אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קעג

סימן קעב

א

בפרק כלל גדול (דף ע"ה.) רב אמר שוחט חייב אף משום צובע. פרש"י שצובע הבשר של בית השחיטה. וכתב בתוס' רי"ד ואי אמרת אמאי לא אמרינן אין צביעה באוכלין כדאמרן אין דישה אלא בגידולי קרקע. משום דגידולי קרקע חשובי והלכך מלאכה הנוהגת בהן אינה נוהגת בשאר מטלטלין. אבל כל המטלטלין דינם שוה. ואין לחלק בין אוכלין לשאר מטלטלין והכי נמי אמרינן במעבד שיש עיבוד באוכלין עד כאן לשונו ודברים אלו לא ידעתי לפרשם דהא קיימא לן אין עיבוד באוכלין:

ב

ובעיקר קושיא תירץ החכם צבי סי' צ"ב משום דאסור באכילה. וכוונתו שהרי אסור לאוכלו עם הדם ואין המלאכה לאכילה. רק להשביח הסחורה דליתי אינשי וליזבני מיני' [ולא כמו שראיתי בספר אחד שלא הבין דבריו] ועיקר דבר זה דבשאסור לא מקרי אוכל מבואר ברשב"א מנחות (דף כ"א:) שהקשה למה לי קרא למשרי מליחת קרבנות בשבת הא אין עיבוד באוכלין ותירץ כיון שהוא כליל לאישים ואינו נאכל אין זה עיבוד באוכלין. והובא במשנה למלך פרק י"א מהלכות שבת הלכה ה':

ג

ובאור זרוע ראיתי שפירש שצובע העור. ונראה דרש"י שלא פי' שנצבע העור. דאם כן מאי קאמר רב צובע במאי ניחא לי'. דודאי דרך לצבוע עור. ואזיל לטעמי' דפירש ריש פרק שמונה שרצים דכיון דיש להם עור חייב משום צובע. והיינו דבשאר שקצים ורמשים כיון דלית להו עור לא ניחא לי' בצביעתם. אבל הנך דאית להו עור דרך לצבוע עור וניחא לי'. והאור זרוע סבירא לי' כמו שהקשה הרשב"א שם על רש"י דמה ניחא לי' בצביעת עורן:

ד

אך צריך להבין לפרש"י למה לא קאמר רב משום צביעת עור ולא יקשה במאי ניחא לי'. ונראה דהנה הרמב"ם כתב דאין הצובע חייב עד שיהי' צבע המתקיים. אבל המעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעביר לשעתו ואינו צובע כלום. וקשה מצביעת בית השחיטה בדם שעובר בקל. וכבר עמדתי בזה במלאכת מלבן. וכעת נראה לי דרב לטעמי' בפרק קמא דחולין (דף ח':) השוחט בסכין של נכרים קולף דבית השחיטה רותח. ואם כן בלע דם. ואם כן יש לומר דוקא בשר דרך בולע ולא עור דקשה. כמו שחילק רש"י שם דסכין לא בלע דם משום שקשה:

ה

שוב ראיתי דהא ליתא. דדוקא שמנונית בולע בית השחיטה. אבל דם אינו בולע דאיידי דטרידי סימנים לפלוט דם לא בלעי. והרי לחד לישנא אפילו שמנונית אינו בולע משום טרדת סימנים. ואף דאנן לא קיימא לן הכי. משום דבבשר טרפה שנמלח עם כשרה נאסר ולא אמרינן טריד לענין איסור טרפה דשמנונית בולע יותר. אבל לגבי דם שפיר אמרינן איידי דטרידי סימנים:

ו

ויותר ניחא לפי' האור זרוע דעור בולע דלא טריד לאפוקי דם כמו שכתב הטורי זהב יו"ד סי' כ"ג דעור אין בו דם. ואף שהשיגו מזבחים כ"ה מדם הפר ולא מדם העור. מכל מקום פליטתו מועטת ולא אמרינן טרוד וכפירוש האור זרוע. ובזה מיושב דברי הרמב"ם שלא כתב דהשוחט חייב משום צובע. דאזיל לטעמי' השוחט בסכין של נכרים מדיח ולא חשיב צובע ואינו מתקיים:

ז

ובעיקר דינו של הרמב"ם דצובע שאינו מתקיים פטור. ראיתי לבעל חיי אדם כתב שהסמ"ג חולק על זה. וראייתו מדפסק המעברת סרק על פני' חייבת אף שאינו מתקיים. ולא ידעתי מי הגיד לו נביאות זה דאין מתקיים. והרי כל עיקר פטור באינו מתקיים נלמד מכותב ובכותב גופי' תנן הכותב על בשרו חייב. וכתב הרמב"ם דאף שחמימת הבשר מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לכתב שנמחק:

ח

גם מה שהביא ראי' מדפסק השוחט חייב גם משום צובע. אין ראי' דלטעמי' אזיל שפסק בסכין של נכרים כשהוא בן יומו כרב דאמר קולף ומשום דבלע כנ"ל:

ט

ולענין הלכה פסק בשלחן ערוך דאין צביעה באוכלין. והוא מדברי הבית יוסף בשם שבלי הלקט בשם בעל ספר יראים ולפנינו בספר יראים ליתא. גם באור זרוע הביא דברי בעל היראים כמו שהוא בספר יראים שלפנינו. והא דאין צביעה באוכלין הם דברי שבלי הלקט עצמו. ונכון להחמיר לעצמו כיון שבתוס' רי"ד כתב להדיא דיש צביעה באוכלין:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה