלין בשום פעם אם נקרא דלת ונעל שאין עשוי להלוך בו פסול לחליצה ובגמרא שאל על נעל דבי דינא הא אין עשוי להלוך בו. ומשני אי מסגי בי' שלוחא דבי דינא מי קפיד עלי' דיינא. ולדידן שאין הולכין כלל בנעלים כאלה צריך לומר משום שהמנהג שהיבם הולך בו ארבע אמות על כן חשיב עשוי להלוך בו. ועל כן אם לא יסגרו הדלתות בשום פעם יש לומר דלא חשיב דלת כלל. אך אם יסגרו אותם בשום פעם יוכשרו כמו נעל שלנו לחליצה:
גיסו הדוש"ת הק' אברהם.