אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קעז
א
עוד שם בירושלמי הצר צורה הראשון חייב משום כותב והשני משום צובע, ופירש הקרבן עדה והשני. המעביר הצבע עליו. נסתפקתי אם העביר הצבע רק שיהי' ניכר יותר הצורה אם חייב משום צובע. דאפשר שבזה חשיב כתב על גבי כתב. ולא דמי למעביר דיו על גבי סיקרא דחייב משום כותב. משום דנמחקה הסיקרא שאין ניכר מראהו. מה שאין כן הכא דעדיין הצורה קיימת הוי כתב על גבי כתב:
ב
ואין להביא ראי' מהא דכתבו התוס' (דף י"ח:) בדיבור המתחיל ולבית שמאי דמניח גפרית תחת הכלים והם מתגפרים הוי מלאכת צובע. ולעיל פרש"י שמציירין בהם פרחים וצורות ומעשנן בגפרית והן משחירות וניכרות. הרי דאף שעושה רק שיהי' ניכר הצורה הוי צובע. וכן משמע בש"ס דחשיב צובע ולא כותב. דאם כן קשה מה מהני דמנחי אארעא. הא מכל מקום הכלי העליון עשה מלאכת הכתיבה. דכתב על גבי כתב אסור. ומבואר בתוס' דשביתת כלים איתי' אף באיסור דרבנן, ובזה לא שייך תירוץ התוס' שהכלי מקבל המלאכה. דכתיבה אינו תיקון הקלף. ואדרבא הקלף משמש לאותיות. ואם כן מוכח דמשחיר שיהי' ניכר הצורה הוי צובע:
ג
אך אין ראי' דכי אמרינן דצורה חשיב כתיבה. היינו דווקא בכותל. אבל בכלי הוה מכה בפטיש כמפורש ברמב"ם פרק יוד הלכה ט"ז פרק י"א הלכה י"ז. ועל כן בכלי הוי צובע דלאו כתיבה הוא. וכיון דחפץ במראה הוי צובע. אבל בירושלמי דמיירי בכותל. בזה יש לומר שחשיב כתב על גבי כתב. וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה:
ד
פרק המצניע אשה לא תעביר סרק על פני' מפני שצובעת. והרמב"ם כתב כצובעת משמע שרק שבות ובסמ"ג משמע שהוא אב מלאכה וחיוב חטאת:
ה
כוחלת לפי גירסת הספרים שבידינו איסורו גם כן משום צובע. אך גירסת הערוך ודעת הרמב"ם שהוא כותבת ויתבאר במלאכת כותב בסייעתא דשמיא: