אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קעו
א
ריש פרק שמונה שרצים הביא רש"י לשון אחד דחובל חיובו משום צובע. ובבבא קמא (דף ל"ד:) בהא דחובל בצריך לכלבו פרש"י והא דנצרר הדם אף על פי שלא יצא משום צובע הוא דמחייב. וקשה לי דעל כרחך דצריך לצביעתו. ואם כן. יתחייב משום נטילת נשמה. שהרי צריך לדם לצבוע בו:
ב
ונראה דהנה בשבת (דף פ'.) הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא אחרת פטור מאי טעמא בעידנא דהוציא שני'. חסר לשיעורא דקמייתא. וקשה דנהי דנתייבש הדיו ואין בו עוד לכתוב אות אחרת. מכל מקום כיון שהוא עצמו אות. למה יגרע מה שיש אות בפועל ממה שראוי לכתוב בו:
ג
ונראה לי דהנה בביצה (דף ל"ט.) המוציא שלהבת לרשות הרבים פטור משום דשלהבת אין בו ממש. ובבבא קמא (דף ק"א.) מבעיא להש"ס אם אין שבח סמנין על גבי צמר. ופרש"י אי חזותא לאו מילתא ולא איפשטא. ושם רוצה לפשוט מבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. ומשני התם הנאה הנראה לעינים אסרה תורה דתנן מנין שלא יצבע בו מנין שלא ידליק בו הנר. ופרש"י הנראה לעינים מראה בעלמא אף על פי שאין בו ממש כגון נר וצבע יעוין שם. ועל כן בשבת דפטור אשלהבת שאין בו ממש. הוא הדין דפטור אאות שנכתבה שרק מראה בעלמא [ואפשר דאפילו אי יש שבח סמנין על גבי צמר. בכתיבה דאין צריך לשום ממש דאפילו חקק הוי כתב. דכולי עלמא לאו מילתא הוא]. על כן אינו חייב רק על דיו שראוי לכתוב בו. מה שאין כן כשנעשה מראה בעלמא, והכא נמי בנצרר הדם אינו חייב על הדם משום נטילת נשמה כיון שנצרר הדם בעור והוא רק מראה. אולם למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. גם בזה יתחייב כמו חובל דמילה דחשיב צריכה לגופה על כורחך דנטילת נשמה הוי מלאכה לגבי מי שניטל ממנו הנשמה גם כן. והכא נמי הוי מלאכה לגבי התם. דלגבי החי אין נפקא מינה אם הדם בעין או נצרר. ואף דאם כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב לר' יהודה:
ד
ואפשר דרש"י נקט משום צובע לחייבו לכולי עלמא. ולר' שמעון כיון דלא הוי מלאכה לגבי הדם שנצרר ורק מראה. והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכן משמע להדיא בירושלמי דאמר התם מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בעורות אלים מאדמים. אמר ר' יוסא הדא אמרה העושה חבורה ונצרר הדם חייב כו' המוציא דם חייב משום נטילת נשמה. הרי להדיא דנצרר הדם לא מחייב משום נטילת נשמה. רק משום צובע וכדעת רש"י הנ"ל: