אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קעה
א
דעת הרב בשלחן ערוך סימן ש"ב בקונטרס אחרון דאם אינו מקפיד על ליבונו פטור ואף שדרך העולם להקפיד רק שהוא יחד אותו הבגד לדבר אחד ומחמת זה אינו מקפיד על ליבונו פטור ומותר וראייתו מהא דצובע במאי ניחא לי' דחזותא לאו מילתא אלא אם כן ניחא לי'. ועוד הביא ראי' מהא דמותרת להניח באותו מקום מוך שהתקינה לנדתה ולא חיישינן לצביעה אלא על כרחך דכיון שהתקינה לכך ולא ניחא לה בצביעתה לא חשיב צובע. והא דאסר בספר יראים להניח בגד על המכה משום שנצבע בדם המכה. משום דאם הי' צובעו כדרכו הי' ניחא לי' השתא נמי אסור מדרבנן עד כאן דבריו:
ב
וכבר כתבתי במלאכת מלבן דעתי לחלק דדוקא בדבר שאין דרך שום אדם להקפיד כמו משמרת. אבל דבר שרק מחמת שייחדו שפיר חשיב מלבן. וראייתי מהא דהקשה בספר יראים אהא דמסננין יין בסודרין. דנימא שרייתו זהו כיבוסו אף שייחדו לסנן בו ולא ניחא לי' כמו משמרת. אלא ודאי כיון שהבגד גופי' חזי ללבוש בו חשיב ליבון אף שייחדו לסנן בו יין:
ג
ומה שהביא ראי' מצובע במאי ניחא לי'. הנה בזה לא ניחא לשום אדם. ובאמת למאי דמשני אף בעל הבית ששוחט לעצמו חייב. ולפי מה שפרשתי משום גרמא אין ראי' מכאן כלל:
ד
ומה שהביא ראי' ממה שמותרת להניח מוך. לפי עניות דעתי פשוט שרוחצת במים שיהי' נקי בשעה שמנחת המוך ואף שאחר כך נוטף הוי גרמא. וכיון דלא ניחא לה בהכי שרי. וכן מבואר בשלחן ערוך סימן שכ"ח סעיף מ"ח דכשרוחץ המכה מותר להניח אחר כך הבגד על המכה. ואף שאחר כך יוציא המכה דם ויצבע מותר. ועל כורחך משום דהוי גרמא:
ה
עוד הביא ראי' דאם כן לא משכחת שבעה נקיים אפילו מן התורה לר' יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. שמא יצטבע הבגד בדם. דלדעת החולקים על הערוך יש בפסיק רישי' דלא ניחא לי' חיוב מן התורה לר' יהודה, ואף הא לא מוכרעא כלל. שהרי מפורש בספר יראים דכשצובע בדם הוי מקלקל רק שאסור מדרבנן. ואם כן פשיטא שמן התורה מותר. ואף מדרבנן לא גזרו כיון שספק אם ימצא שלזה היא בודקת והוי ספיקא דרבנן. וטעם דחשיב מקלקל ופטור אפילו לר' יהודה. משום שדומה לחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור אפילו לר' יהודה. וטעם הדבר כבר ביארנו במקום אחר כיון שחופר גומא חשיב בונה. וכן הסותם גומא ומשווהו, על כרחך דהכל לפי מה שהוא צריך. דאם חופר גומא וצריך שלא יהי' גומא כיון שאם ישווהו יחשב בונה כשעושה גומא ע"כ לא חשיב בונה אלא להיפוך. וכן בצובע שעיקר מלאכתו שיהי' לו מראה אחר ממה שיש לו עתה שחפץ במראה אחר. ואם אין חפץ המראה אחר. אם כן הוא היפוך המלאכה. שהרי אם יעביר המראה אחר שיחזור למראיו יחשב צובע כמו שכתב הרמב"ן סחיטה תולדות צובע. עיין מגן אברהם סוף סימן ש"ב. ומשום שמעביר מראה המים שאינו חפץ בו. ואם כן איך נאמר דבמה שעושה המראה שאין חפץ בו יחשב צובע. על כן חשיב מקלקל ופטור אפילו לר' יהודה. אך במלבן שעיקר מלאכתו להעביר הלכלוך. לעולם הוי מלבן אפילו אינו חפץ בו וחייב לר' יהודה ודו"ק היטב: