אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קצ

סימן קפט

באיזה אופן יקרא ניצוד:

א

שבת (דף ק"ו.) ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב פרש"י דצפור אם הכניסו לבית פטור שיוצא לו דרך חלונות. וקשה דאם כן בבית שאין בו חלונות הצד צפור לתוכו חייב. ואם כן מה הקשה הש"ס שם והא בית דמקורה הוא ובין לר' יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין לבית לא. הא משכחת לה בביבר שאין בו חלונות, ואין לומר דפשיטא לי' סתם ביבר יש בו חלונות. דאם כן מאי משני הכא בצפור דרור עסקינן. וברייתא בעוף דעלמא וניצוד בבית וביבר מקורה, ואי ביש בו חלונות על כורחך אין ניצוד אף עוף דעלמא. וכן מפורש בפרק משילין דבאית בהו כווי אינם נצודין הדבורים. והוא הדין עוף דעלמא:

ב

ולפי דברי הב"ח סימן שט"ז ניחא שכתב דרש"י פירש רק אליבא דר' יהודה דסבירא לי' הצד צבי לחצר לגינה לביברין פטור אף שנוח לתופסו. דאפשר לו לברוח [פי' כיון שאין מקורה לפעמים בורח החי' על ידי שמסרך בכתלים] ממילא במקום שאין יכול לברוח אף שאין נוח לתופסו חייב. על כן הצד צפור לבית אף שאין נוח לתופסו חייב. על כן פרש"י ביש בו חלונות עד כאן דבריו. ועל כן ניחא קו' הש"ס דהא ברייתא דצדין חי' ועוף מוקי לה התם כרבנן. על כן צדין חי' מביבר שאינו מקורה. על כן פריך שפיר מעוף במקורה דעוף במקורה לרבנן אפילו אין בו חלונות אינו ניצוד:

ג

יש לעיין לפי מה שכתב הב"ח טעמא דר' יהודה בצבי לביבר דלא חשיב ניצוד משום דאפשר לברוח. אם כן אפילו בבית שיש בו חלונות נמי יכול לברוח הצבי דרך החלון. וצריך לומר דסתם בית אין בו חלון גדול פתוח שיוכל הצבי לצאת בו. א"כ אין חילוק בין עוף לחי' לר' יהודה והכל תלוי באם יש חלון או אינו מקורה שיכול לצאת מתוכו:

ד

המתבאר בסוגיא אליבא דרבנן דקיימא לן כוותייהו דחי' ניצודת בביבר קטן דמטי לי' בחד שחי'. ונראה לי דאפילו ארוכה הרבה אלא שקצרה וכן משמע להדיא בהרב המגיד פרק ב' מהלכות יום טוב הלכה ז' דמדמי סוכר אמת המים לביבר קטן וכתב דאפילו ארוכה הרבה. מיהו לדעת הראב"ד ודעמי' דדגים אינם ניצודים אפילו בביבר קטן ואמת המים קצר אפילו מביבר קטן. יש לומר ברחב קצת כשיעור ביבר קטן אם ארוכה הרבה לא חשיב ניצוד וצריך עיון:

ה

והיכי דלא מטי לי' בחד שחיא אפילו מקורה לא חשיב ניצוד. וראי' עוף דלעולם לא חשיב ניצוד רק במקורה. ואף על פי כן בעינן דמטי לי' בחד שחיא. ושוב מצאתי כן במגן אברהם סימן תצ"ז סק"ט ועוף אינו ניצוד אלא במקורה ואין בו חלונות ומטי לי' בחד שחיא. ואם הוא עוף קטן מאד שיוכל לצאת דרך חור קטן שבבית שאינו נראה חשיב ניצוד, רק שיש חילוק בזה דלא מחייב אלא אם כן כוון לצודו דלא חשיב פסיק רישי' כיון שאפשר שיצא דרך החור. כן מתבאר מדברי התוס' פרק משילין:

ו

וצפור דרור אינו ניצוד אלא במגדל. ובכל זה נפקא מינה בין לענין הצד לתוכה או מתוכה. דבמקום שהוא ניצוד. הצד לתוכה חייב חטאת. והצד מתוכה מותר לכתחילה. כן מתבאר בסוגיא דמוקי הא דצדין חי' ועוף חי' מביבר קטן ועוף מביבר מקורה הגם דלפי פסק הרמ"א שחי' ועוף שברשותו מותר לצודן ביום טוב ובשבת אסור. אין ראי' ממה שמותר לצוד ביום טוב מביבר קטן דהוא הדין בשבת, מכל מקום כיון שמן התורה מותר ולא מצינו שאסור מדרבנן. מהיכי תיתי לאסור. שוב ראיתי להרב בשלחן ערוך סימן שט"ז שכתב דיעות בזה. ומכל מקום אני מסופק בצד עוף קטן מבית שיש בו חור קטן. כיון דלא הוה צידה ברורה כנ"ל דלא הוי פסיק רישי'. אפשר שהצד מתוכו חייב. וארי אפילו תופסו בידו אין זו צידה עד שיכניסנו לגרזקי שלו:

ז

[ובמקום שאינו ניצוד הצד מתוכו חייב והצד לתוכו פטור אבל אסור. וכן הוא במשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר כו' זה הכלל מחוסר צידה פטור וכתבו הטור ושלחן ערוך דפטור אבל אסור. וזה בצד למקום שאין בו חלונות. אבל בעוף למקום שיש בו חלונות. לכאורה נראה שמותר לכתחילה דלאו מידי עביד שיכול לברוח. ודוקא במחוסר צידה דמיירי ר' שמעון בן גמליאל בביבר קטן הרי הועיל בצידתו שאינו יכול לברוח לגמרי ולאחר שיטרח בו ודאי יצדנו, רק משום שעדיין צריך לטרוח בו פטור ומכל מקום אסור. אבל ביש חלון שיכול לברוח נראה שמותר לכתחילה וראי' מההוא דפרק משילין ל"ו. דמוקי להא דפורסין מחצלת על הכוורת ובלבד שלא יתכוין לצוד באית בי' כוי ולא תימא לר' יהודה ובלבד שלא יתכוין לצוד אלא ובלבד שלא יעשנו מצודה. פרש"י שלא יכסה כל החלונות. משמע שאם אינו מכסה אפילו מתכוין מותר. דכיון דאית בי' חלונות לאו מידי הוא:

ח

ולאחר עיון אין זה מוכרח, ואדרבא יש ראי' משם להיפוך. דהנה קשה לשון הש"ס ולא תימא לר' יהודה ובלבד שלא יתכוין לצוד. דלמאי דמוקי לה באית בי' כוי אף לר' שמעון אי אפשר לומר ובלבד שלא יתכוין לצוד, על כן נראה על פי מה שכתבתי לעיל אות ב' בשם הב"ח בטעמא דר' יהודה דפוטר הצד צבי לחצר משום דאפשר לברוח. והיינו דאפשר באופן רחוק שיברחו למעלה מהכותל, על כן בעופות למקום דאית בי' כוי מותר לכתחילה. אבל למה דקיימא לן הצד צבי לביבר שאינו מקורה חייב אף שאפשר באופן רחוק שיברחו. ע"כ בעוף למקום חלונות אין היתר לכתחילה רק באינו מתכוין שכיון שאפשר שיברחו לא הוה פסיק רישי'. [וכן נראין דברי הרב בשלחן ערוך דאף למקום חלונות אסור לכתחילה וצריך עיון לדינא]:

ט

אך נראה דביבר קטן הגם דלרבנן דקיימא לן כוותייהו חשיב ניצוד בו. מכל מקום לא חשיב פסיק רישי' כיון דאפשר באופן רחוק שיברחו כנ"ל בשם הב"ח. ומהאי טעמא לר' יהודה לא חשיב ניצוד כלל. מהיכי תיתי דנשוה פלוגתא רחוקה בין ר"י לרבנן. ומסברא אף לרבנן כיון דאפשר שיברחו לא הוי פסיק רישי'. דומיא דדבורים בכוורת שיש בו חורין. דאף דהוי צידה. מכל מקום לא הוה פסיק רישי'. ואם כן כיון דמוקי בש"ס להא דצדין חי' ועוף מביברין בביבר קטן שמותר לצוד מתוכו. מוכח ספק הנ"ל דהוא הדין צד עוף קטן מבית שיש בו חורין מותר:

י

ולאחר העיון נראה דיש לשדות נרגא בזה. דגם הצד מביבר קטן בשבת שיהי' פטור אינו מוכרח. דהנה לא מצאתי דין זה לא ברמב"ם ולא בטור ושלחן ערוך ולא בגמרא לענין שבת רק לענין יום טוב דצדין חי' ועוף מביברין. ולפי עניות דעתי אין ראי' כלל מיום טוב לשבת. דהנה הוקשה לראשונים ז"ל מאי טעמא אסרו צידה ביום טוב הא צורך אוכל נפש הוא. ותירץ בזה הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שלא הותר אלא הכשר המאכלים לאוכלן. כגון אפי' ובישול. אבל לצוד בעלי חיים שאינם ברשותו של אדם לא עיין שם:

יא

וביאור הדברים נראה לי על פי המבואר בפרק המביא (ל"ג.) דאין מוציאין אש מעצים ואבנים, ופירש בגמרא משום דקמוליד. הרי שלא הותר לצורך אוכל נפש לעשות דבר חדש. ועל כן צידה שמתחילה לא הי' ברשותו כלל. חדש הוא לו, וזה פירוש דברי הרמב"ן שלא הותר אלא הכשר מאכל שאף מתחילה יש לו מאכל ומכשירהו, מה שאין כן לצוד בעלי חיים שתחילה אין לו כלל ודו"ק [וכן קצירה שעוקר מגידולו חשיב כלא הי' לו כלל]:

יב

ועל כן בצד מביבר קטן כיון שאף בביבר חשיב ניצוד רק שאינה צידה גמורה. זה שפיר מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש. כיון שאף מתחילה היא ברשותו ועושה שיהי' יותר ברשותו ואין זה חדש לו. ומה לי הכשר המאכל שיהי' טוב יותר מבתחילה. מה לי שיהי' יותר ברשותו מבתחילה. ועל כן פשיטא לי' להש"ס שכל שחשיב ניצוד מותר לצודו לגמרי. אבל שיהי' פטור בשבת אין שום ראי'. והרי גם במלאכת בישול יש דיעות שאף לאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול כל זמן שלא נתבשל לגמרי. והוא הדין בצידה מביבר קטן כיון דלא חשיב צידה גמורה דלא הוה פסיק רישי' [ולר"י לא חשיב צידה כלל] יש לומר שהצדו לגמרי צידה גמורה חייב ודו"ק שוב ראיתי לרשב"א סוף האורג וזה לשונו כיון שלא כו' ואינו מוסיף עכשיו בצידתו למה יפתח ומה דהוה הוה. שמע מינה שתוספות צידה אסור. ומכל מקום הצד חי' ועוף [חוץ מצפור דרור] מבית וביבר מקורה שאין בהם חלונות כיון שניצודין גמורין פשוט שאין בהם חיוב צידה אחר כך:

יג

עוד יש דברים שהצדן פטור דחשובים נצודים ועומדים, והוא בשבת (דף ק"ו:) הצד צבי סומא וישן חייב חיגר זקן וחולה פטור. ומאי שנא הני עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי. עוד שם דחגבים בשעת הטל הצדן פטור ופרש"י דעיניהם מתעוורות ונצודים ועומדים. עוד שם אלעזר בן מהבאי אומר אפילו בשעת השרב אם היו מקלחות ובאות פטור. ופרש"י הרבה ביחד שהם מזומנות ליקח. עוד בביצה ריש אין צדין הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדסיאות פטור ומפרש הטעם משום שבאין לכלובן לערב ולא עבידי לרבויי. פרש"י ונוח לתופשן שם וחשיבי נצודים. ואיתא שם בש"ס לחד תירוץ דדוקא אלו חשובים נצודים משום שמזונותם עליך, נראה לי הטעם משום שאין להם מזונות במקום אחר על כרחן יבאו לערב לכלובן. אבל באותם שיש להם מזונות במקום אחר אין כל כך ברור שיבאו לכלובן כנ"ל. עוד בפרק קמא דביצה דיוני שובך שאין מפריחין אין בהם משום צידה. ודעת היש"ש דכל שאין מפריחין חוץ לתחום אין בהם משום צידה ועיין במגן אברהם סימן תצ"ז:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה