אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ריז
א
שבת (דף ע"ג:) אמר רב ששת הי' לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה. ופרש"י שמתכוין להשוות קרקעיתו ותיבת "שמתכוין" לכאורה מיותר, והי' לו לפרש שמשוה קרקעיתו. ונראה דרש"י ז"ל כוון בזה כוונה מיוחדת על פי מה שכתב הר"ן סוף פרק הבונה בענין כתיבה בשבת דאין חילוק בין חק תוכות בין חק יריכות [אף דלגבי גט חק תוכות לאו כתיבה] דכל היכי דהוי מלאכת מחשבת מיחייב דהרי אפילו מוחק על מנת לכתוב מיחייב יעוין שם. והכי נמי הוקשה לרש"י ז"ל שהרי קרקע הבית נשארת כמו שהי' והוא רק מסלק הגבשושית והוי דומיא דחק תוכות דלאו כתיבה מיקרי. דכל כותב עושה גוף האות וחק תוכות מקום האות נשאר כמות שהי' ותמונתו על ידי חקיקת הסביב. והכי נמי כל בונה עושה גוף הבנין. וזה קרקע הבית נשארת כמות שהי'. והוא רק מסלק הגבשושית. על זה תי' רש"י ז"ל שמתכוין להשוות קרקעיתו ועל ידי כוונתו נעשה מלאכה. וכמו שכתב הר"ן בחק תוכות לענין שבת דחייב משום מלאכת מחשבת. וכמו מוחק על מנת לכתוב דמחייב משום כוונתו לכתוב. והכי נמי בבונה הלא סותר על מנת לבנות גם כן חייב משום כוונתו. כמו כן המסלק הגבשושית חייב כדברי הר"ן ממש:
ב
ובזה נראה לי ליישב סוגיית הש"ס סוכה (דף ל"ג:) התמוה מאד. תנו רבנן אין ממעטין ביום טוב [הדס שענביו מרובה מעליו] משום ראב"ש אומרים ממעטין ומוקי לה הש"ס שליקטן לאכילה וראב"ש סבר כאבוהו דדבר שאין מתכוין מותר. והא מודה ר' שמעון בפסיק רישי' ולא ימות הכא במאי עסקינן דאית לי' הושענא אחריתי. ואינו מובן דמכל מקום פסיק רישי' הוא ומלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור. והערוך הוכיח מזה דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר וכמבואר בראשונים:
ג
ולפי עניות דעתי נראה לפרש דהנה בתיקון מנא יש לפרש משום בונה. ומשום דתחילה כשלא הי' הדר לא הי' ראוי למצוותו כלל הוי כעושה כלי מחדש. או יש לומר משום מכה בפטיש וכמו שכתב הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות שבת בכל מתקן כלי דחיובי משום מכה בפטיש:
ד
והנה קשה לפי מה שכתב הרא"ם בספר יראים דאין מכה בפטיש אלא לאחר שנעשה הבנין וחסר רק דבר מועט עיין שם. והכא דמתחילה לא הי' הדר ולא הי' עליו שם כלי כלל איך יתחייב משום מכה בפטיש. ולשיטת הרא"ם אין לפרש משום בונה. שהרי הרא"ם סובר דאין בנין בכלים אפילו עשה כל הכלי. ואף שהוא מודה דמכל מקום מדרבנן אסור כמו מבטל כלי מהיכנו דאסור משום סותר אלא שהתירו בזקיפת מנורה משום שמחת יום טוב, וכמו שהארכנו לעיל סי' רי"א בזה. הלא יותר ראוי' להתיר משום מצוות לולב שהוא שמחת יום טוב גם כן כמפורש בכתוב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בלולב:
ה
אך באמת הרא"ם לשיטתו שכתב המרדכי בשמו דלולב והדס יבשים לדידן שאין מוצאין לחים מברכין עליהם דיבשים כשרים בשעת הדחק יעוין שם. ויש לומר הוא הדין ענביו מרובים מעליו וקל וחומר מיבש שניטל כל הדרו ועיין בר"ן. אם כן הדם זה שענביו מרובין מעליו כשאין לו הדס אחר ראוי למצוותו ושם כלי עליו אלא שבנטילתו הענבים נעשה כשר גמור והוי תיקון כלי ושפיר חייב משום מכה בפטיש שגם תחילה הי' כלי ודו"ק:
ו
נחזור לענינינו לפי מה שלמדנו מדברי רש"י ז"ל דכל שאינו עושה מעשה חדש בגוף אלא שמסלק ממנו דבר המקלקלו לא מיחייב משום בונה אלא אם כן מחשב ומתכוין דהוי מלאכת מחשבת. ואם כן קשה למה הוצרך הגמרא ליישב דסבירא לי' כאבוהו דבר שאין מתכוין מותר. ולתנא קמא דלית לי' דר' שמעון אסור למעט. הלא כשאינו מתכוין לאו מלאכת מחשבת הוא ופטור מדאורייתא בשבת גם לר' יהודה כמו שכתבו התוס' בכמה מקומות] ושוב לא יתחייב משום בונה. דאינו עושה מעשה חדש בגוף ההדס אלא שמסלק ממנו הענבים:
ז
אך לשיטת הרא"ם הנ"ל דכשאין לו הדס אחר כשר בלא מיעוט וחייב משום מכה בפטיש. ובזה אין חילוק בין על ידי מעשה חדש בגוף הדבר או על ידי סילוק. כל שמתקנו חייב (ודוקא בונה דעיקר בונה הוא מעשה חדש בגוף הבית וכמו כותב מעשה בגוף האות] על כן דוקא לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר מותר למעט. ומקשה והא פסיק רישי' הוא ופסיק רישי' הוי כמתכוין וחשיב מלאכת מחשבת גם כן כמו שכתבו התוספות בכמה מקומות. ומשני דאית לי' הושענא אחריתי. וכיון שכן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולאו מלאכת מחשבת הוא. וגם ההדס קודם שנטלו ממנו הענבים לא הי' כלי כלל כיון דלאו שעת הדחק הוא דאית לי' הושענא אחריתי. ואם כן משום מה יאסור. משום בונה דהוי כעושה כלי מחדש לא. כיון שאינו עושה מעשה חדש בהדס אלא שמסלק ממנו הענבים. ואי אפשר לחייבו בזה אלא משום מלאכת מחשבת כדברי הר"ן הנ"ל. והכא דלאו מחשבת הוא שוב אין איסור כלל. ואפי' תימא דמכל מקום חשיב גורם. הלא גרם מלאכה ביום טוב מותר כמו גרם כיבוי ביום טוב דמותר. ומשום מכה בפטיש לא. כיון דמתחילה לא הי' עליו שם כלי כלל כדברי הרא"ם הנ"ל. דאין חיוב מכה בפטיש אלא היכי דמתחילה נעשה כל הבנין. והכא מתחילה לא הי' עליו שם כלי כלל. כיון שיש לו הושענא אחריתי ולאו שעת הדחק הוא והוא פסול ולא כלי כלל ודו"ק היטב:
ח
ולתנא קמא דלית לי' דר' שמעון וחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ומלאכת מחשבת הוא כיון דהוי פסיק רישי'. שפיר חייב משום בונה דעושה כלי מחדש חייב משום בונה כשיטות הגאונים ורמב"ם. ואף שרק מסלק הענבים חייב משום מלאכת מחשבת כמו סותר על מנת לבנות כדברי הר"ן הנ"ל:
ועיין בתוס' שבת (דף מ"א:) דבכריתות (דף כ':) קאמר הא ר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר. והכוונה על מלאכה שאינה צריכה לגופה: