אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רא

סימן ר

א

שם (ק"ג:) בגמרא. מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח. אמר ר' חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. קשה לי נהי דכשר. מכל מקום אין דרך כתיבה בכך. ונראה ליישב דהנה קיימא לן באבן העזר סימן קכ"ג דכתב גט בשמאל כשר. וכתב החלקת מחוקק דאף דבשבת פטור שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכשעשה מלאכה שלא כדרכה לאו מלאכת מחשבת הוא. והנה הכותב שם משמעון דחייב הואיל ושם הוא מלאכה. אף שאין צריך לכתוב שם ולא הוי שם מלאכת מחשבת בעצמותו. מכל מקום חשיב מלאכת מחשבת שצריך לכתוב שם כדי לכתוב שמעון. ואף דלכתוב שמעון לא הוי שם תיבה שלימה. ומצד זה שם לאו מלאכה הוא. מכל מקום מצטרפין מה שהוא מלאכה בפני עצמו שם ומה שהוא מחשבת לצורך שמעון דמהני מה שהוא מחשבת לצורך שמעון להחשב מלאכת שם מלאכת מחשבת ואם כן אף שכתב ש' מ' פתוח והוי מלאכת שם שלא כדרכה ולא הוי מחשבת. מכל מקום כדי לכתוב שמעון דרכו לכתוב פתוח ומחשבת הוא. ומהני מה שהוא מחשבת לצורך שמעון להחשב ש' מ' מלאכה. מלאכת מחשבת:

ב

כללו של דבר דמה שכתב ש' מ' פתוח שלא כדרכה אין נפקא מינה בזה. כיון דכל טעם שלא כדרכה דלא הוי מלאכת מחשבת. והכא בלאו הכי לא הוי תיבת שם מלאכת מחשבת. שהרי אינו צריך כלל לתיבת שם ואף על פי כן חייב. ומשום דצריך לתיבת שם כדי לכתוב שמעון הוי מלאכת מחשבת. הכא נמי דרך לכתוב שם פתוח כיון שצריך לכתוב שמעון ודו"ק היטב:

ג

ולפי מה שכתבתי יתיישב קושיית הרמב"ן בהא דמשני הש"ס לר' חסדא דאמר כר' יהודא בן בתירא כו' ופריך מי דמי פתוח ועשאו סתום עלויי קא מעלי לה אבל סתום ועשאו פתוח גרועי גרעה והקשה הרמב"ן דכיון פתוח ועשאו סתום כשר. שוב משכחת בשכתב שמעון במ"ם סתומה. ולפי מה שכתבת ניחא דבזה פטור דהוי כתיבה שלא כדרכה, וממה נפשך לא הוי מלאכת מחשבת. שלתיבת שם אין צריך כלל ולאו מלאכת מחשבת הוא רק משום שצריך לכתוב שמעון וכשצריך לכתוב שמעון אין דרך לכתוב במ"ם סתומה וכלאחר יד לא חשיב מלאכת מחשבת כנ"ל. ולא הוי מלאכת מחשבת לא מצד שם ולא מצד שמעון. לא מצד שם שאין צריך לכתוב שם ולא מצד שמעון שאין דרך לכתוב שמעון במ"ם סתומה ודו"ק היטב. אך לפי מה שכתבתי בהפתיחה לספר אגלי טל סק"ג ליתא לכל זה ועיין שם:

ד

ולכאורה יש לעיין מהא דפליגי ר' נחמן ורב ששת בהמצניע (דף צ"ד:) במוציא חצי זית מבית שיש בבית כזית ומחצה דר' נחמן סובר דחייב דאהני מעשיו אם יוציא עוד חצי זית ורב ששת אמר דפטור דעכשיו מיהא לא תיקן. ואם כן צריך להבין כותב שם משמעון נמי עכשיו לא תיקן כלום. וצריך לומר שאני שם דהוא תיקון במקום אחר (ולא דמי להוצאת חצי זית דאף שהוא תיקון במקום אחר אם הי' בבית זית שלם. והוציא ממנו חצי זית פטור. דשאני התם דאין הוצאת חצי זית תיקון בפני עצמו רק מכח חצי זית הנשאר] ואם כן אם כתב ש' מ' [המ"ם פתוחה] דלגבי כתיבת שם הוי שלא כדרכה ולא הוי מלאכת מחשבת. שוב יפטור לר' ששת דלא אהני מעשיו:

ה

יש לחלק דשאני הכא שרצונו לכתוב כל התיבה שמעון וגם אי אפשר לכתוב שמעון אלא אם כן כותב תחילה ש' מ'. מה שאין כן התם שאין רצונו להוציא עוד. ואפילו רצונו להוציא. הלא הי' אפשר להוציא הכל בבת אחת. וכן משמע מהא דהתחיל למול בשבת ולא גמר חייב חטאת. ואף דחיוב מילה משום מה לי תיקון מילה. מה לי תיקון כלי. וכל זמן שלא גמר לא תיקן כלים. ותחילת מילה אינו תיקון בשום מקום. מכל מקום כיון שאי אפשר לגמור בלא התחלה חשיב מתקן. ו) ובזה נראה ליישב מה שדקדקו התוספות במשנה דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת דלמה תני בכותב ואורג כו' שיעורא טפי מאינך. והנה בספר מגן אבות תירץ דבהנך אין קרוי מלאכה אלא בשיעור הזה. ונפקא מינה דבפחות משיעור אפילו איסור מן התורה ליכא והיטב אשר דיבר. וכבר הבאנו לעיל במלאכת תופר סי' קפ"ז אות ז' ראי' לדבריו מירושלמי אלא דאכתי קשה לריש לקיש דסבירא לי' חצי שיעור מותר מן התורה. וכן לרמב"ן דסבירא לי' במלאכת שבת אין איסור חצי שיעור אלא מדרבנן:

ז

אך לפי מה שכתבתי נראה דהנה דין שיעורין בשבת דבפחות משיעור הזה לא מיחייב על תיקונו משום דלא חשיב תיקון בפחות משיעור הזה. כמו דלא חשוב אכילה בפחות מכשיעור. ועיין רשב"ם בבא בתרא (דף נ"ה:) דחצי שיעור לא חשיב מלאכת מחשבת. ומתקן עם מלאכת מחשבת חדא מילתא כדאיתא בכריתות (דף י"ט:) ועיין סוף פרק ד' דזבחים. אבל אין לומר כלל דלא חשיב מלאכה פחות מכשיעור. תדע דהא הנוטל צפרניו חייב לר' יהודה [דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה] הואיל מתקן אצל האדם. ואף שאין בצפרנים כשיעור הואיל ומתקן אצל האדם חשיב כשיעור וכן במוציא מת השיעור הוא בכדי שמטמא את הבית שיחשב הוצאה תיקון. אבל אין לומר דבפחות משיעור לא חשיב הוצאה כלל. וכן שאר מלאכות לא חשיב מלאכה כלל בפחות משיעור. דאין שום סברא לומר כן ודו"ק:

ח

מעתה אי אפשר לפטור אות אחת משום דהוי פחות מכשיעור ולא הוי תיקון. שהרי צריך לאות זה כדי לגמור כל התיבה. שאי אפשר לכתוב כל התיבה קודם שיכתוב אות אחת. וכמו כתב ש' מ' משמעון דאף דאין צריך לתיבת שם חשיב מלאכת מחשבת כיון שאי אפשר לכתוב שמעון בלא ש' מ'. הכי נמי באות אחת. על כן צריך לטעם אחר דאות אחת לא הוי מלאכה. ותירץ זה בכל הני דחשיב במשנה השיעור. אורג. עשה שתי בתי נירין. דבכל הני אי אפשר לעשות שתים אם לא יקדים אחת. וגם שתים אינו תיקון אלא משום שסופו לגמור את כולו. ואם כן להוי מיחייב באחת. על כן צריך להשמיענו דבאחת לא הוי מלאכה:

ט

ובהא דמחייב ר' אליעזר באחת על האריג או אות אחד סמוך לכתב כדאיתא בסוף הבונה. וכן זה עוקר וזה מניח דמחייב ר' אליעזר את המניח בכריתות (דף י"ט:). יש לעיין אם אחד הוציא כשיעור לרשות הרבים ובא אחר והוציא שם עוד חצי שיעור אם חייב כמו באחד על הארוג:

ונראה לי דפטור דדוקא באחד על הארוג. דאין הפטור משום חסרון שיעור דהא אי אפשר לעשות הבגד אם לא יארוג חוט אחד. אלא דבציר מהכי לא חשיב מלאכה. על כן מחייב ר' אליעזר על גמר מלאכה. ומכל מקום אינו חייב אלא אם יש בגמר מלאכה שיעור וחוט אחד הא חשיב שיעור כנ"ל:

י

ונראה לי הוכחה מהא דתנן בפרק י"ג דזבחים (דף ק"ט:) במקטיר כזית מן הקומץ בחוץ דר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולו הואיל וקומץ מתיר הוא ואינו מתיר אלא אם כן הקריב כולו. ואם הקריבו בפנים ושייר ממנו כזית והקריבו בחוץ חייב יעוין שם. ונראה לי דר' אליעזר לטעמי' דסבירא לי' אחת על האריג חייב דמחייב בגמר מלאכה וקרינא בי' בעשותה העושה את כולה. הוא הדין דמחייב בגמר הקטרה. ולרבנן דפטרי באחת על האריג ומכל מקום מחייבי התם לא קשה מידי. דהא אינהו מחייבי בכזית בחוץ אפילו בתחילה ואפילו לא הקריב בסוף. משום דס"ל כזית הקטרה שלימה היא אפילו במתיר יעוין שם ברש"י אך לר' אליעזר דלא מחייב במתיר אלא בכולו ומכל מקום מחייב בהקריב בפנים ושייר כזית והקריבו בחוץ. על כורחין לטעמי' באחת על האריג:

יא

והנה לפי זה קשה למה לי שייר כזית אפילו שייר פחות מזית יתחייב משום גמר הקטרה לר' יוחנן דאמר במנחות (דף כ"ו) הקטיר הקומץ בזה אחר זה פחות מכזית הוי הקטרה, הכא נמי יתחייב על הפחות מכזית שהקטיר בחוץ. כמו באחת על האריג. אלא ודאי גם לר' אליעזר לא מהני בפחות מכשיעור:

יב

ובהכי ניחא ליישב הסוגיא דכתב אות אחת והשלימה לספר חייב דאמר רבה בר רב הונא ר' אליעזר הוא דאמר אחת על האריג חייב. ותמוה דאם כן למה לי השלימה לספר. אפילו באמצע ספר חייב לר' אליעזר, ולפי מה שכתבתי ניחא דרבותא אשמעינן דהוה אמינא בסוף פטור על אות אחת דאין בו כשיעור. דדוקא באמצע דצריך לאות זה כדי לגמור אחר כך דעל כרחו צריך לכתוב כך אות אחר אות וחשיב שיעור כנ"ל. אבל בסוף דאין בו חסרון עוד רק אות אחת הוה אמינא דפטור. קמשמע לן דכיון דבאות זה משלים את הספר, חשיב אות זה כאלו הי' בו כשיעור. אבל לרבנן הא אות אחת לא חשיב מלאכה כלל. ורב אשי סובר דגם לענין זה מהני השלמה להחשב מלאכה כאלו הי' שתי אותיות. ועיין מה שאכתוב לקמן בהא דאות אחת והשלימה לספר ודו"ק היטב כי הדברים ברורים:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה