אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנד
א
דעת רש"י שם דלא מקרי מתעסק אלא אם כן נתכוין לדבר אחר המותר. כגון נתכוין לתלוש זה וחתך מחובר אחר. ולענין מה שהקשו התוספות דאי בנתכוין לדבר אחר. אפילו נתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר פטור דלא הוי מלאכת מחשבת. כבר תירץ רש"י דאביי ורבא פליגי אדשמואל. וסבירא להו נתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר חייב. ולשמואל לא קשיא קרא דמתעסק למה לי תיפוק לי' משום מלאכת מחשבת. יש לומר דנפקא מינה לשאר איסורין דלאו שבת [ודלאו חלבים ועריות] או אפילו בשבת נפקא מינה בחובל ומבעיר. ועוד דקרא דבה אינו מיותר לר' יהושע דצריך ללמד שיהי' לו ידיעה במה חטא. ולר' אליעזר הא לית לי' מלאכת מחשבת [וכבר כתבתי בסימן רנ"ב אות ד' ואות ו' סיוע לרש"י במה דסבירא ליה דר' אליעזר לית לי' מלאכת מחשבת]:
ב
ונראה לי סייעתא לרש"י ממה שמבואר בכמה מקומות דאפילו בחובל ומבעיר למאן דאמר מקלקל חייב חייב בהם. ובתוספות הקשו דהא טעם מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא משום מלאכת מחשבת כדאיתא פרק קמא דחגיגה. ובחובל ומבעיר הא אמרינן בכריתות (דף י"ט:) הואיל מקלקל חייב מתעסק נמי חייב דלא בעי מלאכת מחשבת. אך לשיטת רש"י הנ"ל יש לומר דהנך סוגיי כאביי ורבא דפליגי אדשמואל. ולדידי' אין צריך לסברא הנח לתינוקות הואיל מקלקל חייב כו' ואמרינן במקלקל דגלי גלי. מתעסק דלא גלי לא גלי. והוא הדין במלאכה שאינה צריכה לגופה לא גלי שיתחייב חובל ומבעיר:
ג
והרמב"ם פרק א' מהלכות שבת הלכה ח' כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשה לו מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור עלי'. לפי שלא נעשה מחשבתו. הרי זה קל וחומר אם נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור. כגון שנתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים שהוא פטור. נתכוין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר. כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום. וכתב הרב המגיד זה מחלוקת אביי ורבא ופסיק כרבא. ויש שפירשו נתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר זה. ועיקר הפירוש הוא נתכוין לחתוך איזה דבר כסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר ואפילו הכי פטור. ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל עד כאן לשונו:
ד
ומשמעות דבריו שגם רמב"ם יכול לסבור ונמצא מחובר. ודבריו נפלאו ממני. חדא שמפורש כתב ועשה דבר אחר. ועוד דאי נמצא מחובר אין הפטור משום מלאכת מחשבת. רק מקרא דבה פרט למתעסק. ותחילת הלכה זו מורה. דכל הלכה זו משום שלא נעשה מחשבתו. וכן כתב להדיא פרק ז' מהלכות שגגות הלכה י"א המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר. אף על פי שנתכוין לחתיכה. הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת עד כאן לשונו. ועל כרחין בחתך דבר אחר דוקא. דאם נמצא מחובר הוא. הא נעשה מחשבתו ומלאכת מחשבת הוא. וכן מבואר בתוספות. ועוד דבהלכה טי"ת דחה לשמואל מהלכה. ועל כורחין סבירא לי' כפירש"י דאביי ורבא פליגי אדשמואל. ואי אביי ורבא בנמצא מחובר. אין ראי' מהם שיחלקו אדשמואל. על כן ברור דרמב"ם סובר כפירש"י דבחתך מחותך אחר מיירי. וכן נתכוין לזרוק לכרמלית ועבר האבן לרשות הרבים לא נח במקום שחושב:
ה
שהקשו התוספות על רש"י דאי בעלה בידו דבר אחר אפילו נתכוין למלאכה פטור. כמו נתכוין לזרוק ד' וזרק שמונה נראה לי ליישב, דשאני התם דמשעבר ד' לא רצה עוד שתלך הלאה והלכתו הלאה בלא מחשבה כלל. מה שאין כן נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך זה. בשעה שחתך זה עדיין מחשבתו קיימת לחתוך האחר וחשיב נעשה מחשבתו דמה נפקא מינה בין מחובר זה לזה. לא כן נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה. כבר נעשה מחשבתו בזריקת ד' הראשונים. וזריקת ד' האחרונים בלא מחשבה כלל. ואף שעדיין לא נחה. והרי ההנחה לסוף ד' במחשבה מכל מקום איכא הפסק בין העברת ד' אמות ראשונים בין ההנחה ההעברת ארבע אמות האחרונים. ואין מצטרפין לחיוב. כיון שיש ארבע אמות בין מקום שכלתה ההעברה בין מקום הנחה. ודומה להוציא חצי שיעור לרשות היחיד זה וחצי שיעור לרשות היחיד זה. שאם יש רשות הרבים ביניהם לא מצטרפין. הכא נמי ארבע אמות חיוב חטאת הוא:
ו
ואינו דומה למה שכתב הרשב"א (דף צ"ח) בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע דשתי רשות הרבים מצטרפין לארבע אמות אפילו לר' יוסי משום דבזריקה אחת הוא. דשאני התם דהחיוב על הזריקה כמו שכתב באבן העוזר במעביר מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב על העברה. ועל כרחך זריקה אחת. אבל בנידון דידן כיון שעל ד' אמות אחרונים פטור על כורחין שהם בלא מחשבה כנ"ל. אם כן שני זריקות הם ולא מצטרפי:
ז
ובמה שכתבתי נראה לי ליישב דעת הרמב"ם שפסק נתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע חייב. ובגמרא דידן פרק הזורק (דף צ"ז.) אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב הי' רבי יהודה שתים [בזרק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ארבע אמות ברשות הרבים] אחת משום הוצאה ואחת משום העברה. אמר לי' רבינא לרב אשי אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה. ומשני באומר כל מקום שתרצה תנוח. ובתר הכי אמרינן פשיטא נתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע הרי כתב שם משמעון נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה מאי. ולאו היינו דאמר לי' רבינא לרב אשי וא"ל באומר כל מקום שתרצה תנוח. ודקאמרת הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כמה דלא כתיב שם לא מכתיב לי' שמעון. הכא כמה דלא זריק ארבע לא מיזדרקי לי' תמני [בתמי'] עד כאן. ופרש"י דהדר בי' מפשיטותא ואפילו נתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע פטור. ומשום דאין צריך להנחה בסוף ארבע לזריקת שמונה. וקשה על הרמב"ם דפסק חייב:
ח
אך לפי מה שכתבתי אתי שפיר דכיון דקיימא לן דלא כשמואל הואיל ונתכוין מלאכת מחשבת חייב. והא דאמר רבינא לרב אשי. היינו משום דהתם מרא דשמעתא שמואל. ולשמואל הא אית לי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור. הכי נמי בנתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע. ודחי להא דאמר דפשיטא דחייב. ובזה אמר דלאו פשיטות הוא כיון דלשמואל פטור. מכל מקום להלכה קיימא לן כאביי ורבא דחייב ודו"ק היטב: