אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רלו

סימן רלה

א

שבת (דף ק"כ:) תניא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו. ואם כבתה כבתה. לייט עלה רב. אילימא משום דרב סבר כר' יהודה אטו מאן דסבר כר' שמעון מילט לייט לי'. א"ל בהא אפילו ר' שמעון מודה דפסיק רישי' ולא ימות הוא:

ב

ובתוס' דיבור המתחיל פותח ונועל כדרכו וז"ל אף על פי שעל ידי כן מתנדנד הנר ומתרחק הנר מן השלהבת או מתקרב והוי מכבה או מבעיר עד כאן לשונם. משמע מלשונם דאינו ודאי שיכבה ויבעיר אלא דאפשר שיבעיר לבד ואפשר שיכבה לבד וחשיב פסיק רישי' משום דאחד בודאי יהי' או יתקרב ויבעיר או יתרחק ויכבה:

ג

וקשה לי דבכריתות (דף כ'.) נתכוין להדליק זה והדליק זה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת. וכל שכן נתכוין להדליק וכיבה. והכא כיון דלכל חד לא הוי פסיק רישי' ולאו מלאכת מחשבת. רק שתצרף שניהם יחד להחשב פסיק רישי'. מכל מקום אם נכבה לא יחשב מלאכת מחשבת. דמחשבת הבערה לא מהני לגבי כיבוי להחשב מלאכת מחשבת והכיבוי בעצמה לא חישב עלי' ולאו פסיק רישי' הוא. וכן להיפוך. אם הובערה לא מהני מחשבת כיבוי לגבי הבערה להחשב מלאכת מחשבת. והבערה בעצמה הא לא חושב עלי' ולאו פסיק רישי' הוא:

ד

ועוד דבכריתות (דף כ'.) ושם בגמרא דנתכוין לשם זה ונעשה שם זה פטור משום מתעסק לבד הטעם דמלאכת מחשבת עיין שם היטב בגמרא ומשום דכתיב אשר חטא בה פרט למתעסק ואם נתכוין לשם אחר חשיב לגבי שם זה מתעסק. והכא נמי הבערה וכיבוי שני שמות מלאכות הן:

ה

אשר על כן נראה דגם לרב אינו חייב אלא שאסור מדרבנן. אף דלאו מחשבת וגם מתעסק. ודבר שאין מתכוין לא חשיב לגבי איסור כיון דמכל מקום נתכוין לאיסור. וכמו בששים מיני איסורים שנתערבו דפטור עליהם דכל שם בפני עצמו בטל. מכל מקום אסור דממה נפשך איסור הוא. הכי נמי בזה. ולפי זה יש להוכיח מכאן דגם בדרבנן אסור פסיק רישי':

ו

שם אמר ר' יהודה פותח אדם דלת כנגד המדורה. לייט עלה אביי. במאי עסקינן אי ברוח מצוי' מאי טעמא דמאן דאסר. פרש"י אין דרך להבעיר ברוח מצוי' ולאו פסיק רישי' הוא. וקשה לי דילמא מאן דאסר כר' יהודה סבירא לי'. ואף דלפי זה לא הוה לי' למילט כדלעיל. מכל מקום לישנא דמאי טעמא דמאן דאסר קשה:

ז

ונראה דהנה בבא קמא (דף ס'.) בטעם דזורה ורוח מסייעתו דחייב אף דבעלמא גרמא הוא בשבת חייב משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. והכא נמי פתיחת הדלת לבד אינו מבעיר בלא רוח המסייעתו אז. ואף דהוא גורם לרוח שיבא. זורה נמי מגביה ברחת כנגד הרוח. ומה לי מקרב התבואה אל הרוח. מה לי מקרב הרוח אל הנר, ועל כן דלולי משום שהרוח ינשב באותו שעה לא יזרה הי' פטור לולי הטעם דמלאכת מחשבת. אלא דהכא נמי פסיק רישי' חשיב מלאכת מחשבת כמו שכתבו התוספות (דף מ"א:). אבל ברוח מצוי' דלאו פסיק רישי' שוב מותר משום גרמא:

ח

ומכאן נראה להוכיח דפסיק רישי' חשיב מלאכת מחשבת לחייב הגורם דלא כאבן העוזר גבי העמדת העלוקות:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה