אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קפח
א
בש"ס (שם ע"ד:) התופר שתי תפירות והא לא קיימא. בשקשרן. ובשלהי כלאים התוכף תכיפה אחת אינו חיבור והשומטה בשבת פטור. עשה שני ראשי' לצד אחד חיבור והשומטה בשבת חייב. ודעת הר"ש והרא"ש שם דלענין כלאים נמי דוקא בשקשרן והטור בשם הרמב"ם דשני תכיפות חיבור אפי' לא קשרן וכתב הטורי זהב דרמב"ם סובר דוקא שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה. וכיון דלא קיימא הכי לאו מלאכת מחשבת הוא. אבל כלאים בכל גוונא אסור:
ב
ונראה לי דרמב"ם הי' לו הכרח לסברא זו. דהנה הרא"ם בספר יראים הקשה כיון שקשרן תיפוק לי' משום קושר דהוי גם כן אב מלאכה. ותירץ הרא"ם בשלא קשר אלא פעם אחת דבקושר אינו חייב אלא בשני קשרים זה על גב זה. ומסיים בספר יראים אבל במקום שמתקיים בקשר אחד כגון שקושר חבל אחד בראשו ואינו קושר שני ראשין זה לזה נראה דהוי קשר. והנה הרמב"ם בהלכות שבת פרק י' הלכה ט' מפרש שקשרן שקשר ראשי החוט מזה ומזה וכן הוא בירושלמי. משמע שעשה קשר מזה וקשר מזה. ובכהאי גוונא הא מתקיים אפילו בקשר אחד. ומכל מקום לא תקשי יתחייב משום קושר. דאף שמתקיים בקשר אחד. מכל מקום לאו מעשה אומן הוא, ורמב"ם לטעמי' דמעשה הדיוט בקשירה דשבת פטור:
ג
והנה לשיטת ר"ש והרא"ש דשתי תכיפות אינו חיבור לכלאים אלא אם כן קושרן קשה קשר לבד אפילו בתכיפה אחת הוי חיבור כדמוכח מכלאים בציצית. וצריך לומר דקשר לאו הוי חיבור אלא בשני קשרים זה על גב זה. כמו בשבת. וכן תירץ המגן אברהם בהלכות ציצית. והטורי זהב ביורה דעה תירץ דקשר לא הוי חיבור אלא בקשר חוט פשתן בצמר. אבל תחב חוט משי בבגד צמר ובגד פשתן אינו חיבור אל הבגדים:
ד
ושני התירוצים לא יתכנו לרמב"ם. דלרמב"ם לא מהני בשקשרן בקשר אחד בשני ראשי החוט יחד כיון דלא קיימא. ולא מהני אלא בקשר ראשי החוט מזה ומזה דמתקיים בקשר אחד. ומכל מקום בשבת לא מחייב משום קושר דלא הוי מעשה אומן. והתינח בשבת. אבל בכלאים דאין נפקא מינה בין מעשה אומן למעשה הדיוט קשה דאפילו בתכיפה אחת חיבור. ואי קשר שני ראשי החוט יחד בקשר אחד לא מעלה ולא מוריד. כיון דהקשר מתנתק מאליו ולרא"ם על כורחין צריך לומר דמכל מקום מועיל שיתחייב משום תופר. אך הרמב"ם לא הוצרך לידחק. שהוא פירש שקשר ראשי החוט מזה ומזה דמתקיים. ומכל מקום לא מתחייב משום קושר דהוי מעשה הדיוט כנ"ל. אבל קשירת ראשי החוט יחד בקשר אחד אינו כלום]:
ה
גם אין לומר להרמב"ם כתירוץ הטורי זהב דלא הוי חיבור לשני הבגדים. דזה גם כן ליתא לרמב"ם לשיטתו פ"י מהלכות כלאים דחיבור על ידי דבר אחר הוי חיבור. ואם חיבר לבגד משי חוט צמר מצד זה וחוט פשתן מצד זה הוי חיבור כיון דהבגד משי הוי חיבור לחוט פשתן והוי חיבור לחוט צמר. חשובים החוט פשתן וחוט צמר גם כן מחוברים. הכא נמי כיון דהחוט הוי חיבור לבגד צמר והוי חיבור לבגד פשתים ממילא הויין הבגד צמר והבגד פשתן מחוברים. על כורחין הא דכלאים בלא קשירה איירי וכחילוק הטורי זהב:
ו
והרמב"ם בחילוק הזה גם כן לטעמי' בהלכות גירושין פרק ד' הלכה א' דכותב על גבי דבר שאינו מתקיים מהני בגט אף דבשבת אינו חייב אלא בכותב על גבי דבר המתקיים. שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. הכי נמי בתפירה שאינה מתקיימת דאף דפטור בשבת הוי חיבור לכלאים ודו"ק: