אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רב
א
שם (ק"ד:) תוס' דיבור המתחיל נתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן פטור. ובגמרא מוקי לה דבעי זיוני. והקשו בתוס' דלמה לי דבעי זיוני בלאו הכי פטור כמו נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' עד כאן דבריהם. וקשה דהא צריך לשתי זייני"ן לצורך חי"ת. ודומה לכתב שם משמעון, וכיוצא בזה הקשה מהרש"א. ואפשר לומר דשאני כתב שם משמעון דשמעון גם כן מלאכה וקרינא בי' מאחת. אבל הכא חי"ת לאו מלאכה דאות אחת היא. ועל כן כשכתב שתי אותיות לעשות מהם אות אחת פטור:
ב
ועיין בגיטין (דף י"ט.) בסיקרא על גבי דיו דאמרי לה חייב מוחק הוא. וכתבו התוס' דחשיב מוחק על מנת לכתוב דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו. ומקלקל לא הוי דעל ידי כתב דהשתא יהי' אחר כך רישומו ניכר יותר עיין שם, ואינו מובן דאם כן דלא הוי מקלקל יתחייב גם משום כותב. וצריך לומר כיון דהתיקון לאחר שיכתוב עליו בדיו ואז ימחק כתב דהשתא דהיא סיקרא על כן לא מיחייב משום כותב. ודוקא משום מוחק מחויב. דאף לאחר שיחזור ויכתוב עליו בדיו. מכל מקום כתב דיו ראשון נמחק. אבל לגבי כותב לא מהני תיקון שיהי' לאחר שימחק. והכא נמי כיון דאין צריך לשני זייני"ן רק לעשות מהם חי"ת. ואז יתבטלו השני זייני"ן. כן יש לומר לכאורה:
ג
אבל אין נראה דבדן מדניאל נמי לאחר שיכתוב היו"ד ולא יהי' שום תיבה יתבטל המלאכה ומכל מקום עכשיו חייב. מה אמרת כשיגמור כל התיבה דניאל יהי' מלאכה. בסיקרא על גבי דיו נמי לאחר שיחזור ויכתוב עליו בדיו יהי' מלאכה. אלא דמלאכה דהשתא כלתה. הכי נמי כשיכתוב שמעון יתבטל תיבת שם ויהי' רק חצי תיבת שמעון. וצריך לומר דהתוס' דגיטין בשיטת רש"י דכותב לא הוי. דתחילה הי' כתב הגון מעתה, והכא אף דאין צריך לשני זייני"ן רק לאות חי"ת מכל מקום אחר כך יכתוב עוד אותיות ויהי' מלאכה. ואף דתחילה כשעשה חי"ת נתבטלה המלאכה דהוי רק אות אחת. דן מדניאל נמי לאחר שיכתוב יו"ד אחר ד"נ נתבטלה המלאכה ואף על פי כן חייב:
ד
על כן נראה דהנה (בדף צ"ב:) נתכוין שיהי' המשאוי לפניו והוציא לאחריו פטור דנתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה, וזה לשון הרמב"ם פרק א' מהלכות שבת הלכה י"ב כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשית ביותר על כוונתו חייב. פחות מכוונתו פטור. כיצד הרי שנתכוין להוציא לאחריו ובא לו לפניו חייב שהרי נתכוין לשמירה פחותה כו' עד כאן לשונו. הרי דכיון דלא נתקיים כל מחשבתו פטור ועיין שם, ולכאורה נתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע דמדמי הגמרא לשם משמעון והרי לא נתקיים כל מחשבתו, וצריך לומר דשאני התם דאף לפי מחשבתו לזרוק שמונה הרי תחילה יהי' ארבע. ודומה לכתב שם משמעון שאף שדעתו לכתוב שמעון. מכל מקום דעתו תחילה לכתוב שם. ועל כן בזה שנתכוין לכתוב חי"ת ודילג הקולמוס ונעשה שני זייני"ן, ולא הי' דעתו לכתוב תחילה שני זייני"ן ואחר כך לעשות מהם חי"ת. רק הי' דעתו לכתוב חי"ת תחילה. הרי לא נתקיים כל מחשבתו שדעתו הי' לכתוב כל ח' וכתב רק שני זייני"ן וחיסר הגג ודמי לנתכוין להוציא לפניו והוציא לאחריו דפטור זה קושיות התוס' ועיין מה שתירצו:
ה
וחזרו והקשו דמה איריא דנתכוין לכתוב ח' אפילו נתכוין לכתוב שני זייני"ן וכתב בלא זיון פטור, ונראה ליישב לפי מה שכתבו הפוסקים דתגין אין מעכבים. והכא דפטור משום דנתכוין לכתוב חי"ת דלא בעי תגין והוא אות שלם וכתב זייני"ן דלא אות שלם ואף שכשרים מכל מקום לא הויין אות שלם כמו אות חי"ת, ודומה לנתכוין להוציא לפניו ובא לאחריו דפטור דלא נעשה כל מחשבתו ודו"ק:
ו
שוב מצאתי כן באור זרוע חלק א' פרק ב' דגיטין סוף סימן תשט"ו וזה לשונו ור' יצחק בר אברהם הי' אומר שכל אות שאינה מזוינת בתגין של שעטנ"ז ג"ץ אינה אות ומביא ראי' משמעתין הא דבעי זיוני. ואינה ראי' דאיכא למימר דמיירי בכותב בספר תורה שהאותיות צריכין זיון. אי נמי בכותב בספר אחר ונתכוין לכתוב כמשפט אותיות של ספר תורה שצריכין זיון דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה עד כאן לשונו. הרי דאף שכשר בלא זיון. כל שנתכוין לכתוב בזיון או נתכוין לכתוב חי"ת דכיון שאין צריך זיון כמאן דזיון דמי ועלו בידו אותיות שצריכות זיון, בלא זיון פטור וכהא דנתכוין להוציא לפניו ובא לאחריו כנ"ל. וצריך לומר שהתוס' סבירא להו תגין מעכבים. ועיין בהגהות מיימון פרק ז' מהלכות ספר תורה הובא במגן אברהם סימן ש"מ סק"י ועיין מה שאכתוב לקמן בדעת הרמב"ם: