אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קפג
לר' צבי יהודה נ"י. א) דבר מה שכתבתי במלאכת אופה בסק"ט אות י' בהא דחייב במתיך ובמסס וכו' אף שחוזר לקדמותו ובדבר שאינו מתקיים הא פטור בשבת כמו שכתב הרמב"ם והרב המגיד פרק ט'. ואמרתי ליישב משום דמצינו במשכן היתוך מתכת שאינו מתקיים. ועל זה הקשה ממה שראה כתביי ביד תלמידים בקושר דאינו חייב אלא בקשר של קיימא אין הטעם משום דלא חשיב חיבור דמאי שנא מתפילין וכלאים דחשיב חיבור אף שאינו של קייחא רק הטעם משום שאינו מתקיים [וכן ראה בספר לשון הזהב] ואף דהי' במשכן קשר שאינו של קיימא ביתידות אוהלים. לא ישיבני מכתבים כאלה ואולי נשתבשו או דקטנותא הם [עיין גיטין כ"ט: הא דאבא דקטנותא הוא] ובודאי הטעם משום דלא מבטיל לי'. לא חשוב קשר כהאי גוונא:
ב
ומתפילין אדרבה יש ראי' דהא כתב בהגהות מרדכי פרק קמא דחולין בהא דסבירא לי' לר' אלי' דצריך לקשור בכל יום ורבינו תם חולק מדאסר לקשור בשבת ואי צריך לקשור בכל יום הא לא הוי של קיימא. וכתב במרדכי שאין זה ראי' דאף דלאו של קיימא רחמנא קרי' קשר [וכהא דסוכה פרק ב' דאף דאהל שאינו עשוי ביד אדם אינו אהל. גבי השור חשיב אהל דרחמנא קרי' אהל כדכתיב ועצמות וגידין תסוככני]. והיינו מדכתיב וקשרתם. והלכה למשה מסיני קשר של תפילין. ולר' אלי' דצריך בכל יום ולא הוי של קיימא ואף על פי כן נקרא קשר גלי קרא דהא חשוב קשר אף שאינו של קיימא ואסור בשבת. אך מזה מוכח דטעם ההיתר בשבת משום דלא חשיב קשר כשאינו של קיימא ובתפילין גלי קרא דחשיב קשר. אבל אם הטעם משום שאינו מתקיים מה בכך דבתפילין הוי קשר. מכל מקום מותר בשבת משום שאינו מתקיים. ובכלאים גם כן לא ראיתי מפורש דאסור אפילו אינו של קיימא. אך אם תמצא לומר כן יש לומר דילפינן מיחדיו דכלאי בהמה דכתב הרא"ש דאין איסור אלא אם קשרן יחד. והא אינו קשרן באופן שיהי' קשורים זה בזה לעולם:
ג
ועיקר טעם דבר שאינו מתקיים באינו של קיימא פריכא הוא דדבר שאינו מתקיים בשבת פטור אבל אסור והא באינו של קיימא כלל מותר. ולדעת רי"ף ורמב"ם דאין חיוב אף בשל קיימא רק במעשה אומן יש ליישב דבאינו מעשה אומן דאין איסור אלא מדרבנן התירו באינו של קיימא לגמרי כיון דהוי תרתי לריעותא אך לשאר פוסקים דבשל קיימא אפילו אינו מעשה אומן חייב ומכל מקום באינו של קיימא כלל מותר לכתחילה אין טעם שאינו מתקיים מספיק. ועל כרחך דלא חשיב קשר כהאי גוונא:
ד
עוד ראי' ממה שכתב הרב המגיד פרק י' דאף דחבל הוי דבר קל ונפסק ממילא חשיב של קיימא. ואינו תלוי של קיימא אלא באיכות קשר וצורך קשר עיין שם. והיינו שאם עושה הקשר רפוי ניכר שדעתו להתירו ולא מבטל לי'. וכן אם צריך להתירו ואם הי' הטעם משום שאינו מתקיים. כל שכן שאם ניתק מאליו דאינו מתקיים. ואם כי רש"י שלהי שבת כתב דגם מינתק מאליו חשיב אינו של קיימא. אינו מוכח מדבריו דהטעם משום שאינו מתקיים אלא שגם כהאי גוונא לא חשיב קשר וחיבור. ועוד דעיקר הדין שלמד הרב המגיד מלשון המשנה מלאכתו מתקיימת בשבת אינו עולה לפרש"י והר"ן, ומאי טעמא פטור לדידהו קשר שאינו של קיימא ע"כ דלא חשיב קשר וחיבור כהאי גוונא:
ה
ראיתי להזכיר כאן מה שלמדתי מהגהות מרדכי דחולין דלדידן דלא קיימא לן כר' אלי' אינו יוצא בתפילין אלא בקשר של קיימא כמו בשבת דלא חשיב קשר אלא של קיימא. דלדידן אין לומר דרחמנא קרי' קשר אף אינו של קיימא דמנא לן הא דלדידן סתם קשרי תפילין של קיימא הם. והני דנסבי תפילין של אחרים ומשנין הקשר לפי מדת ראשם לאו שפיר עבדי דהבעלים ישנו אחר כך הקשר לפי מדת ראשם. נמצא ראשון לא הוי של קיימא ולא יצא ידי חובתו. ומצוה לפרסם הדבר: