אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רלז
א
משנה לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת. פרש"י דחיישינן שמא יסתפק ממנו ובירושלמי יש טעם חדש משום שלא הותחל בכל טפה וטפה. והקשה בשירי קרבן דאם כן אם חיברה היוצר מתחילה למה מותר:
ב
ולא קשה מידי דבירושלמי פסחים פ"ג הלכה ב' ר' ירמי' בשם ר' זעירא שני חצאי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף. בתוך הכלי הכלי מצרף. והכא נמי אם הכלי אחד חשיב כל השמן אחד. והא דאמר בפרק א' הלכה ה' דאסור ליתן חטין ברחים של מים משום שלא התחיל בכל חטה וחטה ולא אמרינן דרחים מצרפן לא קשה מידי דרחים מחובר והוי כבית דאינו מצרף. והכלי שקורין קאש שנותנין החטין לתוכו אין ראוי לטלטל עמו החטין ואינו מצרף. ואף שהחטין נוגעין זה בזה צירוף כלי עדיף מנגיעה:
ג
ותדע שהרי בקרבן עדה פסחים שם כתב דמה שהכלי מצרף נלמד מצירוף כלי שרת דהכתוב עשאן לכל מה שבכף אחת. וצירוף דהתם עדיף מנגיעה. דאם נטמא מקצת שבתוך הכלי נטמא כולה. ואלו נגיעה לא נטמא כולה רק מה שנוגע בטומאה. כדאמרינן חולין כ"ד: התורה העידה על כלי חרס אפילו מלא חרדל. ועל כן צירוף כלי בעלמא אף דלענין טומאה לא מהני רק בכלי שרת. מכל מקום למה שמועיל עדיף מנגיעה כנ"ל: